אור הישר (נזיקין א) קו

רש"י ד"ה לא יהיה בך אביון הזהר מן עניות ע"כ, ונלע"ד דהשמטת הדפוס היא כאן בד"ה דרש"י, וצ"ל אפס כי לא יהיה בך אביון, לפ"מ דאמרינן בסנהדרין ס"ד ע"ב דדרשת רב יהודא היא מתיבת אפס ע"ש

רש"י ד"ה וצריך לו רבו ששמע שמועות שיש בידו מפי אחרים, ע' בת' מבית מאיר ח"ב מש"כ בזה בהקדמתו

ע"ב בימי רבי נשנית משנה זו שבקו כו"ע מתני' ואזלו בתר גמרא הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא, ע' בהקדמת ספר מלאכת שלמה על משניות

שם הדר דרש להו ולעולם הוי רץ למשנה יותר מן הגמרא, ע' ירושלמי שבת פט"ז ה"א ובחידושי הרד"ל שם ובס' אהבת ציון דרוש ט'

שם הגד לעמי פשעם אלו ת"ח ששגגות נעשה להם כזדונות ולבית יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נעשות להם כשגגות כו', עמש"כ הגאון נצי"ב זצ"ל בביאורו הרחב דבר פ' אחרי ט"ז ט"ז

שם שמא תאמר פסק סברם ובטל סיכויים, כה"ג עירובין כ"א ע"ב ובסוכה מ"ה ע"ב

שם ואפילו לר"מ דאמר אדם מקנה דשלב"ל ה"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו כו', הנה בזה י"ל דלפ"מ דרבי ס"ל כר"מ דאדם מקנה דשלב"ל כדאמרינן ביבמות צ"ג, להכי ס"ל בב"ב קכ"ד ע"א בחפירה והוה שובלי שלופפי והוו תמרי דהוי שבחא דממילא. ובכל אשר ימצא לו קרינן ביה, משום דאתו כדאמרינן הכא

תוד"ה כגון. וא"ת והכא ואפילו אי עבידי דאתו האיך יקנה הכפל במעות ששילם והלא מעות אינן קונות כו', ובפני יהושע האריך להקשות ע"ד התוס' ע"ש, ולע"ד בלתי מובן קושית התוס' מראשיתה, דלעצם קושיתם היה מקום אם היתה אוקימתא כזו בגמרא דהכא הוא עבידי דאתו ואליבא דר"מ, אז היה נופל להקשות ניהי דעבידי דאתו חשיבי כישנן בעולם אבל מ"מ האיך קנה במעות כו', משא"כ עתה דרמי בר חמא בקושיתו סובב הולך לאמר דאפילו לר"מ הוא רק בעבידי דאתו אבל הכא אחרי כל הני מי יימר חוזר הענין דבסוגיין לדשלב"ל, האיך הקשו התוס' מהא דמעות אינן קונות כו' הלא דין זה וכל המסתעפים ממנו איירו מדבר שבא לעולם משא"כ כשיסוד קושית הש"ס דהוא דשלב"ל, וע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' נון וצ"ע כעת

דף ל"ד ע"א נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו, ע' בת' הרא"ש כלל ק"ח סי' ה' ובת' הגרע"א סי' רט"ו

שם איכא דאמרי אמר רבא נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני סמוך לגניבותה קנויה לך, והנה בקצוה"ח סי' ס"א האריך הרבה בדיני ברירה ובסוף דבריו הביא מהא דבסוגיין לדייק הרי שעה אחת סמוך לגניבה היכי מהני הא אין ברירה ואין הדבר מבורר דאפשר דלא יבא הדבר לידי בירור כלל אם לא תגנב כו' ע"ש, ולעד"נ דאין זה שייך לדיני ברירה עפמש"כ הרשב"א בס' תולדות אדם סי' פ"ב ואינו ת"י לעיין בו רק מה שראיתי דבריו כמובא במחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' א' וז"ל דכי אמרינן לברירה היינו דוקא במידי דלית ליה קיום אם לא שנאמר יש ברירה והוברר הדבר למפרע דאל"כ אשתכח דאכל טבל מעיקרו אבל במוכר או מקדיש מידי מנכסיו שאינו מסויים כל שבירר אח"כ אחד מהם הרי הוא קנוי ומוקדש ואין אנו צריכים לקיום המקח לדמעיקרא וכיון דלקיום המקח אין אנו צריכים לברירה שהרי מהשתא מתקיים שוב אין אנו צריכים לברירה עכ"ל, ולפ"ז גם בסוגיין הרי אין אנו צריכים לאיזה ברירה למפרע רק תנאי כזה הותנה וכי נתקיים התנאי נתקיים הקנין כנלע"ד, ולפמש"כ בחידושי לבכורות מ"ח ע"א אפשר עוד לחלק באופנים שונים ע"ש, וע"ע בת' באר יצחק חא"ח סי' א'

ולולא כל דבריהם היה נלע"ד דכל ענין ברירה מצינו רק בדברים הנוגעים לדיני תורה כמו גיטין עירובין קינין פסח טומאה יובל תרומה שביעית וכהנה, ובדידהו שייך לאמר בירור הדבר לקיום הדין, משא"כ במקח וממכר זה שייך לדיני תנאים דאם נתקיים התנאי נתקיים המקח, ולפ"ז גם בסוגיין שמתנה עמו לכשתגנב ותרצה ותשלמני סמוך לגניבותה קנויה לך, הוא ג"כ תנאי בממון ואם נתקיים התנאי קנה, ומה שיש בזה דין שבועה וכפל ענין זה הוא התגלות לפני הב"ד עם טענת הגניבה, אבל אין זה שום שייכות אל הבעלים והשומר בשעת התנאי כנלע"ד

שם אימא סיפא נשבע ולא רצה לשלם טעמא דלא רצה הא רצה אע"פ שלא שילם אלא מהא ליכא למשמע מינה, ע' קרן אורה לסנהדרין כ"ד ע"ב בד"ה בסוגיא דנאמן עלי אבא

תוד"ה אי נמי. תימה דנימא נעשה כאומר לו לכשתגנוב ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו סמוך לגניבה כו', ע' מה שתירץ בזה בת' באר יצחק חח"מ סי' ג'

ע"ב א"ר הונא משביעין אותו שבועה שאינו ברשותו מ"ט חיישינן שמא עיניו נתן בה כו', ע' בריטב"א ובתומים סי' ע"ב ס"ק כ"ט

שם מיתיבי המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון וא"ל סלע הלויתיך עליו כו', ע' בת' חכם צבי סי' כ"ט.