אור הישר (נזיקין א) יא

לאו דאורייתא ולהכי בנזקין כו', ע' מל"מ ושעה"מ פי"ט ה"ה מה' מלוה ובתומים סי' קי"ט סק"ב. תוד"ה פרט לב"ד הדיוטות פ"ה לענין דיני קנסות כו', ע' מה שהאריך בזה בת' ברית יעקב חח"מ סי' ק"ה

דף ט"ו ע"א השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, ע' יד מלאכי סי' ר"ה ובפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת חלק שני

שם דבי ר"א תנא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה. והק' בשטמ"ק בשם תלמיד ה"ר פרץ ז"ל ל"ל קרא לרבויינהו לדינים תיפ"ל מדאיצטריך קרא למעוטינהו מעדות אלמא שייכא בדינים דאל"כ ל"ל קרא אנשים ולא נשים למעוטינהו מעדות תיפ"ל משום דהויא עדות שאין אתה יכול להזימה וי"ל כו' ע"ש, ולעד"נ אדרבה אי לא הוו בדינים אז היו ממועטות מעדות בלי שום קרא, דעדות כזו אין אתה יכול להזימה, אבל דוקא משום דאית לן קרא לרבויינהו לדינים, הרי דישנן בדין הזמה, והוה אמינא דעדותן עדות, קמ"ל קרא דאנשים למעוטי נשים

אמנם לפי דרכנו למדנו דאותו תלמיד של ה"ר פרץ ז"ל, ס"ל כדעת הש"ך בחו"מ סי' ל"ג סקט"ז דגם בממון בעינן עדות שאי אתה יכול להזמה, דהא הכא נסיב אהא דנשים בכלל הנזק, ודלא כהסמ"ע שם סקכ"ו שכ' בשם ר"י ונ"י דבדיני ממונות לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה, וע"ש בתומים סקי"ב ובת' הגרע"א סי' קע"ו ובהתוה"מ פ' משפטים סי' ס"ט וע"ע בספרי פ' נשא פיסקא ב' ובזרע אברהם שם

שם סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימן ובדין הוא דבעי לשלומי כוליה ורחמנא הוא דחס עליה כו', ע' בריב"א מבעלי התוס' עה"ת פ' משפטים בפסוק וכי יגוף

רש"י ד"ה נכרי יש לו יחס כדמפרש התם הדרימון בן טבדימון בן חזיון ע"כ. אמנם יחס זה הוא כל זמן שהוא נכרי אבל נתגיירו בטלה יחוסן כדאמרינן ביבמות ס"ב ע"א, וע"ל פ"ח ע"א רש"י ד"ה גר אין לו חייס ובמש"כ בחידושי לב"ב ט"ו ע"ב

תוד"ה השוה. ואור"ת דדרשינן התם נגיחה למיתה נגיחה לנזקין כו' ע"כ, וכ"כ התוס' נמי לקמן מ"ד סוף ע"ב, וע"ע סוכה כ"ח ע"ב תוד"ה השוה ובסנהדרין ס"ו ע"א תוד"ה לרבות ובערכין ד"ב ע"ב תוד"ה לרבות ובמש"כ בחידושי לתמורה ד"ב ע"ב

תוד"ה לא נצרכה. אע"ג דשקיל דלאו דידיה כו', ע' בס' קול יהודא לב"ק מש"כ בזה בשם הגאון מוה"ר צבי ז"ל מהלברשטט

ע"ב דתניא ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע בתוך ביתו, פי' דוקא כשאינו קשור בשלשלת, דמשנה שלמה שנינו לקמן ע"ט ע"ב דקשור בשלשלת מותר, ואינו מפליג בין רע לאינו רע. וע"ש ס"פ מרובה וביש"ש שם, ובהגהות מיימונית פי"א ה"ד מה' רוצח הוכיח מהא דאמרינן בב"מ ע"א ע"א ארמלתא לא תרבי כלבא, הרי דהוא רק משום לזות שפתים כדכ' התוס' שם, משמע הא אינש אחרינא שרי, ובודאי כשהוא קשור בשלשלת וכלשון המשנה כנ"ל, ועפ"ז גם הא דשבת ס"ג סוף ע"א צריך לפרש דדוקא אם איננו קשור בשלשלת. דהא רשב"ל לא יפלוג על משנה וברייתא כנ"ל, ועמש"כ בחידושי לשבת שם

במשנה חמשה תמין וחמשה מועדין כו' ושור המועד כו' והנחש מועד לעולם, והנה בס' חיי אריה להגאון מהר"ל ז"ל מברעזין הקשה בשם גיסו הרב הגאון ד' אליהו אליעזר ז"ל מו"ץ בווילנא, הרי במשנתינו חזינן דנחש מועד יותר להזיק משור, וגבי תפילה תנן בברכות ר"פ אין עומדין אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק ושם ל"ג ע"א א"ר יצחק ראה שוורים פוסק ונשאר בצ"ע, ולא ידענא מדוע נאיד להקשות מנחשים אשוורים, ולא הקשה מנחש אנחש ומשוורים אשוורים, דהכא תנן דנחש מועד לעולם, הרי דהוא ודאי מסוכן, והתם תנן דאפילו כרוך על עקבו לא יפסיק, וכן גבי שוורים פסקינן דפלגא נזקא קנסא, הרי דסתם שוורים בחזקת שימור קיימן. והתם פסקינן ראה שוורים פוסק הרי דאינן בחזקת שימור וקשיא הלכתא אהלכתא. ובע"כ דהכא איירי אחרי פעולת ההיזק, ובזה אמרינן דנחש לית ביה דין תמות אלא מועד לעולם, וא"צ להמתין עד שישוך עוד שני פעמים ע"פ ההתראה בבעליו. והתם נמי גבי תפילה ודאי מסוכן הוא, דהא אם ראה שהנחש מרתיע כנגדו פוסק כדכ' התוס' בשם הירושלמי בברכות ל"ג שם, אלא דבמשנה איירי שכבר כרוך על עקבו, כדדייק בביאורי הגר"א סי' ק"ד סק"ה, וכ"ז מיירי שלא יפסיק בדבור אבל מותר לו לילך כמבואר בשו"ע שם, ואחרי כל אלה כ' הרמב"ם ספ"ו מה' תפלה דאיירי בנחשים של אותן מקומות שאין דרכן להמית, וע' שבת קכ"א ע"ב ובמש"כ שם בחידושי, ובכל אופן לכתחילה כמו בנחשים כמ"כ בשוורים. אפילו תם והוא עומד בתפילה ומתיירא מפניהם שלא יבאו עליו פוסק, דחוב עליו לחוש לעצמו אפילו רק לספק סכנת נפשות, והכא מיירי כשכבר הזיק, ועד כמה הוטל על בעליו חוק השמירה לפי דעת תורה כנלע"ד

שם הזאב והארי כו' הרי אלו מועדין, ע' בביאור הרד"ל לפדר"א פכ"ג

רש"י ד"ה ברברבי תרנגולים וכבשים גדולים ע"כ, הנה דעת רש"י דהאי רברבי קאי אתרנגולים וכבשים ביחד, וכ"ב התוס' דלאו אורחא דכלבא למיכל אימרי רברבי, אולם לשון הרמב"ם פ"ג ה"ז מנ"מ כלב שאכל כבשים קטנים או חתול שאכל