אור הישר (נזיקין א) קח

שם לא מיבעי למ"ד תחילתו בפשיעה וסופו באונס פטור דפטור אלא אפילו למ"ד חייב הכא פטור כו', הנה מקור פלוגתייהו בזה היא לקמן מ"ב ע"א, כדהורה רש"י בב"ק כ"א ע"ב ע"ש, וכ"מ מהא דמסדר הש"ס קבע דוקא שם לקמן והלכתא תחילתו בפשיעה וסב"א חייב, והתוס' הוכיחו שם מהא דפ' הפועלים ופ' הכונס ע"ש, ולטעמייהו אזלי לקמן צ"ג ע"ב בתוד"ה איבעי, דכיילו סוגיא דהתם עם הא דהכונס ע"ש, אבל לפי הבנת הר"ן והנמו"י בדעת הרי"ף דלא בחדא מחתא מחתינהו אלא מה דפשיעה דש"ח פטור ג"כ חייב אצל נזיקין ע"ש, לפ"ז אפשר להפריד בין הדבקים, ועמש"כ בחידושי לב"ק נ"ח ע"א ולקידושין נ"ב ע"א

רש"י ד"ה האיך לא מהימן לי. ואני אומר שישנה בידו או אכל או פשע בה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ' אות י"ג

דף ל"ז ע"א במשנה שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים כו', ע' תוס' ב"ב ל"ד ע"ב ד"ה ההוא ארבא ובמהר"י מג"ש שם

שם גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן גזל כו' גזלה ביניהם ומסתלק דברי ר"ט, במשנה דיבמות ס"פ האשה שלום מסיק ר"ע אומר אין זו דרך מוציא מידי עבירה עד שישלם לכל אחד ואחד, והרמב"ם בפ"ד ה"ט מגזילה דפסק כר"ע מסיק עלה אף דבר זה קנס הוא שקנסוהו חכמים מפני ש שעבר עבירה וגזל כו', והנה נמשך בזה אחרי לשון הרי"ף שכ' דהתשלומין לכל אחד הוא מטעם קנס וכ"כ הרא"ש בסוגיין ע"ש, והנה התוס' הכא ובב"ק ק"ג ע"ב הקשו אמאי לא נימא בזה ברי ושמא כדפליגי לקמן צ"ז ע"ב גבי מנה לי בידך והלה אומר איני יודע וע"ש מה שתירצו, והשתא לפ"ד הרי"ף הרמב"ם והרא"ש אין התחלה לקושיתם דהכא הוא רק מטעם קנס

וי"ל דאלו הראשונים ז"ל בתור פוסקים דפסקו כר"ע ופסקו נמי כר"נ ור"י בברי ושמא ע"ש, ולכן הטיבו אשר דברו דר"ע פסק כן מטעם קנס, אבל התוס' שכתבו לתרץ גם אליבא דר"ט ואליביה הלא מסקינן ביבמות שם דאע"ג דאיסורא דאורייתא עביד בגזל מ"מ לא קניס, ומשו"ה מהדרו לתרוצי לשתי הסוגיות באופן דלא תקשה אהדדי גם מעצם הדין, ועמש"כ בחידושי ליבמות שם

ע"ב א"ל התם שמא ושמא גזל אחד מחמשה ברי ושמא, ע' בהקדמת הנתיבות לסי' ע"ו ובס' לבוש מרדכי לב"מ סי' א' ובת' דגל ראובן ח"ב סי' א'

רש"י ד"ה ואם נטל. דהא מעיקרא באיסורא אתא לידיה כו', ע' פני יהושע בחידושיו לעיל כ"ה ע"ב

תוד"ה ומי אמר רבא. וא"ת הא מתניתין איירי לצאת ידי שמים כו', ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

דף ל"ח ע"א אלא תרווייהו לרבנן איצטריך ולא זו אף זו קתני, ע' נוב"י קמא חח"מ סי' ט"ו

שם וכשהוא מוכרן מוכרן לאחרים ואינו מוכרן לעצמו כו', ע' בת' הריב"ש סי' שצ"ו

תוד"ה שמא. וחיישינן שמא בערב שבת תרם שלא מן המוקף דשרי כו', ע' גיטין ל"א ע"א תוד"ה המניח וביבמות צ"ג ע"ב תוד"ה אלא לאו ובחידושי הרמב"ן והרשב"א שם ובמל"מ פ"ג הי"ז מה' תרומות ובת' הגרע"א ס"ס ל' ובמש"כ בחידושי לקמן מ"ט ע"א

ע"ב אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן. וה"נ מסקינן בכתובות ע"ז ע"א דאמוראי פליגי אי הלכה כרשב"ג בכ"מ במשנתינו, ומה"ט כ' הר"ן שילהי כתובות דהאי כללא דהלכה כרשב"ג כו' לאו דסמכי הוא כיון דאמוראי פליגי בזה ע"ש, אמנם איכא נמי מאן דס"ל בסנהדרין ל"א ע"א דאפילו בערב וצידן נמי הלכה כרשב"ג

שם ר"א אומר ממשמע שנאמר וחרה אפי כו' והא דומיא דנשותיהם ובניהם קתני כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ה'

שם והא דומיא דנשותיהם ובניהם קתני מה התם כלל לא אף ה"נ כלל לא, ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ל"ג

תוד"ה בששמעו בו שמת ל"פ דמורידין. היינו בקול ועד אחד כו'. ע' תוס' כתובות ק"ז ע"א ד"ה ששמעו השני ובתומים ס"ס ל'

דף ל"ט ע"א רש"י ד"ה מעמידין אפוטרופוס להכניס דבר המוכן ויהא שמור לבעלים כו', ע' בת' מהר"ם לובלין סי' י"ב

רש"י ד"ה אפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן. לפי שלא ימצאוהו דבשלמא ליתמי איכא דשמע להו והוי אפוטרופוס ע"כ, פי' ליתמי נמצאים אפוטרופוסים דאיכא בזה מצוה אבל לדקנני לא נמצא מי שיקבל עליו, אמנם אם ימצאו מי שיטפל בנכסים הרי הוא אפוטרופוס ומה שעשה עשוי כדכ' בת' אבקת רוכל סי' מ"ט

תוד"ה וכולם. וקשה דאמאי משני לעיל לירד ולמכור תנן לישני לירד ולאכול תנן כו', ע' ש"ק לירושלמי יבמות פט"ו ה"ג

תוד"ה ש"מ. ועו"ק היכי מוכח מדרב הונא דאין מחזיקין דילמא אי טעין שני חזקה מועיל כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קי"ט

ע"ב רש"י ד"ה ואפילו הגדיל הקטן משירד לתוכו ואכלו ג' שנים בפניו משהגדיל לא הויא חזקה כו', בת' ע' הריב"ש סי' שע"א

רש"י ד"ה דילמא. או שמא חציין שלו דלמא מתו שתי השבויות, ואילה"ק הלא בר"פ ארבעה אחין מסקינן דלמיתה דתרי לא חיישינן וע' ריש יומא בתוד"ה וחכ"א, די"ל דגבי שבויות המסורות