אור הישר (נשים ב) צג

ע"א והארכתי בזה בחידושי לחולין ט"ז ע"א ושם פ"ה ע"א ע"ש. ואשכחן נמי בבבלי יומא כ"ח ע"ב דרב יוסף הקשה ואנן מאברהם ניקום ונגמור, וגם רבא דאהדר ליה תנא גמר מאברהם הוא רק בזריזין מקדימין למצות דלא אשכחן אלא באברהם דכתיב וישכם אברהם בבקר אבל עצם דין מילה שהוא דוקא ביום זה ילפינן מקרא דביום השמיני ימול דכתיב בפ' תזריע ע"ש ועפ"ז י"ל דלא גמרינן מקודם מ"ת אלא דברים שלא נאמרו לאחר מ"ת כמו שחיטה בתלוש ובסכין ועקידת יד ורגל, משא"כ סדר המערכה דכתיבין בפ' קרבנות אין מקום להקשות דנילף מעקידה, וכל הספק במנחות שם הוא אליבא דמ"ד על בסמוך אי על העצים הוא נמי בסמוך א"ד דרשינן הקישא דומיא דעל המזבח מה התם ממש אף ה"נ ממש, ואפילו להביא הכרעה מהא דעקידה על הכתובים דלאחר מית ג"כ אי אפשר, דהתם היתה עצם המצוה על אברהם להעלות את יצחק על המזבח כשהוא חי ואין לזה שום שייכות עם סידור אברים של קרבנות למערכה, ומשנה שלימה שנינו בזבחים פ"ד ע"א עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד, ושם נ"ט ע"א פריך הש"ס אקרא דוזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך וכי עליו אתה זובח כו', ובמכילתא ס"פ יתרו תניא ומובא ברש"י עה"ת שם וזבחת עליו אצלו כמו ועליו מטה מנשה או אינו אלא עליו ממש ת"ל הבשר והדם על מזבח ה"א ואין שחיטה בראש המזבח ע"ש ואילו אברהם העלה את יצחק על המזבח לכתחילה כשהוא חי לשחטו ובע"כ בזה עשה רק לקיים מצות השי"ת והעלהו, ומהתם אין ללמוד למעשה הקרבנות דאחרי מ"ת כנ"ל

והנה אהא דחלקתי לעיל בין על בסמוך דהכא לעל בסמוך דעלמא, מצאתי אח"כ בהעמק שאלה לשאילתות פ' תזריע סי' פ"ו אות ד' שהרכיב ג"כ פלוגתא דעל בסמוך דר"י ור"ל דפסחים שם דעל בסמוך דשילהי נדה ע"ש, ולפמש"כ אין להם שום קשר דבפסחים איירי סמוך במקום ובנדה איירי סמוך בזמן ובזה ליכא פלוגתא דכו"ע ס"ל דלא שייך בזה על ממש כנ"ל

י"ב) והנה לפ"מ דבסוגיין אשכחן שני דינים נפרדים דנדה ודזבה, ומסקינן דשל נדה היא ל"ת הנמשכת גם בלילה ושל זבה דספירתה היא מ"ע דדינן ביום, ומעתה נתחיל מסכת ברכות דתנן מאימתי קורין את שמע בערבין כו' ופריך בגמרא מ"ש דתנן דערבית ברישא ליתני דשחרית ברישא, ולכאורה תמוה הלא קיי"ל בכ"מ דהיום הולך אחר הלילה ומקרא מלא הוא ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, והשתא דאית לן מ"ע של קבלת עול מלכות שמים פעמיים במעת לעת אחת ביום ואחת בלילה, הרי בודאי דהוה לן לאחשובי סדר קיומן בלילה והדר ביום, וכבר הרגישו בזה הראשונים ז"ל, ומשו"ה כתבו התוס' וז"ל ליתני דשחרית ברישא כדאשכחן בתמיד דכתיב של בקר תחילה ע"ש, ודבריהם קשים להולמם דאין הנידון דומה לראיה, דכל מעשה הקרבנות הם דוקא ביום ולא בלילה כדילפינן במגילה ד"כ ע"ב מביום צוותו וע' זבחים י"ב ע"א תוד"ה יום, ושני התמידין ביחד מצוותן רק ביום דגם תמיד של בין הערבים הוא ביום כדתנן ר"פ תמיד נשחט, ומשו"ה שפיר כתב של בקר תחילה כפי סדר היום. דהוא בקר והדר בין הערבים שהוא שמונה שעות ומחצה ביום אח"כ, ולא מצי למכתב להיפוך את הכבש האחד תעשה בין הערבים ואת הכבש השני תעשה בבקר. דא"כ היה נחשב לן בין הערבים של יום האתמול ואנן בעינן תרווייהו בחד יומא וכסדרן, ולהכי מוכרח כשחשב סדר עבודת היום מהקרבת התמידין לחשוב של בקר תחילה. משא"כ גבי ק"ש דקריאתה דבלילה היא לילה ממש ודיום הוא יום ממש, א"כ שפיר קחשיב התנא ק"ש דליליא קודם. וממשנה השניה תני מאימתי קורין את שמע בשחרית דתרווייהו הן באותו המעל"ע והיום הולך אחר הלילה ומאי פריך ליתני דשחרית ברישא וצ"ע כעת וראיתי בשטמ"ק לרבינו בצלאל ו אשכנזי ז"ל שכ' דקושית הש"ס ליתני דשחרית ברישא משום פתח דבריך יאיר ע"ש, וג"ז דוחק גדול להסמיך על זה קושית הש"ס

והמחוור שבכולן הוא פירושא דתוספות הרא"ש ז"ל דמה שהקשו בגמרא ליתני דשחרית ברישא משום דעיקר המצות נוהגות ביום. הלכיך מצוה דיום חביבא ליה לאקדומי ע"ש פירוש לפירושו דאה"נ אי הוה חשיב לפי סדר המעל"ע אז ודאי שפיר חשיב דערבית ברישא, אולם קושית הגמרא היא דהו"ל למיחשב לפי ערך המצות ובזה חביבא ליה לאקדומי דיממא ברישא, ובפירושו איכא טעם לשבח דרוב מצות התורה הן דיממא, כמו מילה, טבילת זב וזבה וטמא מת, הזאה, קריאת