אור הישר (נזיקין א) קב

או לקנות הצלוחית מיד התינוק בשביל שהוא כעין הפקר מזה לא איירי שם בש"ס, וע"ל כ"ה ע"ב תוד"ה ואם

ובמש"כ הרמב"ם שם ואע"פ שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו אינו זקוק להחזיר, כ' הטור על דבריו בסי' רס"א דאין נראה כן דאבידה מדעת הוי הפקר, והב"י כ' שם לאלומי דברי הרמב"ם מצד הסברא שבשביל שאינו חושש לפקח על נכסיו לא נאמר שהפקירם ועמש"כ בת' חו"י סי' ו' ז', ולעד"נ דהרמב"ם לטעמיה אזיל בפ"ב הי"ד מה' נדרים שכ' וז"ל ומה הוא ההפקר הוא שיאמר אדם נכסים אלו הפקר לכל כו' ע"ש. ומקור דבריו הוא ממשנה נדרים מ"ג ע"א דבתר דתנן התם מניח על הסלע או על הגדר מסיק ואומר הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ כו' ע"ש הרי בהדיא דאי לא אמר הרי הן מופקרין לא תועיל ההנחה על הסלע לצאת מידו כדין הפקר מדין המשנה, וע' בקצוה"ח סי' רס"א וסי' רע"ג סק"ב ובדורש לציון דרוש י"ג

שם פרוטה שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרח, כה"ג בשבת ט"ז ע"ב ושם צ"א ע"א ובביצה כ"ו ע"ב ובמנחות נ"ד ע"ב וע' במש"כ בחידושי למנחות שם

תוד"ה לגיזת זנבו. וי"ל דאיצטריך שחייב לגוזזה בעתה אע"פ שאין בה ש"פ בשעה שגוזזה ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

, תוד"ה חמור דבור לר"י. הא דל"ק גם לב"ה קשה דלא חשיב אלא בהמות, ע' תוס' ב"ק נ"ד ע"א ד"ה חמור דבור ובס' יראים ס"ס ר"ז ובמש"כ בחידושי לבכורות י"ד ע"ב

ע"ב לאהדורי גט אשה בסימנים אי אמרת דאורייתא מהדרינן כו', ע' בת' הגרע"א סי' ק"ז ובת' באר יעקב סוף חא"ח ובשושנת העמקים להפמ"ג כלל ו' ובס' גפי אש לברכות דף י"ט

שם ת"ש חמור בסימני אוכף כו', הרמב"ם רפי"ד מה' גזלה שינה מלשון הש"ס וכ' חמור בסימני מרדעת, ועמש"כ בזה בנוב"י קמא חאה"ע סי' ל"ב

שם אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם כו', ע' בס' קהלת יעקב ה' אישות סעיף כ"ד

שם גופו דארוך וגוץ כליו דחיישינן לשאלה, ע' ש"ש שמעתא ז' פכ"ב ובנוב"י קמא חאה"ע סי' ל"ב ובס' תוספות חיים לאה"ע סי' י"ז וע"ע בת' הרא"ש כלל נ"א סי' א'

תוד"ה ת"ש חמור בסימני אוכף. ברייתא היא, ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' ל"ב

דף כ"ח ע"א אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות או אגודה של שטרות ה"ז יחזיר כו', ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' ו'

שם סימנין דאורייתא דכתיב והיה עמך עד דרוש אחיך אותו כו' דרשהו אם רמאי הוא או אינו רמאי לאו בסימנין ש"מ, ע"ל ברש"י ובתוס' ד"ה דרשהו ובהשמטות ח"ס חח"מ סי' קצ"ג ובהעמק שאלה לשאילתות פ' קדושים ס"ס צ"ט

שם את"ל הא פשיט ליה סימנין דאורייתא משום דאיכא למימר כדשנינן, ע' בת' הגרע"א סי' ק"ז

שם ר"ג אומר בז' בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבא"י לנהר פרת, ע' בס' זרעא דיוסף סי' ז'

רש"י ד"ה והכתיב וישבו כל ישראל בעריהם ואע"ג דפורתא הוו בכל עריהם היו מפוזרים ויש רחוקים מירושלים כבתחילה ע"כ, כוונתו דבא לפרש בזה מדוע הביא אביי הפסוק, ולא די לו הסברא במש"א איפכא מסתברא דכיון דהוו ריבוי העם במקדש ראשון להכי הוו שכיחי שיירתא דאזלו ביממא ובליליא להכי לא בעינן כולי האי וסגי בתלתא יומי משא"כ במקדש שני, לכן פירש"י שהוכרח להביא הפסוק להורות דמצד ריבוי העם היה אפ"ל שישבו צפופים במקומות הקרובים לירושלים והמקומות הרחוקים היו בלתי מיושבים, ואנן הכא מצד ריחוק המקום אתינן עלה, ולהכי הביא הכתוב דוישבו כל ישראל בעריהם, היינו בכל הערים שהיו מיושבים בזמן מקדש ראשון, וזהו מש"כ רש"י ואע"ג דפורתא הוו בכל עריהם היו מפוזרים ויש רחוקים מירושלים כבתחילה, והשתא כיון דבריחוק המקום היו שוים המיושבים במקדש שני כבמקדש ראשון, נוסף ע"ז היתה אז המעלה בריבוי העם דעי"ז משתכחן שיירתא דאזלו בין ביממא ובין בליליא ולע"ז איפכא מסתברא כו'

ע"ב אלא אי אמרת גלימא מכריז אמר איהו גלימא ואמר איהו גלימא צריכא למימר כי לא אמר סימנין לא מהדרינן ליה כו', ע' אור שמח פי"ג ה"ג מה' גזלה

, שם מסתברא לא מייתי אינש חובתא לנפשיה, ע' אור זרוע סי' ע"ו ובתומים סי' כ"ט סק"ג

במשנה כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל ודבר שאינו עושה ואוכל ימכר כו', ע' משך חכמה לפ' תצא בפסוק לא תראה את שור אחיך

דף כ"ט ע"א ה"ק כיון דשרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו כמאן דאשתמש בגוייהו דמי וחייב באחריותן. ע' ביאור הגר"א לחו"מ סי' ע"ב סק"ה

תוד"ה והוי שואל. ופירש"י דרבה ודאי תנאי היא דלא מצי סבר כר"ע א"כ משמע דאין הלכה כרבה כו', ע' תומים סי' ע"ב סק"ז

בא"ד ועוד ראיה מפ' המפקיד דר"נ סבר נאנסו לא אלמא ס"ל דבהנאה שמותר להשתמש לא הוי אלא ש"ש כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' צו סי' ע"ח אות ב'

ע"ב מהו דתימא ניחא ליה לאינש דתיעבד מצוה בממוניה קמ"ל, וכ' במרדכי אילה"ק מהא דמסיק פ"ק דפסחים דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממוניה דהכא מיירי שלא מדעתו והא ודאי לא ניחא