אור הישר (נזיקין א) קה

דף ל"ב ע"א אלמנה א"צ ב"ד של מומחים אבל צריכה ב"ד של הדיוטות, ע' חזקה רבה חאה"ע סי' כ"ח וע"ע בת' הרא"ש כלל ג' סי' ח'

במשנה הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור שנאמר עמו אם היה זקן או חולה חייב, ע' בתוס' לעיל ל"א ריש ע"ב ובת' הריב"ש סי' קצ"ה

שם מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון כו', והנה בזה ניחא הא דבמשנה ס"פ הפרה חשיב פריקה ולא טעינה בין אחד שור ואחד כל בהמה כו', אע"ג דבקרא דהקם תקים כתיב נמי שור וחמור, משום דטעינה הוא רק בשכר ולהכי לא פסיקא ליה

שם ת"ר מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר שלא ישמע לו שנאמר איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמרו כו', והקשה ר"ס צ"ז ל"ל קרא דאין עשה דכבוד אב דחי ל"ת תיפ"ל דכבוד אב היא מ"ע דמצי למיעקר ובכה"ג אין עשה דוחה ל"ת כדאמר בכתובות ד"מ גבי אונס שותה בעציצו דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וה"נ האב שמחל על כבודו כבודו מחול ע"ש, ולפלא שהקשה כן מדעת עצמו והיא ממש קושית התוס' בכתובות שם על אתר בשם הר"ר עזרא ז"ל ע"ש

ולולא דבריהם היה נלע"ד דאע"ג דבנוגע לכבודו הפרטי הוא שוה בזה להאנוסה לאמר לא בעינא דאב שמחל על כבודו כבודו מחול, אכן בנוגע לקיום מצות התורה דעשה ול"ת אין מקום להצטרפות רצון האדם והעדר רצונו, דהאב והבן שניהם משועבדים לקיום כל מצות התורה, דאי לא תימא הכי באב רשע ובנו צדיק כמו אחז וחזקיה, יבטלו כל דיני התורה מפני מצות עשה דכבוד האב על הבן ורצון האב הרשע שיבטלו מבנו כל מצות התורה, וע' שעה"מ פ"ג ה"ו מה' נדרים ובמש"כ בחידושי לכתובות שם ולבכורות י"א ע"ב וע"ע בס' אורח נאמן לאו"ח סי' קכ"ח ס"ק קכ"ט

שם טעמא דכתב רחמנא את שבתותי תשמרו הא לא"ה הוה אמינא צייתא ליה ואמאי האי עשה והאי ל"ת ועשה כו', ע' שעה"מ פ"ג ה"ו מה' נדרים ובס' ציץ הקדש סי' א'

רש"י ד"ה אבידה עשה ול"ת היא השב תשיבם לא תוכל להתעלם, ע' מה שהקשה בפני יהושע ומה שתירץ בת' באר יצחק חא"ח סי' ט' וע"ע בת' חו"י סי' ו' ז'

תוד"ה כבד. ולא נקט קרא דאיש אמו ואביו תיראו וכתיב את ה"א תירא כו', ע' שירי קרבן לירושלמי נדרים רפ"ט

ע"ב מדברי שניהם נלמוד צעב"ח דאורייתא כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' מ"ט ובאור שמח פכ"א ה"י מה' שבת ובמש"כ בחידושי לקמן ד"צ ע"א

שם וטעינה אין בה חסרון כיס מי לא עסקינן דאדהכי והכי בטיל משוקיה כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ברכה סי' ק"ע אות ז'

שם לעולם צעב"ח דאורייתא כו', בר"ן ונמו"י הקשו בשם הרמב"ן אי צעב"ח דאורייתא זקן ואינו לפי כבודו למה אינו פורק, וע' מה שהאריך בזה בת' פרי יצחק ח"א סי' כ"ו

שם אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו כו', ע' פמ"ג או"ח סי' קנ"ו באשל סק"ב

תוד"ה מדברי שניהם. וא"ת א"כ אמאי עוקרים על המלכים ולא מדרכי האמורי, כו' ע' בס' חמד מרדכי לע"ז די"א ע"א

בא"ד וי"ל משום דכבוד מלך ונשיא עדיף כמו בל תשחית כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' יוד

תוד"ה מי לא עסקינן. וי"ל כיון דטעינה שיש בה חסרון כיס לא הויא בשכר כו', ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

דף ל"ג ע"א במשנה ואם אביו חכם של אביו קודם, ע' כ"מ ולח"מ רפ"ה מה' ת"ת ובת' כנסת יחזקאל סי' ז' ובס' זיו משנה על הרמב"ם שס

שם אמר עולא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה וקורעין זה על זה כו', בחידושי הרמב"ן למו"ק כ"ה ע"א גריס הכא רב יהודא אמר שמואל במקום עולא וע"ע בהעמק שאלה לשאילתות פ' קדח סי' קל"א אות ד'

שם חסדא חסדא לא צריכנא לך את צריכת לי עד ארבעין שנין איקפדי אהדדי ולא עיילי לגבי הדדי, וקשה טובא לאמר דחליף עלייהו ארבעין ערבי יומי דכפורי בקפידא דהדדי, ולכן שפיר כתב בת' באר שבע סי' י"ב דכוונת הש"ס דא"ל לא צריכנא לך את צריכת לי עד ארבעין שנין, והוא עפ"מ דאמרינן בע"ז ד"ה ע"ב לא קאי אינש אדעתיה דרביה עד ארבעין שנין ע"ש, ועתה אחרי שנדפס פי' רבינו חננאל על הגליון מצאתי שהקדימו כן בביאור זה בר"ח בסוגיין. וגם שם מצאתי טעות דמינכר מדפוס, שהביא מהא דסנהדרין ס"ח הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולם ע"ש ובלשון זה לא אמר ר' אליעזר שם, רק רבי במכות ד"י ע"א, ובתענית ד"ז ע"א הוא בשם ר' חנינא

שם רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן הלכה כר' יהודה רב אחא בר ר"ה א"ר ששת הלכה כר' יוסי, בבאר שבע להוריות ד"ב העיר מהא דר' יוחנן גופיה ס"ל בעירובין מ"ו ע"ב ר' יהודא ור' יוסי הלכה כר' יוסי ע"ש מה שהאריך בזה.