אור הישר (נזיקין א) יב

אחר גדול מצא ביניהם, ובזה עשה את כל המעקשים למישור בסוגיין. והוא, דבזרק כלי מראש הגג הרי בהכרח ע"פ שיעור גובה המקום וכח זריקתו עומד הכלי להשבר תיכף כשיצאת מתחת יד הזורק, דאין דבר המנגד באמצע שיעכב תכונת הזריקה מהתחלתה, ובזה שפיר שייך לאמר בתר מעיקרא אזלינן. ומשו"ה פטר רבה את מי ששברה במקל משום דמנא תבירא תבר, משא"כ בכלי שנתגלגל ע"ג קרקע, דהרבה עקולי ופשורי נמצאים ע"פ שטח הקרקע למנוע אותה מהשבר, דהא אי אפשר לקרקע שתילקט במלקט וברהיטני כדאמר בשבת צ"ז, ושמא תפגע בתל וגבשותית או באבנים וצרורות שע"ג קרקע, ואף במורד ההר אולי תתגלגל מן הצד עד שתעמוד עמוד בקו השוה נגד המדרון ואוגני הכלי יעכבוה מלהתגלגל הלאה, ולכן מצד הטבע לעולם לא ברי הזיקא מראשית גלגול הכלי עד שנאמר בתר מעיקרא אזלינן, ולהכי אוקי רב ביבי ברייתא דנשבר הדלי דקאזיל מיניה מיניה דתרנגול, ופירש"י הוא דוחפו כל שעה ובשעת שבירה נמי ע"ש, ועפ"ז כל דין גלגול כלי על הארץ אין לו שום שייכות לזורק כלי מראש הגג, וגם רבה גופיה יודה לאוקימתא דברייתא כרב ביבי, ולהכי שפיר פסק הרי"ף דקאזיל מיניה מיניה, ואז משלם נ"ש משום דבגופם הזיקו את הדלי ולא מכחם, אבל אם נתגלגל בלאו מיניה מיניה ונשבר, דין צרורות הוא וח"נ משלם, וטעמא מפני שהגלגול הוא ע"ג קרקע, ועפ"ז שפיר פסק נמי הרי"ף בזרק כלי מראש הגג דבתר מעיקרא אזלינן משום דשם ברי ההיזק משעת הזריקה כנ"ל, וכעין זה מחלקינן בב"מ י"ב ע"א בין זריקה באויר שאין סופו לנוח ובין מתגלגל בקרקע אע"ג דגם זה אין סופו לנוח, ועפמש"כ היא ההבנה הברורה בסוגיא דהתם דקאמר שאני מתגלגל דכמונח דמי, כן היה נלע"ד לולא דברי הראשונים ז"ל, וע"ע בתוס' שבת ד"פ ע"א סד"ה והא ושם ד"ק ע"א תוד"ה אחזתו

ע"ב בעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות כו', הרי"ף השמים בעיא זו כדהביא הרא"ש, וע' באסיפת גאונים סי' כ"ז ובתומים קיצור תקפו כהן סי' ט'

שם ת"ש בהמה שהטילה גללים לעיסה רב יהודא אומר משלם נ"ש ור' אלעזר אומר ח"נ מאי לאו כגון דעביד תלתא זימני כו' לא בחד זימנא כו' והא משונה הוא דדחיק לה עלמא כו', ולכאורה מאי דוחקא הוא לכתחילה לאוקמא בתלתא זימני וביש העדאה לצרורות או דפליגי בדסומכוס ורבנן, דילמא פלוגתתם היא דרב יהודא סבר דפעולת היזק כזה חשיבא אורחא ומשלם נ"ש, ור"א סבר משונה ומשלם ח"נ, וי"ל דזה הוה פשיטא להו להש"ס דהיזק כזה נקרא אליבא דתרווייהו צרורות ולאו גופה, וזה מאי דפירש"י בראשית פלוגתתם גללים היינו צרורות, ועפ"ז קשיתיה להש"ס כיון דגם רב יהודא סבר דהוא צרורות, אמאי ס"ל דמשלם נ"ש, ומשו"ה בעו למימר דפליגי בדעביד תלתא זימני ופלוגתתם היא אי יש העדאה לצרורות, ודחי דילמא פליגי בדסומכוס ורבנן. ואהא שפיר פריך הלא משונה היא וגם סומכוס דתולדה דקרן משלם ח"נ, ומשני דדחיק לה עלמא ובאופן כזה כו"ע מודו דהוי אורחא, ולהכי פריך כיון דכל פלוגתתם היא בדסומכוס ורבנן, לימא ר"י הלכה כסומכוס ולימא ר"א הלכה כרבנן. ומשני דכל החידוש הוא לתרווייהו לאשמעינן דגללים הוי צרורות, ומשום דסד"א הואיל ובתר גופיה גרירן כו'

