אור הישר (נשים ב) צב

והנה עצם פלוגתתם אי על הוא ממש או בסמוך אשכחן במשנה דמנחות צ"ו ע"א גבי טפחיים ריוח דבאמצע לחם הפנים, דאבא שאול סבר שם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחה"פ אמרו לו והלא כבר נאמר ונתת על המערכת לבונה זכה אמר להם הלא כבר נאמר ועליו מטה מנשה, ובברייתא שם צ"ח ע"א יליף רבי על בסמוך מקרא דוסכות על הארון את הפרכת דפרכת מחיצה היא וקרי לה על ע"ש, ועפ"מ דאשכחן בכתוב לשון על שהוא ג"כ בסמוך מעתה מחולקים הם לסוגים שונים, יש על דבהכרח הוא על ממש, כמו גבי אורים ותומים והיו על לב אהרן ונשא אהרן את משפט ב"י על לבו, וגבי ציץ ושמת אותו על פתיל תכלת והיה על המצנפת והיה על מצח אהרן, על כנפי בגדיהם, וגבי סמיכה על ראש הפר על ראש האיל וכדומה. דשם בע"כ על ממש אליבא דכו"ע, וכן בקראי דועליו מטה מנשה וסכות על הארון את הפרכת דזה ודאי על בסמוך באין חולק, אולם ישנם דברים בתורה שהיה להם איזה סברא לאמר דעל הוא בסמוך כיון דאשכחן כן בלשון הכתוב כנ"ל. בזה פליגי כגון גבי כבשי עצרת דכתיב על לחם הביכורים ומספקא לן במנחות ס"ב ע"א אי כבשים ע"ג להם או לחם ע"ג כבשים וקאמר רבי עלה מניח זה בצד זה ומניף ופריך והא בעינן על ומשני רבי לטעמיה דאמר על בסמוך וכן בסוטה ל"ז ע"א דמספקא להו בקרא דונתת את הברכה על הר גריזים דאמר רבי אלו ואלו למטה הן עומדין הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כלפי הר עיבל ופתחו בקללה מאי על על בסמוך וע"ש תוד"ה מאי על ובפסחים ס"ג ע"ב דיה לא אמרינן וכה"ג פליגי בירושלמי פסחים פ"ז ה"א בקרא דראשו על כרעיו ועל קרבו ע"ש

והנה בלאו דלא תשחט על חמץ דם זבחי ודאי לא שייך שתזהיר רחמנא שלא ישחוט את פסחו על חמצו ממש דבזולת אזהרה ג"כ לא יעשה שום אדם דבר כזה, רק דפליגי אי כוונת הכתוב שלא יהיה החמץ סמוך למקום שחיטת פסחו בעזרה או דאיסורא רכיב אגברא שלא ישחוט את הפסח כל זמן שיש חמץ ברשותו, אבל עכ"פ גם מאן דס"ל דהאי על הוא בסמוך הכוונה היא סמוך למקום חמצו דוגמא דעל ממש דאיירי במקום. משא"כ בעל נדתה דבסוגיין דנדתה היא ביום השביעי וזמן זיבתה מתחלת בליל שמיני ודבר המאוחר בזמן הוא בע"ב בסמוך, והשתא מה ענין זה לשוחט את הפסח על החמץ דשם איירי בסמוך למקום, כמו בכל פלוגתא דעל ממש ועל בסמוך דאיירי במקום

והנה בירושלמי פסחים שם קאמר הכל מודים בעליו שהוא סמוך מה מפליגין בעל אבא שאול אומר על המערכה סמוך למערכה ורבנין אמרין על המערכה על גגה של מערכה אתיא דאבא שאול כר"ע ודרבנן כריה"ג ע"ש. ולמפש"כ גם התם צ"ל דלאו בכל תיבת על שנזכר במקרא פליגי אי על ממש או בסמוך רק היכא שיש סברא להסתפק בזה, וכדאמרינן במנחות כ"ו סע"ב אבעיא דר' יצחק נפחא אברין שסידרן בצדי המערכה מהו אליבא דמ"ד על ממש לא תיבעי לך דעל העצים כתיב כו'. ע"ש. הרי בהדיא דסתם על כהא דעל העצים הוא ממש אליבא דכו"ע. ונראה עוד להוסיף בזה דהיכא דמוכח דהאי על הוא בסמוך גם בזה לא פליגי דאל"ה מדוע לא פשטוה בירושלמי, שם מקרא דאנשי סדום נסבו על הבית הרי דלשון על הכתוב בפסוק הוא בסמוך ובע"כ משום דאין סברא בזה לאמר על ממש, דהא כתיב ויצא אליהם לוט הפתחה וילאו למצוא הפתח וגו'. ובהכרח דהאי על הוא בסמוך. וכל פלוגתתם היא רק היכא דיש פנים לכאן ולכאן כנ"ל

י"א) והנה בתמיד ל"א ע"ב ילפינן עקידת יד ורגל דקרבנות מעקידת יצחק בן אברהם וכן בשחיטה דבעינן שיהיה בדבר התלוש מקרא דויקח את המאכלת כדאמר בחולין ט"ז ע"א. ומהאי קרא גופיה דרשו שיהיה כלי שרת כדאמרינן בזבחים צ"ז ע"ב ובמנחות פ"ב ע"ב וע' בתוס' שם ובר"פ איזהו מקומן ובחולין ד"ג ע"א ובמנחות צ"ו ע"ב ובסוכה ד"ה ע"א ובפסחים ס"ו ע"א, ועפ"ז הק' בקונטרס קומץ מנחה למנחת חינוך מצוה קל"ב מאי קמבע"ל במנחות כ"ו ע"ב באברים שסדרן בצידי המערכה אי על העצים הוא דוקא או אפילו סמוך לעצים כדאמרינן בעלמא על בסמוך אמאי לא יליף מעקידה דכתיב וישם אותו על המזבח ממעל לעצים. הרי דעל העצים הוא ממש ע"ש

ולדעתי יפלא הלא כבר אמרו בירושלמי האין למדין מקודם מתן תורה ומובא בתוס' מו"ק ד"כ