אור הישר (נזיקין א) קיד

תוד"ה אא"ב. ואפילו משום יוקרא וזולא יכול לחזור בו לוקח כו', ע' נוב"י קמא חי"ד סי' ס"ט

דף מ"ח ע"א וכן א"ר נחמן ד"ת מעות קונות כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' א'

רש"י ד"ה קאי באבל. ונ"מ לענין איסורא כגון אם קידש בו את האשה לר' יוחנן הוי קידושין דמדאורייתא קנייה ודידיה הוא לר"ל לא הוי קידושין ע"כ, וכה"נ לשון הטור בחו"מ ריש סי' קצ"ח דבר תורה מעות קונות כו' לפיכך משקבל המוכר המעות הן שלו מן התורה ואם קידש בהם את האשה מקודשת ע"ש, והנה באבני מלואים סי' כ"ח סקל"ג שהאריך בדין קנין דרבנן אי מהני לקידושי תורה, הביא מפירש"י דהכא שכ' הוי קידושין דמדאורייתא קנייה, הרי מבואר דבקידושי תורה אזלינן בתר קנין תורה ע"ש

ולעד"נ דמדברי רש"י דהכא אין שום הכרעה לדינא, די"ל דאם הי"ל קנין דרבנן בכסף כו"ע ס"ל דיועיל קנין זה לקידושי תורה, אבל הכא לר"ל דס"ל משיכה מפורשת מן התורה הלא לדידיה כל כמה דלא משך אין לו בכסף זה שום קנין אפילו מדרבנן וא"כ הוי כמקדש בדבר שאינו שלו, ולזה בא רש"י וחדית לן דלר' יוחנן דד"ת מעות קונות א"כ הוי כסף שלו דאורייתא לכן אם קידש בזה אשה הוי קידושין אבל לר"ל לא הוי קידושין, והטעם משום דלדידיה אין לו שום קנין במעות אלו אפילו מדרבנן כל כמה דלא משך, ואע"ג דגם לר' יוחנן תקינו רבנן משיכה, אכן האי תקנתא היא גזירה מן הצד שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה וימסור נפשיה לטרוח ולהציל, אמנם בשביל תוספות פעולה דליקום ברשותיה לא הפקיעו עצם קנין התורה שיש בזה ע"י המעות, ולהכי אם קידש במעות אלו הוי קידושי תורה משא"כ לר"ל כנ"ל, והשתא לפ"מ דאנן פסקינן כר' יוחנן דר"ת מעות קונות שפיר פסק הטור שאם קידש בהם אשה מקודשת, וע' פני יהושע

תוד"ה נתנה. אע"ג דרבא קאמר קרא ומתניתין מסייע לר"ל היינו לכאורה אבל אפשר לשנויי כר' יוחנן כו', ע' בחידושי מהר"ם ברבי לקידושין דף מ"ז

בא"ד ויסבור דגזל הנכרי אסור דפלוגתא דתנאי איכא בפרק המקבל דף קי"א ע"ב ובהגוזל בתרא כו', ע"ל פ"ז ע"ב תוד"ה אלא למ"ד

בא"ד רב אשי הוה קאזיל בארבא כו', צ"ל באורחא

ע"ב הנותן עירבון לחבירו וא"ל אם אני חוזר בי כו' ר' יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא כו', מזה הוכיח בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ק"ל דגם במשכון שייך אסמכתא וע"ש בהגה"ה ומובא בת' הרא"ש כלל ק"ח סי' כ"ז

רש"י ד"ה הוא סבר כנגדו הוא קונה אי מכירת קרקע הוא שנקנית בכסף קונה קנין גמור כו', ע' בת' הריב"ש סי' ער"ה

דף מ"ט ע"א מה ת"ל הין צדק והלא הין בכלל איפה היה אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק כו', הנה רש"י בכתובות פ"ו ע"א כתב שזהו המקור למצוה דפריעת חוב, וע"ש בשטמ"ק שהקשה עליו בשם הראשונים ודעתם הוא דמקורו הוא מקרא דיוציא אליך העבוט ע"ש, וכה"ד הרשב"ם בב"ב קע"ה ע"ב, ובת' הרדב"ז ח"ב סי' תר"י כ' בשם הרמב"ם דמקורו הוא מן והשיב את הגזילה

שם ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר, וכו' התוס' לעיל לעיל ל"ח ע"א ובגיטין ד"ל ע"ב דהכא איירי בשבתות וי"ט דאל"ה אסור לתרום שלא מן המוקף עכ"פ מדרבנן ע"ש, ולע"ד בלתי מובן מדוע צריכים לאוקים בגוונא דחיקא דמיירי דוקא בע"ש ועי"ט, הלא בביכורים פ"ב מ"ה תנן תרומת מעשר נטלת שלא מן המוקף כבכורים, ומסתימת המשנה משמע דאפילו לכתחילה, ובירושלמי תרומות רפ"ב אמרינן מניין שתרומת מעשר ניטלת שלא מן המוקף מכל מעשרותיכם אחד ביהודא ואחד בגליל ע"ש, וכ"פ הרמב"ם פ"ג ה"כ מה' תרומות, רק הוא מסיק ותלמידי חכמים אין תורמין אלא מן המוקף ואפילו תרומת מעשר ע"ש. פי' דבזה נשמר מקושית הש"ס וכי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, הלא דהבין בכוונת הש"ס חברים דוקא וע"ש ברדב"ז, עכ"פ ברור דעתו דלסתם ב"א מותר לכתחילה להפריש תרומת מעשר שלא מן המוקף ואפילו בחול

ודע דשיטת הרמב"ם בפיה"מ תרומות פ"ד מ"ג דגם בתרומה גדולה דבעינן מן המוקף פירושו תוך היקף אחד, ועפ"ז שפיר פסק בפ"ג הי"ח מה' תרומות דבשתי מגורות שבבית אחד תורם מאחד על הכל ע"ש הרי דמפרש מוקף היקף הבית מחברן, וע"פ פירושו מפרש נמי שם הי"ז שלא מן המוקף בשני בתים, ולפי פירוש זה היה אפשר נמי לפרש בסוגיין רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר באותו הבנין שהיה לו ג"כ מגורה אחרת של תבואה מלפרש דוקא בערבי שבתות או בערבי י"ט וע"ש במל"מ הי"ז

רש"י ד"ה שלא ידבר. אבל אם נשתנה השער לאחר זמן והוא חוזר בו לפי שינוי השער אין כאן חסרון אמנה, ע' ביאור הגר"א לחו"מ סי' ר"ד סקי"ח

ע"ב כל הא ביתא קמך לא מיבעיא ש"ש דלא הוי אלא אפילו ש"ח נמי לא הוי, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רע"א ובהעמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ' אות כ"א

שם ל"ש אלא לוקח אבל מוכר לעולם חוזר, ע' בת' הרא"ש כלל ק"ב סי' ד'

רש"י ד"ה מושכרת ביד מוכר. דכיון דקיבל השכר נקנה המקום למוכר כל ימי השכירות וחצרו