אור הישר (נזיקין א) קיב

הדיבור וע' בתוס' לעיל מ"ג ע"ב, וכה"ג דרש רשב"י כל דבר אשר ישך דקאי על הדיבור לקמן ס"פ איזהו נשך, וע' משך חכמה לפ' משפטים בפסוק אם לא שלח ידו

שם ל"ש אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה מ"ט גירי דידיה הוא דאהנו לה, ע' בת' הרא"ש כלל ק"ב סי' א'

שם אמר שמואל לא נטל נטל ממש אלא כיון שהגביהה ליטול אע"פ שלא נטל, ע' בת' דבר אברהם סי' כ"א אות ט"ו

במשנה הזהב קונה את הכסף הכסף אינו קונה את הזהב כו', ע' בספר המקח לרב האי גאון שער י"ג

ע"ב פרוטה שאמרו אחד משמנה באיסר האיטלקי למאי נ"מ לקידושי אשה, ע' בת' הריב"ש סי' קנ"ג ובת' חוט השני סי' צ"ז ובת' ח"ס חי"ד סי' רפ"ט

רש"י ד"ה לפדיון הבן שהוא חמשה שקלים שקל דאורייתא הוא סלע והסלע ד' דנרי כסף כו', ע' רמב"ן ר"פ תשא ובה' בכורות פ"ח ובת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' פ"ב

דף מ"ה ע"א אסור ללוות דינר בדינר דינר דמאי כו' אלא פשיטא דינר של זהב בדינר של זהב כו', ע' מה שהאריך בזה בת' הרדב"ז ח"א סי' ת"ע

ע"ב שמא ישהא עליותיו כו', בס' כרם שלמה חא"ח סי' ז' הביא מהך דהכא לענין מאי דחקרו האחרונים אם גזרו על קיום מ"ע ע"ש שהאריך בזה

שם איתמר רב ולוי ח"א מטבע נעשה חליפין וח"א אין מטבע נעשה חליפין, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ד'

שם אר"פ מ"ט, דמ"ד אין מטבע נעשה חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה, ע' תומים סי' סמ"ך סקי"א ובת' הגרע"א ס"ס קל"ב ובת' ראשי בשמים חח"מ סי' פ"ב

והנה בהגהות מרדכי פ"ק דקידושין ד"ט כ' וז"ל גרסינן בהזהב דעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה ע"ש האיך מקדשין במטבע שיש עליו צורה עכ"ל ההגה"ה, ובב"ש סי' ל"א סק"ה כתב בפשיטות משום זה בשם המרדכי דאין מקדשין במטבע, וע' באבני מלואים סי' כ"ז סק"ב מש"כ בזה, ולא זכר לדברי הר"ן והנמו"י דבסוגיין שכ' דלא אמרינן דעתיה אצורתא רק בדבר שהוא רוצה להיות בעין ולא כשמקבלם בתורת דמים ע"ש

ונראה להביא ראיה לדבריהם דהכא קאמר ר"פ דעתיה אצורתא ולקמן נ"ב ע"ב קאמר איהו גופיה האי מאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה ובפירש"י מעמיד עצמו מלקבלם כשמוצא בהם פגם ע"ש, הרי דאפילו על פגם במעות שכנגד עיניו אם מקפיד מלקבלם ס"ל לר"פ דנקרא נפש רעה, מכש"כ שאין נופל לאמר שיהיה חסרון בקנין בשביל ספק רחוק כזה שמא בזמן מן הזמנים תתבטל הצורה ע"י גזירת המלך, ומזה מוכח כמש"כ הר"ן והנמו"י כנ"ל

ולולא דבריהם אמינא לע"ד דקידושי אשה לא דמיא לא לקנין חפץ ולא לחליפין, דשלשה אלה חלוקין לשלשה סוגים נפרדים, דבקנין דמים ודאי אין דרך להקפיד כלל ואדרבה אי קפיד בזה מיקרי נפש רעה אפילו מצאה פגומה קצת אי רק יוצאה בהוצאה בשוק הסוחרים וכדמסיק התם וה"מ הוא דסגי להו ע"ש, ובקנין חליפין צריך להיות בשלימות כמו כלי דשלימותה נראה מדכתיב נעל כדפירש"י בסוגיין, אמנם קידושי אשה הוא ענין אחר לגמרי דהא אין אשה נקנית בחליפין כדאמרינן בקידושין ד"ו ע"ב, וכן אין מקום לאמר שתהיה נקנית בתורת קנין דמים כשאר חפץ בשוק, רק חלות רצונה על שעת הקידושין הוא העיקר, ועל קנין כסף שבה גבלו חכמים שיעור פרוטה או ש"פ, ואין לנו אז רק החלטת רצונה לשעה להתקדש בזה, ואם יש בה שיעור חכמים לתשלום רצונה אז מקודשת במטבע זו

שם אי א"ל מארנקי חדשה יהיבנא לך לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה כו', ע' תומים סי' ק"א סק"ה

דף מ"ו ע"א ניקנו ליה מעות להאיך אגב סודר כו', והק' בס' מעיני החכמה לדעת הש"ך בחו"מ סי' קכ"ג סק"ל דקנין סודר הוא רק בישראל ולא בנכרי ודלא כתוס' בקידושין ד"ג דזאת לפנים בישראל כתיב א"כ י"ל דאיירי שזה העומד עמו הוא נכרי ואע"ג דקתני אומר לחברו הא מצינו בשבת פ' שואל דר"פ גופיה מוקי בחבירו נכרי וא"כ ה"נ י"ל דאומר לחבירו נכרי ונותן הפירות במתנה והוא פודה אותן ע"ש

ולעד"נ דל"ד כלל להא דשבת דק"נ, דהתם גבי איסור שכירות פועלים בשבת שפיר אשמעינן דגם שכירות פועלים שבאה לו ע"י עכו"ם נחשב לו לאיסור כיון דעכ"פ איתעביד על ידו, וקרי ליה חבירו מפני שהוא נכרי המכירו שמקבל פקודתו לשכירות פועלים עבורו, משא"כ הכא הענין מצד עצמו מורה דאיירי בחבירו ישראל, דהא כל הדבר הוא הערמה שלא יתחייב חומש ע"פ דין תורה, ובשלמא חבירו ישראל דידע להאי קרא דאם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו וידע נמי בדרשת הכתוב ממעשרו ולא הלוקח ממע"ש של אחרים, וג"כ מצד הנסיון אצלו וכל משפחתו