אור הישר (נזיקין א) קיח

דאיסור אע"ג דמינה מסתעף דין איסור כהא דאשה מתקדשת בש"פ דאסורה עי"ז לעלמא אכן כוונת המשנה לדין ממון של קידושין דהוא בש"פ, וכן במעילה הכוונה על דין ממון של ההקדש ולא על צד האיסור שבו

ואגב הנני להעיר קצת בדברי הגרע"א ז"ל שם שהוכיח מסוגיא דב"ק מ"א ע"א גבי איסוה"נ דשור הנסקל, דהש"ס פריך א"כ נכתוב רחמנא לא יהנה והשתא אי נימא דשיעורו בכזית דילמא משו"ה אפיק בלשון אכילה להורות דשיעורו בכזית אלא ע"כ דבכל ענין שיעורו בפרוטה ע"ש, ומההיא סוגיא דב"ק שם הקשו בשעה"מ פ"ה מיסוה"ת ובס' בית מאיר לפסחים פ' כל שעה, לשיטת הרמב"ם פ"ח הט"ז ממ"א דלא לקי על איסור הנאה הרי אפ"ל דלהכי לא כתיב בפירוש לא יהנה דא"כ הוה לקי על הנאת שוה"נ ומשו"ה אפקא בלשון אכילה כי היכי דלא לילקי עליה כשאר איסורין ע"ש, ולעד"נ דשתי ההבנות אלו אינן עולות בקנה אחד ואדרבה קושיה חדא מתורצת בחברתה, דהא אין לאמר בהחלט דלהכי אפקא בלשון אכילה כי היכי דלא לילקי עליה, דאפ"ל דבאמת לקי עלה כדעת התוס' בפסחים המובא בשעה"מ שם ע"ש, והא דאפקא בלשון אכילה הוא להורות על שיעור כזית ודלא כהגרע"א, וא"ל נמי בהחלט גמור דבא להורות על שיעור כזית דילמא שיעורו בפרוטה כדעת הגרע"א והא דכתיב בלשון אכילה דאי הוה כתיב לא יהנה הוה אמינא דלקי עלה וכדעת התוס' להכי כתיב בלשון אכילה כי היכי דלא לילקי עלה כדעת הרמב"ם וכקושית השעה"מ והב"מ, ולפי שמטרת הספר להתרחק מדרכי הפלפול לכן אקצר בזה

שם וליתני נמי האונאה פרוטה א"ר כהנא ז"א אין אונאה לפרוטות, ע' בחידושי הריטב"א ובת' ברית יעקב סי' ג'

ע"ב אמר שמואל הא מני ר"מ היא דאמר עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה דתניא המביא גט כו', וקשה מדוע לא הביא טפי ממשנה דנדה נ"ב ע"ב דתנן הרואה כתם ה"ז מקולקלת וחוששות משום זוב דברי ר"מ, וראיה זו הביאו בירושלמי פסחים פ"א ה"ח דר"מ ס"ל דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וצ"ע כעת

רש"י ד"ה גומרין. אם חזר השני ותבעו פחות מש"פ קודם שעמדו ב"ד משם נזקקין לו, ע' סמ"ע וביאור הגר"א וברכי יוסף סי' ו' מה שהאריכו בזה

תוד"ה כיצד. א"נ לר"מ כיצד יעשה קודם שניסת ולא יצטרך גט אחר אבל אחר שניסת אין נראה לר"מ שיהיה שום תקנה, וכ"כ התוס' בגיטין ד"ה ע"ב, וע' בת' באר יצחק חאה"ע ס"ס י"ח

דף נ"ו ע"א רש"י ד"ה השטרות. המוכר שטרות לגבות חוב שבתוכו ויטלנו לעצמו ע"כ הנה הא דתנן הכא דאין בו אונאה הוא דוקא אם כתב לו בשטר המכירה קני הוא וכל שיעבודא דביה. הא לא"ה הרי בטל השטר כדאמרינן בב"ב ע"ו ע"ב וממילא יש בו דין אונאה יתר על שתות, ואז בטל מקח ומחזיר לו דמיו וזה יחזיר לו שטר חובו וע"ש רשב"ם ד"ה ואמר לי

ע"ב במשנה רש"א קדשים שהוא חייב באחריותן יש להן אונאה כו', ע' פני יהושע לב"ק י"ב ע"ב ושם בס' בית אהרן ובמש"כ בחידושי שם ולזבחים קי"ד ע"א

שם מנה"מ דת"ר וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבד הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות ע' בטור עה"ת פ' בהר ובס' המאיר לעולם ח"א סי' ה'

שם א"ל אביי מי כתיב ממכר לעולם ממכר סתמא כתיב כו', במהר"ם שי"ף הקשה הרי לדברי התוס' דכתבו דהכא כתיב ממכר מיותר לרבות שכירות, א"כ הו"ל לאביי טפי להשיב דהכא כתיב ממכר מיותר ונשאר בקושיא וע' ביש"ש לב"ק פ"ה סי' ל"ג מש"כ בזה

שם והאי נמי ביומיה מכירה היא, ע' הת' הרמב"ם שי"ל מחברת מקיצי נרדמים סי' רמ"ח

רש"י ד"ה גגו חצרו קרפיפו מניין שאם נכנסה שם ונעל בפניה לגנבו מנין שקנתה לו חצירו ומתחייב כפל ע"כ, אולם התוס' בב"ק ס"ה ע"א ד"ה אין לי פירשו שהכישה במקל מחצירו של ב"ה ונכנסה לגגו חצירו וקרפיפו כו' ועמש"כ בחידושי לעיל ד"י ע"ב

תוד"ה והאי וי"ל דהכא גבי אונאה כתיב ממכר מיותר לרבות שכירות ע"כ, וכ"כ בע"ז ס"ו ע"א תוד"ה השתא, וכ"מ ג"כ דעת הרמב"ם מהא דפסק בפ"ו ה"ה משכירות דמשכיר חצר ובהמות של אחרים עשו שם זבל הרי הוא של משכיר וע"ש בראב"ד ולח"מ ובש"ך חו"מ סי' שי"ג ובביאור הגר"א שם ובתרומת הדשן סי' שי"ח

וכ"ה מצד הסברא דכל היכא דכתב רחמנא לשון מכירה הכוונה שהלוקח קנה קנין הגוף משא"כ בשכירות שהיא רק קנין השימוש להכי איננה בכלל מכירה לפי דעת תורה. והשתא גבי אונאה דכתב בלשון מכירה ואפ"ה הויא שכירות בכלל בע"כ הוא משום דכתיב ממכר מיותר לרבות שכירות

ולכאורה משמע כן גם דעת רש"י בב"ק ס"ח ע"א שכ' פרט לשהקנה לשלשים יום וז"ל למעוטי היכא דלא מכר גנב ללוקח אלא לעשות בה מלאכה שלשים יום דהוא כשכירות בעלמא ע"ש ובע"כ משום דבתשלומי דו"ה כתיב לשון מכירה להכי ממועט שכירות דלא נימא בה שכירות ליומא ממכר הוא, אמנם י"ל דהתם אהני לו היקישא דטבחו או מכרו מה טביחה שאינה חוזרת