רש"י ד"ה דדחיק. דשן הזיקא דגופה הוא והני צרורות נינהו כו', ע' ירושלמי דפרקין ה"א ובמה"פ שם ד"ה הטילה

דף י"ט ע"א בעי רב אשי כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לאו ככחו דמי מי גמיר הלכה ומוקי לה בכח כחו או לא גמיר הלכה כלל תיקו, וכ' הרא"ש דמבע"ל אי סומכוס גמר הלכתא דצרורות לכח כחו לח"נ כמו לרבנן כחו א"ד לא גמר הלכתא כלל ואף על כח כחו משלם נ"ש אבל הא לא מבע"ל אי גמר הלכתא ומוקי לה בכח כחו ולחייב ח"נ ואע"ג דמן הדין פטור דכח כחו לאו כגופיה דמי דבהא ליכא לאסתפוקי דפשיטא דהלכתא לגרועי תשלומין אתא כו' כדאמרינן גבי סוכה אתאי הלכתא וגרעתא לשלישית ואוקימתא אטפח כו' עכ"ל, וקשה מי דמי התם אית לן קראי ואית לן הלכתא, קראי דבסכת בסכת בסוכות אתי למספר הדפנות, ג' או ד' לכל חד כדאית ליה בסוכה ד"ו ע"ב, והלכתא אתא לגוד ולבוד ודופן עקומה כדאמר התם, בזה שפיר יש מקום לאמר אחרי דכל ענין גוד ולבוד כו' גרעון הוא, כמ"כ ההלמ"מ דאתא לדפנות נמי לגרועי קאתי, וכדפירש"י שם וז"ל הלכתא הא דאמרינן לעיל הלמ"מ להכי נמי אתמר הלכתא למחיצות למגרעיה לשלישית דופן סוכה ולמסגי ליה בטפח, וכה"ג פירש"י בסנהדרין ד"ד ע"א, משא"כ הכא דאם נאמר דסומכוס לא גמר הלכה רק לח"נ דכח כחו, ובכחו לא גמר הלכה כלל, א"כ אין לו שום הוראה מוקדמת דאתא לגרוע, עד שתהיה כעין הכרעה מהתם אכח כחו דגם בה אתא לגרוע, ואף אם נימא דכוונת הרא"ש הוא על עצם הגרעון דגוד ולבוד ודופן עקומה, עכ"ז מי דמי התם י"ל גרעון בדפנות או במחיצות, משא"כ בנזקין אם תהיה הגרעון לצד אחד תצמח מזה תוספות לצד השני, ומש"כ התוס' בב"מ צ"ה ע"א בד"ה אתמר דחשיב קולא לפטור המוחזק, אפשר דהוא רק בלשון הש"ס דאמרינן ספק ממונא לקולא לנתבע, אכן בהלכה למשה מסיני מי יימר דשייך בזה גרעון כנ"ל, ומכש"כ בנזקין דכמלוה הכתובה בתורה היא וצ"ע, וע"ע מש"כ בחידושי למנחות ד"ז ע"א

ע"ב כשכשה בזנבה מהו כו' כשכשה באמתה מהו כו', פי' דמספקא לן אי דמיא לקרן או לרגל,