אור הישר (נזיקין א) קי

דף מ"א ע"א דא"ר יוחנן מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא, ע' מהר"ם ברבי בחידושיו לקידושין דף נ"ב

שם וקא סבר שואל שלא מדעת גזלן הוי, והנה מהא דלקמן מ"ג ע"ב וב"ב פ"ח ע"א וסתימת הרמב"ם והשו"ע חזינן דכן הלכה, ולכאורה יל"ד מהא דאמרינן בב"ק ע"ט ע"ב ואלא גזלן ה"ד א"ר אבהו כגון בניהו בן יהוידע שנאמר ויגזול את החנית מיד המצרי ר' יוחנן אמר כגון בעלי שכם כו' וע"ש תוד"ה כיון. הרי דעכ"פ רק ע"י גזלה פומבית נקרא גזלן ואיך פסקינן הכא לדינא דכשבא בתורת שאלה ושלא מדעת בעה"ב נקרא גזלן

וי"ל דהא דנקרא גזלן בלא דעת הבעה"ב הוא לעבור בלאו דלא תגזול ולעשה דוהשיב את הגזילה, בזה הוא אפילו רק נתכוין לגזלה כדאמרינן לעיל כ"ו ע"ב ראה סלע שנפלה נטלה לפני יאוש ע"מ לגזלה עובר בכולן משום לא תגזול כו', וכן הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסין כדאמרינן בב"ק ק"ה ע"ב, ומסוג גזלן כזה הוא שואל שלא מדעת לחיוב אונסין. משא"כ בב"ק שם דאיירי בטביחה ומכירה לתשלומי דו"ה ודין זה הוא דוקא בגנב ולא בגזלן כדכתיב בקרא. ולה"ק ה"ד גזלן שפטור מתשלומי דו"ה כגון ויגזול את החנית כו' ע"ש, ומזה נדע בכל המקומות לחלק בין גנב לגזלן וע"ש נ"ז סוף ע"א וברש"י סנהדרין ד"ב ריש ע"א וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תשכ"ג

שם וכי עודן עליה מאי הוי הא לא משכה, ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ד'

רש"י ד"ה זאב טורף נושא הטרף לחורו ארי אינו טורפה אלא דורסה במקומה ואוכלה וכן פירש"י נמי לקמן צ"ג ע"ב, וכל חיה דינה כזאב עפמש"כ הרא"ש ספ"ק דב"ק בטעמו ונימוקו, המתאים עם הא דאמר שמואל שם ט"ז ע"ב דדריסת ארי ברה"ר הוי אורחיה. וע"ש ע"א תוד"ה והנחש ובביאור הגר"א לחו"מ סי' שפ"ט סק"כ

רש"י ד"ה הא לא חסרה. ואי קשיא דילמא הא דהניח מקלו ותרמילו חיוביה לאו משום שליחות יד הוא אלא משום שואל שלא מדעת הוא כו', ע' מה שתירץ בזה בליקוטי הגר"א על הרמב"ם פ"ג הי"א מה' גזילה

ע"ב חדא לומר לך שליחות יד א"צ חסרון ואידך שלא תאמר דיו לבא מה"ד להיות כנדון מה שואל בבעלים פטור אף ש"ח וש"ש בבעלים פטור כו', ולכאורה אמאי לא פריך הכא כדפריך לקמן צ"ה ע"א הניחא למאן דאית ליה דיו כו', דלמאן דל"ל דיו הלא מייתר ליה הכא חד קרא, די"ל עפמש"כ התוס' שם דאליבא דאמת כו"ע אית להו דיו והתם פריך רק לפי הס"ד ע"ש, ובזה ניחא גם בב"ק כ"ה ע"א שלא הביאו מהך דהכא דדרשינן דיו דאל"ה הלא אייתר לן חד קרא, די"ל דהתם קאי רק לפי הס"ד אבל הכא קאי לפי המסקנא דהתם דלכו"ע דרשינן דיו. וע"ע בברייתא דר' ישמעאל מגזרה שוה כיצד ובמפרשים שם

רש"י ד"ה אתה אומר. שמשעה שטען בב"ד נגנבה אע"פ שלא נשבע ישלם כפל אם באו עדים, ע' ב"ק ס"ג ע"ב רש"י ד"ה או אינו אלא לדין ובמהרש"א ומהר"ם ובפני יהושע שם

תוד"ה קרנא. אדרבה כיון שהוא חמור הי"ל לפטור מגניבה כדי שיתחייב כפל כו', ע' ים התלמוד לב"ק נ"ז ע"ב וע"ע בת' הגרע"א סי' קע"ה

תוד"ה חדא לדיו. יליף שפיר גז"ש לכדתניא לפי שיש כל כך תיבות בזה כמו בזה כו', ע' דורש לציון דרוש יוד

דף מ"ב ע"א במשנה ואם שימר כדרך השומרים פטור, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קע"א

שם אמר שמואל כספים אין להם שמירה אלא בקרקע וכתב הר"ן דאיכא מ"ד דשמירה זו כמו דסני לש"ח כמ"כ לש"ש, והביא ראיה מהא דאמרינן בב"ק מ"ה ע"א דדלת שיכולה לעמוד בפני כל רוח הוי שמירה מעלייתה ואפילו ש"ש מיפטר בזה ע"ש, ולע"ד בלתי מובן כלל ההרכבה מסוגיא דהתם לדהכא, דהתם איירי לעינין שמירת השור שלא יצא ויזיק, דטבעיות השור וגבורתו מוגבלת לפי אומרן דעת כל אדם שאם יהא מוסגר בדלת כזו לא יהיה באפשרותו לצאת להכי סגי ליה בהכי, משא"כ שמירת כספים מגנבים שיכולים למצוא כל מיני טצדקי איך לבא פנימה, אפשר דלפניהם לא סגי סתם שמירה מעולה כדסגי לגבי שור המועד אלא דוקא שיהיה יושב ומשמר כדעת המ"ד שהביא הר"ן, ומלבד זה דחה הר"ן ראיה זו מטעמים אחרים ע"ש וע"ע בת' מהר"מ ב"ר ברוך סי' תשכ"ד ובתשובות הרמב"ם ממקיצי נרדמים סי' ר"צ

שם ואי צורבא מרבנן הוא סבר דילמא מיבעי ליה זוזי לאבדלתא, ע' בת' מהרי"ק שרש ו'

שם חמץ שנפלה עליו מפולת הרי הוא כמבוער כו', ע' פר"ח ה' פסח סי' תל"ג סק"ח

ע"ב כש"כ דכי אמינא לה דדידי נינהו טפי מזדהרא בהו כו', ע' נוב"י קמא חח"מ סי' ל"ו

רש"י ד"ה כל המפקיד. על דעת שלא יהא שומר נמנע מלמוסרן לאנשי ביתו הגדולים ונאמנים לו הוא דמפקיד, הנה הכא שינה רש"י לשונו ממש"כ לעיל ל"ו ריש ע"ב. דהתם כתב לאשתו ובניו הגדולים והכא כתב לאנשי ביתו הגדולים ונאמנים לו. אף דהכא והתם לישנא חדא בגמרא כל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד, משום דהתם לפי עניינו הנקודה העיקרית בסוגיא בניו הגדולים, משא"כ בסוגיין דנוגע לאמו של הנפקד שפיר הוסיף תיבות ונאמנים לו, ויותר מפורש בפרטים אלו הוא בהגהות