אור הישר (נשים ב) צ

טמאה גם. בלילה ומשו"ה גם ימים דכתיב גבי זיבה תהיה ג"כ בלילה, דלע"ד חילוק גדול ביניהם, דהא ספירת ימים דזבה הכוונה על ספירות דראייתה באותן הימים, ומשום דגבי זב תלה הכתוב בראיות שאפילו הוא רואה שלש פעמים ביום אחד הוא זב להכי אשמעינן קרא דבזבה תלוי בימים, היינו שהשלש ראיות תהיינה דוקא בשלשה ימים רצופים כדאמרינן כ"ד ע"א, ואותן ספירות הן למטרת טבילתה וטהרתה, דהא אהא דתנן במגילה ד"כ ע"א דטבילת זבה הוא משתנץ החמה, ביארו בגמרא שם כיון דבעיא ספירה ספירה ביממא הוא ופירש"י דכתיב וספרה לה ז' ימים ע"ש וכיון דימים דכתיב גבי ספירתה הוא לעיכובא דדוקא ביום, א"כ סברא לאמר דגם תיבות ימים רבים דכתיב גבי ראייתה יהיו ג"ב דוקא ביום, לפ"מ דחז"ל עשו גם לטבילתה עם ספירתה חטיבה מיוחדת, מכש"כ ראייתה עם ספירתה, משא"כ גבי נדה דליכא ספירה כדפריך הש"ס לעיל ס"ט ע"א נדת ספירה למה לה ע"ש ואדרבה בפסחים ד"צ סוף ע"ב ילפינן מהאי קרא גופיה דשבעת ימים תהיה בנדתה דתהא בנדתה כל שבעה ומשו"ה טבילתה דוקא בלילה ע"ש וא"כ הלא נהפוך הוא דקרא זה מורה על טבילת לילה ולא על פעולה דיממא, ולפ"ז שפיר פריך רב שמעיה אימא ביממא תיהוי זבה בליליא תיהוי נדה

ו) ומעתה מה נכבד היום דדרשינן בפ"ק דפסחים ד"ד ע"ב אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם הא כיצד לרבות ארבעה עשר לביעור ואימא לרבות לילי ט"ז לביעור דסד"א ימים כתיב ימים אין לילות לא קמ"ל אפילו לילות ההוא לא איצטריכא ליה דהא איתקוש השבתת שאור לאכילת חמץ ואכילת חמץ לאכילת מצה כו' וכתיב ביה במצה בערב תאכלו מצות ואימא לרבות ליל י"ד לביעור ביום כתיב ע"ש, אלמא דמדכתיב ביום לא נוכל לרבות ליל י"ד, וכן השבתת שאור ואכילת חמץ דהוא אף בלילה ידעינן רק משום דגמרינן מהיקישא לאכילת- מצה, ולולא ההיקש ה"א דמדכתיב ימים הוא דוקא ימים ולא לילות ולא גמרינן מנדה דאפילו לילות דאל"כ אמאי איצטריך היקישא, וע"כ הטעם בזה משום דהשבתת שאור ואכילת חמץ וביעור: חמץ כולם הם דברים שפעולתם תוכל להעשות בשעה קטנה וכתיב בהו ביום או ימים ולהכי יש להו מקום בדעת תורה דפעולתן הן משעות היום

ואלה"ק מאכילת מצה דכתיב בפ' בא שבעת ימים מצות תאכלו. הלא כתיב ימים ופעולה זו דאכילה תוכל להעשות בשעה קלה ואפ"ה נוהגת אף בלילה, דז"א משום דבאכילת מצה דרשינן בפסחים ק"כ ע"א מדכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת וגו' מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות ופירש"י שאם רוצה יכול לאכול בשר בלא לחם או להתענות ע"ש, ולהכי אין אנו מברכין על אכילת מצה רק בלילה ראשונה כדנפק"ל התם מבערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה, ולא נשאר לנו בזה רק איסור דאכילת חמץ כל שבעה, ואיסור זה יוכל להמשך ביום ובלילה כמו איסור נדה וכנ"ל

ז) ולפמש"כ נהירין לנו שבילי דהש"ס ר"פ לולב וערבה אהא דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון דר"א דס"ל לולב וכל מכשירין דוחין את השבת, דריש ביום ואפילו בשבת ורבנן ביום ולא בלילה ור"א ביום ולא בלילה מנ"ל נפק"ל מושמחתם לפני ה"א שבעת ימים ולא לילות ורבנן אי מהתם הוה אמינא לילף ימים ימים מסוכה מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן כו' וסוכה גופה מנלן דת"ר בסוכות תשבו שבעת ימים ואפילו לילות או אינו אלא ימים ולא לילות ודין הוא נאמר כאן ימים ונאמר בלולב ימים מה להלן ימים ולא לילות אף כאן כו' או כלך לדרך זו נאמר כאן ימים ונאמר במילואים ימים מה להלן ואפילו לילות אף כאן כו' נראה למי דומה דנין דבר שמצותו כל היום ואל יוכיח דבר שמצותו שעה אחת או כלך לדרך זו דנין דבר שמצותו לדורות מדבר שמצותו לדורות ואל יוכיח מילואים שאין נוהגין לדורות תשבו לגז"ש מה במילואים ואפילו לילות אף בסוכה ואפילו לילות ע"כ, ומעתה נחקרה ונשובה להבין מש"א בגמרא דלא נוכל למילף ימים דסוכה מימים דלולב משום דסוכה מצותו כל היום ולולב מצותו שעה אחת, הלא לכאורה מאי נ"מ סוף סוף שתיהן מצות דאורייתא ובשתיהן כתיב ימים ומדוע לא נלפינהו מהדדי, ובע"כ דרק לפמש"כ הדברים מאירים דלפ"מ דנטילת לולב נעשתה פעולת מצותה בשעה קלה כדפירש"י שם מ"ג ריש ע"ב שלא נאמר בו אלא לקיחה ע"ש, וה"נ אמרינן שם מ"ב ריש ע"א מדאגבהיה נפיק ביה, וכתיב ביה ימים לרבנן ויום לר"א לכן אמרינן