אור הישר (נזיקין א) קג

ניחא ליה אבל לקיומי מצוה בממוניה מדעתיה בודאי ניחא ליה כו' ע"ש, והנה ע"פ תירוצו דניחותא דמצוה לעצמה לא סגי עד שתהא ג"כ מדעתו, מובנת ביותר סוגיא דלעיל כ"ב ע"א גבי תורם תרומתו של חבירו וא"ל כלך אצל יפות ונמצאו יפות מהן דלא סגי ניחותא דמצות הפרשת תרומה עד דאוקמינן שם כשעשאו שליח וכדדרשינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, משום דניחותא דמצוה במעשה השליח איננה מספקת עד שתהיה ג"כ לדעת הבעה"ב ועמש"כ בחידושי לעיל שם

אכן בעצם קושית המרדכי מהא דפסחים אפשר לחלק לע"ד לולא דבריו ז"ל, דמצות בדיקת חמץ היא חובה אקרקפתא דגברא לבדוק חמצו ובכה"ג ודאי ניחא ליה לקיומי מצוה בממוניה דהוא לפטור חובתיה דרמי עליה, משא"כ הכא ניהי דאם חבירו ילמוד בס"ת שלו בודאי לגרם מצוה תחשב לו בדיעבד שע"י ספרו למד חבירו תורה, אכן האם בשביל זה נימא דלכתחילה חוב עליו בפרטיות דוקא להשאילו יותר מאדם אחר שיש לו ס"ת, וא"כ לא עליו דוקא חוב זה, והשתא אם גם על המשאיל ליכא מצוה פרטית להשאילו, איך נימא אל השואל מן המשאיל שישאיל ס"ת זו לאיש אחר, ולכן לא אמרינן בזה ניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בממוניה, והדרינן גם בזה להא דאמר ר"ל כאן שנה רבי אין השואל רשאי להשאיל, ועמש"כ בחידושי לבכורות י"ח ע"ב ושם נ"ח ע"א

תוד"ה בזכוכית. דהא רב הונא תבר זכוכית חיורתא בחופת בנו פ' אין עומדין ל"א ע"א, לפנינו הגרסא שם רב אשי

דף ל' ע"א איבעיא להו לצורכו ולצורכה מאי כו' שאני התם דכתיב אשר לא עובד בה מ"מ, ע' נתיבות המשפט סי' צ"ז. שם ולא אתי עשה ודחי את ל"ת ועשה, והקשו הר"ן והנמו"י תיפ"ל דלא הוה בעידנא דהלאו עבר כשבא לבית הקברות ולא מקיים לעשה עד דמהדר למרה ותירצו דבשעת עקירת הלאו הוא עסוק בהשבה ואע"פ דלא גמרה מה בכך כו' ע"ש, הרי דלדעתם כיון דגמר המצוה לא תוכל להעשות בזולת ההתחלה, לכן גם ההתחלה מגוף המצוה היא ונקראת בעידנא. אכן אין כן דעת התוס' בב"ב י"ג ע"א בד"ה כופין שהקשו ליתי עשה דפו"ר וידחה ל"ת דלא יהיה קדש ותירצו דלא הוה בעידנא דמשעת העראה קא עקר ללאו ועשה דפו"ר לא מקיים עד גמר ביאה ע"ש, ולפ"ד הר"ן והנמו"י גם התם לא תתקיים הגמר ביאה בזולת ההעראה, ותתחשב ההעראה מן המצוה עצמה כמו הכא הטומאה בביה"ק דההשבה א"א בלעדה, וכ"מ דהרשב"א בחידושיו ליבמות ד"ו ע"ב לית ליה כהראשונים דבסוגיין כמש"כ בחידושי ליבמות שם, וע' בחידושי הגרע"א בסוגיין ובתשובותיו סי' רכ"א רכ"ב ובנוב"י מ"ת חאה"ע סי' קמ"א ובש"א סי' כ"ט ובקו"א שם שדחה לדברי הנוב"י וע"ע בהרב המגיד פי"א הי"ח מה' אבידה ובטו"א חגיגה ד"ב ע"ב ד"ה לישא ובשעה"מ פכ"א מה' א"ב ובפ"ג ה"ו מה' נדרים ובשושנת העמקים להפמ"ג כלל ב' ובמש"כ בחידושי לב"ק קי"ז ע"א

שם ותו לא דחינן איסורא מקמיה ממונא, ע' בר"ן לכתובות ד"מ ע"א ובאור גדול שם פ"ג מ"ה ובת' מקום שמואל סי' ז'

תוד"ה אף עובד. ואתי נמי שפיר הא דתנן פרה מעוברת ר"א מכשיר וקשה וכי לית ליה עלה עליה זכר פסולה כו', ע' בס' לפלגות ראובן על הרי"ף לחולין דף כ"ב ע"א

תוד"ה הא אין עשה. וי"ל דחשיב שוה בכל כיון שהאלמנה עשתה איסור כמו הכהן דאקרי ביה לא יקח לא יקחו כו', ע' נדרים ד"צ ע"ב תוד"ה חזרו לאמר ובחגיגה י"ד ע"ב תוד"ה בתולה ובטו"א שם ובשעה"מ ספי"ז מאיסורי ביאה ובח"ס אה"ע ח"א סי' ק"נ קנ"א ובת' מהרש"ם ח"ב סי' רי"ד ובת' באר יצחק חי"ד סי' י"ט ובחאה"ע סי' נ' וע"ע בשעה"מ פ"ג ה"ו מה' נדרים ובס' ציץ הקדש סי' א'

ע"ב רש"י ד"ה הפקר לעניים הוי הפקר אע"ג שלא הפקירו אלא לעניים הוי הפקר למפטר מן המעשר ע"כ, וכן פירשו נמי הרמב"ם והר"ש רפ"ו דפאה וה"נ כפל הרמב"ם פירושו זה בעדיות פ"ד מ"ג ע"ש, אבל קשה ניהי נמי דדינא הכי דהפקר פטור ממעשר כדדרשי בירושלמי פאה שם מקראי, אכן מדוע נאדו מן פשטות פירוש המשנה דסובל בלשון פלוגתתם דב"ש סברי דאם הפקיר רק לעניים הוי הפקר לעניים, זולת עשירים לא יוכלו לזכות בה, וב"ה סברי דאם הפקיר רק לעניים אינו הפקר אפילו לעניים אא"כ הפקיר גם לעשירים כשמיטה כדפי' הראב"ד בעדיות שם, זולת אם נימא דאינהו סברי דאין סברא לאמר דהפקר כזה לא יועיל לעניים גופייהו, משום דאינהו זכו עכ"פ מטעם מתנה דלהם ודאי נתן ע"פ הפקר זה, ומטעם זה אפילו לב"ה יזכו העניים בתורת מתנה, אולם בזה גופה מבואר ברווחא הבנת הראשונים ז"ל, דאדרבה הרי לא אמרו דהעניים אינם זוכים אלא כיון דאינם זוכים משום לתא דהפקר ממילא חייבים במעשר לדעת ב"ה, וממילא לדעת ב"ש דהפקר לעניים הפקר פטורים ממעשר, נמצא דכל מחלקותם סובבת על ציר דפטור מעשר כנלע"ד, וע"ע נובי"ק חאה"ע סי' נ"ט ובת' הגרע"א סי' קמ"ה

תוד"ה אלא לזקן. וי"ל כבוד הבריות דמת מצוה חמיר טפי שמוטל בבזיון כו', ע' בת' פרי יצחק ח"א סי' כ"ו.