אור הישר (נזיקין א) ק

ע"ב והלא עומד וצווח נעשה כצווח על ביתו שנפל כו', ע' מהרי"ק שרש ג'

שם א"ר אמי התירוהו לו משום מציאה כר"ש בן אלעזר משום שחיטה כר' חנניא בנו של ריה"ג. ע' בחידושי הרשב"א לחולין י"ב ע"א ובקונטרס בכור שור לחולין שם ובפרי תואר ליו"ד סי' א' ס"ק י"א

שם אמר רבא רוב עכו"ם ורוב טבחי ישראל, ע' בס' שערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך ז"ל שער ראשון סי' ב' ובתוה"ב הארוך בית רביעי סוף שער שני וביש"ש לחולין פ"ק סי' כ"ג

רש"י ד"ה מי קתני. דלא אזלי רבנן בתר רובא בממונא, ע' בס' באר יעקב סוף חא"ח ובת' מטה לוי סי' ח'

תוד"ה אתא. דאע"ג דלא קיי"ל כרב כדפירשתי לעיל כ"ג מדפריך פ' גה"נ ורב היכי אכיל בשרא כו' ע"כ, וכ"מ בירושלמי שקלים פ"ז ה"ב, דעלה דתנן התם נמצא בגבולין אברים נבילות וחתיכות מותרות, קאמר ר' קריספי בשם ר' יוסי ב"ר חנינא אברים נבילות לוקין עליהן משום נבילה מתניתא אמרה כן אברים נבילות וחתיכות מותרות חתיכות מותרות לא ממש ודכוותה אברים נבילות לוקין עליהן משום נבילה ע"ש, ולכאורה מאי מתמה חתיכות מותרות לא ממש, הרי לרב ודאי הכי הוא, דהא איהו ס"ל בשר שנתעלם מן העין אסור, ולהכי הוא מוכרח בחולין צ"ה ע"א לפרש משנה דשקלים דמותרות משום נבילה אבל באכילה אסורות, ובע"כ דסוגיא זו בירושלמי שם ס"ל כלוי בחולין שם דמותרות גם באכילה ודלא כרב, וע"ש בגה"ש ובשו"ע סי' ס"ג ובמפרשים שם, וע"ע לעיל כ"ג ע"ב בתוד"ה מחרוזות ובמש"כ בחידושי שם ובביאור הגר"א ליו"ד סי' ס"ג סק"ד

תוד"ה שמצאן. ובעובדא דהכא שמצאן בדרך בלא אשפה הוי כאשפה שבבית, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויקרא סי' ס"ח אות כ'

דף כ"ה ע"א מצא דבר שא"ב סימן בצד דבר שי"ב סימן חייב להכריז, ע' קצוה"ח סי' רס"ב סק"ב ובנתיבות ירושלים לירושלמי ב"ב פ"ב ה"ו

ע"ב במשנה מצא בגל ובכותל ישן הרי אלו שלו כו', והנה כל דברי משנתנו עם אוקימתת הש"ס מובא ברמב"ם פט"ז ה"ז מה' גזלה ומסיק שם וז"ל והואיל וחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו כמו שיתבאר למה לא יקנה בעל החצר זה המטמון שבתוך הכותל הישן אע"פ שהוא של אמוריים ותהיה מציאה זו לבעל החצר מפני שאינו ידוע לו ולא לאחרים והרי זה המטמון אבוד ממנו ומכל אדם ולפיכך הוא של מוצאו ומה אבידה של אדם אמרה תורה אשר תאבד ממנו ומצאת מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצתה זו שנפלה לים שאבודה ממנו ומכל אדם ק"ו למטמון קדמוני שלא היה שלו מעולם והוא אבוד ממנו ומכל אדם לפיכך הוא של מוצאו עכ"ל, ובהשגות א"א זהו ק"ו שיש עליו תשובה אבידה שבים למי תזכה היא אבל אבידה שבתוך הגל תזכה לבעליו וכן בכותל ישן כו' וע"ש במג"מ

והנה עצם קושית הרמב"ם ותירוצו הלא הם כתובים בתוס' בסוגיין ובבתרא נ"ד וברא"ש ור"ן ונמו"י והגהות מיימונית שם ושטמ"ק בסוגיין והביאו חבילות ראיות מהש"ס ע"ש, ולפ"ז לא על הרמב"ם תלונת הראב"ד והשגתו רק על כל הראשונים ומקורי הש"ס המובאים שם. והמקור האמתי מהש"ס שתמכו יסודתם אקרא דאשר תאבד ממנו ומצאת מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם כו' כמבואר לעיל כ"ב ע"ב ולקמן כ"ז ע"א הביא נמי, ואף דחז"ל אמרו הכי על אבידה ששטפה נהר, אכן בע"כ מסתעפים מזה כמה דוגמאות כאלו דהא בדף כ"ד ע"א אמרינן המציל מן הארי ומן הדוב ומן זוטו של ים ושם ע"ב אמרינן שאני דיו דכזוטו של ים דמי וממילא נלמדים כולם לדין יאוש בזה מקרא דאשר תאבד ממנו כו', ולא נשאר לנו רק קושית הראב"ד על הק"ו של הרמב"ם דמה לאבידה שבים למי תזכה היא אבל אבידה שבתוך הגל תזכה לבעליו, בזה נלע"ד דלאו תשובה היא דהא בכל הני דחשבינן לעיל ארי דוב או דיו דכזוטו של ים דמי דהמציל מהן הרי אלו שלו, מי לא עסקינן נמי דמקום המזיקין הנ"ל היה בחצר המיוחדת לשום אדם ואפ"ה לא קנה הבעל החצר מטעם חצר רק המציל קנה דאל"ה הו"ל לפרש, ובהכרח דאין הטעם מפני העדר קנין החצר אלא מפני שהיא אבודה ממנו ומכל אדם ומעתה אין עליו תשובה

תוד"ה ואם נטל. עתה שהוא ספק אם הגביה חייב בשמירתה כדין אבידה במה ממש כו', ע' בת' הגרע"א סי' קצ"ג

דף כ"ו ע"א תוד"ה דשתיך. וא"ת וליקני ליה חצירו לבעל הגל או לבעל הכותל, הנה גם הכא משמע התוס' לעיל י"א ע"א בד"ה זכתה לו דאע"ג דלא אמר זכתה לי דזכתה לו. וע"ש בתוד"ה ה"מ ובב"ב נ"ד ע"א בד"ה אדעתא ועמש"כ בחידושי לעיל כ"ה ע"ב

בא"ד לפי שהמעות הם דבר קטן ואין סופו הוה להמצא כו'. ע' בת' ח"ס חא"ח סי' מ"ד

ע"ב הא דאמרת בשלשה אינו חייב להחזיר לא אמרן אלא דלית ביה ש"פ לכל חד וחד כו', ע' ברכי יוסף חח"מ סי' ו' סק"ו ומה שהעיר בזה בס' נפש חיה לאו"ח סי' רס"ו ס"ט

תוד"ה מתנה. וא"ת והלא לאו דלא תגזול מקרי ניתק לעשה כו', ע' בחידושי הרמב"ן מש"כ בזה ומאי דדייק מדבריו בקצוה"ח ר"ס רנ"ט דלא מהני יאוש אלא ברשות שאינו שלו דוקא,