אור הישר (נזיקין א) י

ליטול אחד מעשרה תרומה כדכתיב והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה', ותנן במנחות ע"ז שלא יטול מקרבן על חבירו ע"ש, ולהיות בזה חלק גבוה הרי זה דומה לשלמים שהזיקו דגובה מבשרן ואינו גובה מאימוריהן ואוקמינן דאינו גובה מבשרן כנגד אימוריהן, ולפ"ז יל"ד לכאורה מ"ש דרבא לא נקט נמי דין לחם שהזיק דאינו גובה מתודתה

אמנם כ"ז הוא רק לכאורה, אבל באמת לק"מ, דכל דינא דרבא דתודה שהזיקה, הלא איירי בתם דמשתלם הח"נ מגופו. ומשום דלחם בא גלל תודה ולחמי תודה נקראו תודה, לכן היה מקום לאמר דמשתלם הח"נ מן הלחם, אכן כ"ז הוא אם התודה הזיקה, משום דגבי היזק דבהמה כתיב ומכרו את השור החי וחצו את כספו, הרי דמשתלם הח"נ מגופו, משא"כ אם הלחם הזיק הרי חל חיוב התשלומין של נזק שלם על הבעלים, מפני שבפשיעתו של חסרון שמירת חפצו הזיק. והוא כמו אדם המזיק ואין לזה שום שייכות אל התודה, ודמיא לנפל ככרו על כלי של חבירו ושברו דמשלם בעל הככר מפני שלא שמר את חפצו מלהזיק כנלע"ד

שם רבינא אמר למעוטי נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר, ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ד ובמש"כ בחידושי לחולין ר"פ שילוח הקן

שם נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר פטור שנאמר והועד בבעליו כו', ע' בפלפולא חריפתא על הרא"ש בסוגיין, ובמש"כ בחידושי לערכין כ"ח ע"א ולכריתות כ"ד ע"א בארוכה ולקמן י"ד ע"א

דף י"ד ע"א ארבעה כללות היה ר"ש בן אלעזר אומר כו', כעין זה זבחים קי"ט ע"ב

שם מתקיף לה ר"ז כיון דאינה מיוחדת לפירות הא בעינן וביער בשדה אחר וליכא כו', ע"ל מ"ח ע"א רש"י ד"ה הויא שן

תוד"ה ולא קבל עליו שמירת נזקיו וא"ת כיון דלא קבל עליה פשיטא כו', הנה התוס' הקשו פשיטא על עצם הדין מטעם התנאי, אבל לע"ד קשה על תחילת התנאי שהוא כעין מתנה על מה שכתוב בתורה ולא ישמרנו בעליו, ואפילו בשמירת תם לר"פ דס"ל לקמן ט"ו סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי, והתנא הניח ליסוד בריש סדר נזיקין ושמירתן עליך, כל שחבתי בשמירתו, ואם היתה כוונת התורה רק שהניזק ישולם בשביל הפסדו, לא הי"ל לכתוב רק דין תשלומין של נזק שלם וח"נ, ומדהזכירו כ"כ בתורה הכתובה והמסורה ענין שמירה, ש"מ דחס רחמנא על תיקון העולם שלא יגיע נזק והפסד לבריות בגופם או בממונם, וה"נ אשכחן בחולין ד"ז ע"ב גבי כודנייתא חיוורתי דקאמר רבי מפקרנא להו השיב לו ר' פנחס בן יאיר מפשת הזיקא ופירש"י דמתוך שלא יהיו נשמרות ירבו נזקיהן ע"ש, ומשמע דהוא מטעם הדין ולא ממידת חסידות, והא דנגח ואח"כ הפקיר פטור. הוא רק מגזה"כ שאם עשה כן פטור, משום דבעינן מיתה והעמדה בדין וגמ"ד שוין כאחד, אבל לכתחילה אסור להפקיר דבר המזיק, ומתורץ בזה קושית הפלפולא חריפתא לעיל י"ג ע"ב שם שנשאר בצ"ע איך משכ"ל מועד שישלם מן העליה דפשיטא שיפקירו, דלפמש"כ אין מקום לקושיא זו דמצד הדין אסור להפקיר דבר המזיק כנ"ל, והנה בנוגע לחיוב שמירה על הבעלים, אם מסרו לש"ח ולשואל כו' נכנסו הם תחת הבעלים מועד משלם נ"ש תם משלם ח"נ כדתנן לקמן מ"ד ע"ב, והשתא בתנאי דהכא שהשואל לא קבל עליו שמירת השור, והמשאיל אינו תחת ידו לשומרו, הלא יהיה השור הפקר מטעם התנאי, ואין על מי לחול מאי דאזהר רחמנא ולא ישמרנו בעליו, ואף אם נימא בכוונתו דלא קבל עליו חיוב התשלומין של ההיזק, אם השמירה שישמרנו לא תועיל לו, אכן בע"כ תחליש התנאי לשמירתו וצ"ע

ע"ב שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות והתניא ישיב לרבות ש"כ ואפילו סובין הב"ע ביתמי כו', ויל"ד מדוע אוקים למתניתין בשינויא דחיקא כזה דוקא כשמת המזיק והניזק גובה מיתומים, הלא מצי לאוקים אפילו כשהוא חי רק דלית ליה קרקע, ועל זה גלי קרא דישיב דיוכל לסלקו אפילו בסובין. והחידוש הוא דלא אמרינן ליה זיל טרח זבין ואייתי לי כסף או קרקע, אבל היכא דאית ליה קרקע אז אין נזקקין ב"ד אלא לקרקע, דלזה אהני קרא דמיטב שדהו ישלם, וגם הך סוגיא תתפרש כמו שהסברתי לעיל ד"ט ע"א, דהא באמת קדים כסף לישיב בקרא כדכתיב כסף ישיב לבעליו, רק על כסף אין לדון משום דזהו דרך העולם לשלם בכסף וזהו ודאי השבה מעלייתא, עד דלא שייך לאמר בזה תיבת ישיב דמשמע בעל כרחו. ותיבה כזו יתכן על השבה פחותה, ומשו"ה דרשו אפילו סובין כנ"ל, והוא לאלומי כחו דמזיק היכא דלית ליה קרקע, אבל אם יש לו קרקע יפה כחו דניזק מדין התורה לקבל מיטב, וזהו מאי דקאמר אין ב"ד נזקקין. היינו דאם אין לו כסף וב"ד צריכים להזדקק לפרוע ממנו בע"כ, אז נזקקין הם לנכסים שיש להם אחריות. ולפ"ז הוא ממש כדס"ל לר"ה לעיל ד"ט או כסף או מיטב, ושם הקשה לו ר"נ הלא מקרא דישיב מרבינן אפילו סובין ומשני בדלית ליה לא כסף ולא שדות ע"ש, ואמאי לא משני ג"כ הכא כדמשני התם, ולא צריכינן לאוקמא דוקא כשמת ובדתפס מחיים, כן יל"ד מדוע לא משני התם לאוקים קראי אליבא דר"ה, דכסף ומיטב הוא בין כשגובין מן המזיק או מיורשיו, אמנם ליפות כחו דמזיק אתא קרא דישיב לרבות אפילו סובין. דמיורשים בלא"ה לא גבינן סובין משום דמטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי, וע' בביאור הגר"א לחו"מ סי' תי"ט וצ"ע, וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' רנ"ח רנ"ט

תוד"ה ש"מ. ומפרש ר"ת ש"מ לוה ומכר נכסיו אין ב"ד גובין לו מהם מה"ת דשיעבודא