אור הישר (נזיקין א) קיז

וע"ש ע"ב בתוד"ה אתו, וחשמונאים היו לערך שתי מאות שנה עד שלא חרב הבית כנ"ל, נמצא דבשעת הנס לא היה עדנה שום גזרה על טומאת כלי זכוכית, וכלים שאין מקבלין טומאה מצילין על כל מה שבתוכן כדכ' הרמב"ם פכ"ג ה"א מטומאת מת

וכן קשה על לשון התוס' שכתבו שם אם כבר גזרו על העכו"ם שיהיו כזבים, דמשמע אם היה ברור להם שהיה קודם הגזירה לא היה שום קושיא מתחלתו, ולפמש"כ אין מקום להסתפק דהא בנדה ל"ד פריך ולית להו לב"ש דבר אל ב"י בני ישראל מטמאין בזיבה ואין עכו"ם כו' אבל גזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהם ופירש"י שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור ע"ש, ומשמע דהיא הגזירה מי"ח דבר דארנב"י בשבת י"ז גזרו על תינוק, ועפ"ז מדוייק יותר מאי דפריך ולית להו לב"ש כיון דהם בעצמם גזרו, ולפ"ז אין מקום להסתפק אם כבר גזרו דהא נס חנוכה קדים מאה שנה, וע' ברש"י נדה שם ובמהרש"א בשבת כ"א, ובכל הנ"ל צ"ע לע"ד

דף נ"ד ע"א איבעיא להו חומש מעכב או אינו מעכב כו' ת"ש הדמאי אין לו חומש כו' קרן דמעכב בדאורייתא איתא בדרבנן חומש דלא מעכב בדאורייתא ליתא בדרבנן, והק' בס' מעיני החכמה מה"ב דאפילו נימא דחומש מעכב מן התורה היינו לענין שצריך לחלל קרן ותוספות חומש אבל כאן דחילל הקרן אף דחומש עדיין מעשר מ"מ הא מין במינו בטל ברוב מה"ת וא"כ אתי שפיר בדמאי שאין לו חומש כיון דהחומש בטל בארבעה חלקים ואפשר מזה ראיה לשיטת המרדכי המובא במל"מ פ"א מה' מטמאי מו"מ דהיכא דלא היה האיסור ניכר מעולם ל"ש ביטול כו' וע' חולין ד"ו דלא גזרו על תערובות דמאי וא"כ י"ל דלא גזרו על החומש כיון שמעורב בד' חלקים וצ"ע עכ"ל, והנה עדיין יש מקום לקושית הגאון הנ"ל ז"ל לפי שיטת התוס' בב"ק ס"ט ע"א סד"ה כל הנלקט דאף היכא שהאיסור לא ניכר ובא מתחילה לעולם ע"י תערובות אפ"ה בטל ברובא מדאורייתא ע"ש. ולפ"ז אפשר נמי דכוונת המשנה דהחומש מבוטל בהד' חלקים

אמנם האמת יורה דרכו דאם כוונת המשנה היתה מטעם בטול ברוב היה צריך למיתני בלשון היתר דאז הוה משמע דאף דלכתחילה יש בזה חיוב הפרשה אבל בדיעבד אם לא הפריש מותר, דומיא דנקט בחולין שם מותרין מפני שהן תערובות ע"ש, משא"כ הכא דתנן הדמאי אין לו חומש משמע דגם לכתחילה אין עליו דין חומש, ועוד אי מטעם ביטול ברוב מ"ש דמאי אפילו ודאי מעשר נמי דכל מילי בטל ברוב מדאורייתא כדכ' התוס' בזבחים ע"ג סוף ע"ב, וע' בצל"ח לברכות מ"ז ע"ב

שם חדא דכתיב וקראת לשבת עונג ועוד הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק, ע' מש"כ הבעל המאור בס' הצבא הנדפס סוף ס' תמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה י"ב

רש"י ד"ה עשרים וחמש. והתם פריך ונימא לגיזבר אתא גברא בחריקאי כו', הא דרש"י הוצרך להביא קושית הש"ס בערכין ולהאריך בזה ע' בת' כנסת יחזקאל סי' ק"ב

תוד"ה ונתן הכסף. וא"ת אי כסף דוקא מטלטלין נמי לא ואי גמרינן מנזקין ועבד דכתיב בהן ישיב לרבות שוה כסף ככסף א"כ קרקע נמי וי"ל דדרשינן בכלל ופרט כו', וכן האריכו בזה בתוס' פסחים ל"ה סע"ב ובריש קידושין ד"ה בפרוטה ובשו"פ, ותמיהני אמאי מספקא להו להתוס' ונאדו מסוגיא דערכין ר"פ המקדיש שדהו דהש"ס פריך בפשיטות והא קיי"ל דשוה כסף ככסף ומסיק דכו"ע שוה כסף ככסף ומשם הורה הרדב"ז מקור לדברי הרמב"ם רפ"ז מה' ערכין דפסק שוה כסף ככסף ואפילו סובין ע"ש וצ"ע, ועמש"כ בחידושי לערכין שם

ע"ב גבי הקדש כתיב ויסף חמישית אע"ג דכי שקלת ליה לוי"ו דויסף ושדית ליה סוף סוף הו"ל חמישיתו, ע' סנהדרין ד"ד ע"ב תוד"ה לטטפת ובמש"כ בחידושי לכריתות ד"ז ע"א

רש"י ד"ה ואחד הסך. דאיש כי יאכל קדש כתיב פרט למזיק את התרומה כו', ע' רש"י ברכות ל"ה ע"ב ד"ה ואין משלם חומש ובתוס' מעילה י"ט ע"א ד"ה אקשיה ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה או דילמא. וא"ת נישדייה באמצע תיבה ונקרי חמישיות כסף ערכך לא אשכחן גורעין ומוסיפין להפסיק את התיבה אלא או בראשה או בסופה כו', ע' תוס' סנהדרין ד"ד ע"ב ובזבחים ל"ז ע"ב ובמנחות ל"ד ע"ב ובפסקי הרא"ש ר"ה תפילין ובקרבן אהרן לתו"כ חובה פרק י"ח משנה ח' ובבאר שבע להוריות ד"ד ע"א ובח"ס להשמטות חח"מ סי' קצ"ג ובהתוה"מ ויקרא סי' רי"ד

תוד"ה דילמא. וי"ל דקרא דלעיל מיירי במקדיש ביתו הכא מיירי בבהמה טמאה דהוי מטלטלין כו' ע' במעיני החכמה מהדורא בתרא בחידושיו לקמן דף נ"ה ובמש"כ בחידושי לתמורה ד"ט ע"ב

דף נ"ה ע"א במשנה חמש פרוטות הן כו', והנה משמע דדוקא חמש הן ולא שש והיינו דקאמר בגמרא סיפא איצטריכא ליה חמש פרוטות הן, ופירושו דאתא למעוטי פרוטה מאונאה דדוקא חמש כמש"כ הר"ן ע"ש, וכ"מ בתוס' ורשב"א לגיטין י"ב שהק' על פירש"י דלא חייל הקדש על פחות מש"פ א"כ אמאי לא נקט שש פרוטות ע"ש

והנה הגרע"א ז"ל בתשובותיו סי' ק"ץ הוכיח דאיסור הנאה שיעורו בש"פ ע"ש, וא"כ קשה אמאי לא חשיב איסוה"נ בפרוטה ושש פרוטות הן, וא"ל דנכלל בהא דחשיב במשנה הנהנה בש"פ מן ההקדש מעל דהקדש נמי איסוה"נ. ז"א משום דבזה לא אתא רק לאשמעינן דין מעילה בפרוטה אבל אכתי לא ידעינן דלא חל דין איסוה"נ על פחות מש"פ, ובכלל כל החמש פרוטות דחשיב במשנתינו הן רק לנוגע לדין ממון דאית בהו אבל לא משום לתא