אור הישר (נזיקין א) קט

בידי השבאים איכא למיחש טפי כדאמרינן בב"ב ד"ח ע"ב שבי קשה מכולם דכולהו איתנהו ביה, ולפמש"כ בחידושי לקמן בסמוך דאפילו בדברים דלא חיישינן גבי איסור חיישינן גבי ממון הנוגע לחבירו לפ"ז בלא"ה ניחא ע"ש

, תוד"ה דילמא שכיבא סבתא. וא"ת הא דתנן פ' כל הגט המביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ע"כ, וקשה הלא התם בנוגע לאיסור שפיר מוקמינן ליה על חזקתו דחזקה דאורייתא כדילפינן מקרא בחולין ד"י ומשו"ה גבי גט תרומה וקרבן מוקמינן להו על דין תורה, משא"כ הכא דנוגע לממון חבירו שפיר יש לנו להתחשב גם על דרכי הטבע שלא נוותר על טענת הצד השני הנוגע ג"כ לדין תורה, ושבאמת כך היה כדמסקינן לסוף שמעי דשכיבה סבתא, ואדרבה זהו גופה חדית לן המשנה דגיטין בכל הדברים דחשיב התם דאע"ג דמצד הטבע היה מקום לחשוש שמא מתו מ"מ מוקמינן להו בחזקת חיים אבל מזה גופה מוכח ספק מיתתן. והכא בנוגע אל הצד שכנגד התובע חלקו ג"כ ע"פ דין תורה יש לנו להתחשב גם על הספק ע"פ הטבע העומד לימין טענתו כנ"ל וצ"ע כעת

בא"ד וי"ל דסבתא הגיעה לגבורות דהתם אמרינן כי הגיע לגבורות חיישינן, ע' יומא נ"ה ע"ב תוד"ה והתנן

בא"ד וי"ל דגבי גט דוקא אמרינן בחזקת שהוא קיים משום עיגונא וכן בשביל אכילת קרבן ותרומה אבל הכא אדרבה החמירו בנכסי יתומים כו', ע' קצוה"ח סי' קכ"ב סק"א וע"ע בת' הריב"ש סי' מ"ז

תוד"ה שיצא דאין נאמן לאמר שהוא אחיו דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה העשירים שכל אחד יאמר אני אחיך כו' ע"כ, מלשון זה משמע כאילו הוא רק תקנת חכמים, אולם הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ה סי' ה' כ' משום דאין ספק מוציא מידי ודאי אלא בראיה

דף מ' ע"א במשנה אם היו קנקנים ישנים אינו יוציא לו בלע, ע' בס' ארוך מש"ך סי' צ"ג

שם באתרא דמר חפו בקירא ולא מייץ טפי באתרא דמר חפו בכופרא ומייץ טפי, והנה אהא דתנן אם היו הקנקנים ישנים אינו יוציא לו בלע פריך הש"ס והא אי אפשר דלא בלע ואר"נ במזופפין שנו והקשו בתוס' הלא לפ"מ דאמרינן דכופרא מייץ טפי א"כ מאי תירוצא הוא במזופפין ותירצו דהיינו חדש אבל ישן שכבר בלע אינו בולע יותר ע"ש, ואילה"ק לפ"ז מדוע צריך הש"ס לחלק בין המקומות באתרא דמר כו' הלא מצי למימר דתרווייהו איירו בכופרא ובכ"ז לא פליגי מר איירי בחדש ומר בישן, די"ל מדקמיפלגי בין שתות לחומש משמע דתרווייהו איירו בחדש דאילו ישן לא בלע כלל, ומזה מובן דהא דקתני בסיפא אם היו קנקנים ישנים אינו יוציא לו בלע קאי גם ארישא ואע"ג דקתני גבי שמן אבל גם יין בכלל, אמנם כ"ז הוא לתירוץ הראשון של התוס' אבל לתירוצם השני הלא כתבו לחלק בין יין לשמן ע"ש, אכן קשה לפי תירוצם זה דשמן לא בלע כלל אבל יין בלע אפילו בישנים א"כ אמאי אינו מבאר במשנה כמה שעור בליעה ליין בכלים ישנים, כן אם לפי תירוצא דאביי כיון דטעון טעון הוא ג"כ מחולק בין יין לשמן כמו לפי תירוצא דר"ז במזופפין. וע' בת' חו"י סי' ק"ד

ע"ב הא אי אפשר דלא בלע כו', ואילה"ק אמאי לא משני שהיו כלי זכוכית דאינו בולע ואינו פולט כדתניא באדר"נ פרק מ"א, וע' ברכות כ"ה ע"ב תוד"ה גרף ובאו"ח סי' תנ"א סכ"ו ובביאורי הגר"א שם ס"ק פ"ג, די"ל דהכא בע"כ איירי בכלי חרס כדפירש"י, ועפ"מ דאמרינן בסוגיין אבע"א משום גרגושתא כו', ועוד הא אמרינן בתענית ד"ז ע"א דחמרי רמו במני דפחרא

והנה הט"ז ביו"ד ס"ס צ"ג כ' דאפילו לפי תירוצא דאביי כיון דטעון טעון אפ"ה בולע והולך לעולם אלא דהחילוק הוא כיון שכבר שבע לבלוע אינו בולע עוד אא"כ שפולט זה שבלע כבר וכפי השיעור שפולט בולע מחדש כו', והובאו דבריו בפני יהושע בסוגיין ע"ש, ותמוה על שלא הביאו הא דתניא באדר"נ שם דכלי חרס בולע ואינו פולט, ובסוגיין בע"כ בכלי חרס איירי כנ"ל

והנה גבי נס דפך של שמן דחנוכה דגרסינן בשבת כ"א ע"ב ולא היה בו אלא להדליק יום אחד כו' גריס בשאילתות פ' וישלח סי' כ"ו ולא היה להדליק אפילו יום אחד, והאחרונים מתרצים בזה מאי דמקשין העולם מדוע קבעו שמונה ימים כיון דעל יום אחד היה בו כדי להדליק דלפי גרסת השאילתות ניחא, אמנם בשאילת שלום שם יצא להשוות גרסת השאילתות עם גרסת הש"ס, עפ"ד משנתינו דיוציא לו ג' לוגין שמן למאה מה שבלעו הכלים וא"כ בשנשפך השמן מן הפך אל המנורה נחסר שיעור הבלע וזהו מה שדקדק השאילתות וכתב ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד, ומיושב ג"כ הקושיא על קביעת הנס של שמונה ימים וע"ש בהעמק שאלה מה שדחה לדבריו, ולעד"נ דבלא"ה לא שייך להא דמשנתינו, דהא במשנה גופה מבואר דנכיון זה של ג' לוגין הוא לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע, ומבאר במשנה אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים אם חיו קנקנים ישנים אינו יוציא לו בלע, והשתא אולי היה הפך שהיה חתום בחותמו של כהן גדול פך ישן ולמנורה הלא בעינן שמן זית זך א"כ לא היה שם שום חסרון כלל לא של של שמרים ולא של בלע, ומכש"כ אם נימא שהפך היה של זכוכית בודאי שלא היה שם בלע כמבואר באבות דר"נ וכנ"ל

תוד"ה לדברי ר"י אסור. וא"ת ולימא מותר וטעמא דמקבל משום דלית ליה מחילה כו', ע' מה שהקשה במהרש"א ומה שתירץ בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים.