אור הישר (נשים ב) פט

מסיני ע"ש, פי' דזה עיקר תורה שבע"פ ומינה לא תזוע, ומאחר דקרינן הלכות עולם, יהיה פירושו של עולם, ענין נצחי, ותתפרש נמי עולם לו אל האדם ואז שפיר מרומז בזה שהוא בן העוה"ב

ד) והנה על קושיא דרב שמעיה בסוגיין אימא ביממא תיהוי זבה בליליא תיהוי נדה פירש"י משום דכתיב ימים והקשה בס' עולת שמואל איך יעלה על דעתנו לאמר דמשום דכתיב ימים הוא דוקא ימים ולא לילות הלא גבי נדה נמי כתיב שבעת ימים תהיה בנדתה ואפ"ה טמאה אף בלילות, וכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם ומ"מ גם בלילה עובר בב"י, וכן באכילת חמץ שבעת ימים תאכלו מצות והוא אף בלילה ע"ש, ולכאורה היה נראה לאמר דקושית הש"ס הכא היא אליבא דראב"ע דהכא, ואיהו הלא ס"ל ספ"ק דברכות ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, משמע דלדידיה דוקא כל מרבה לילות אבל ימי הוא ימים דוקא אכן אנן פסקינן כחכמים בברכות שם דדרשי ימי חייך העוה"ז כל ימי חייך להביא לימות המשיח, אולא ז"א דלפ"ז צריכינן לאמר דס"ל לראב"ע דכל היכא דכתיב ימים כנ"ל לא הויין לילות בכלל, וזה ודאי אינו דלא אשתמט ליה לראב"ע לפלוגי באיזה מכל הנ"ל במשנה או בברייתא, ועוד דהכא בע"כ הקושיא הוא אליבא דר"ע דהא מסקינן דלראב"ע הלכתא, ועל הלמ"מ לא נוכל להקשות דיוכל היות דכן היתה ההלכה דגם בלילה הויא זבה, וכל הקושיא היא אליבא דר"ע כיון דיליף מקראי נופל להקשות למסבר קראי דילמא רק ביממא משום דכתיב ימים

ה) לכן נלע"ד להניח בזה כלל חדש דיש הבדל בין דבר שאפשרות פעולתו תוכל להמשך בתמידיות ביום ובלילה או דין תורה שתוכל לחול עליו ביום ובלילה באין הפוגות, לדבר שפעולתו בשלימותה נעשתה בזמן קצר משעות היום או משעות הלילה, ולפ"ז חילוק גדול ביניהם דימים דכתיבין בנדה ובבל יראה דינים אלו בלתי דרושים כלל לשום פעולה ויוכלו להמשך ביום ובלילה ואחרי דכתיב בהו שבעת ימים גם הלילות בכלל. וכן בסוכות תשבו שבעת ימים דאשכחן כזה מקרא מלא במילואים ס"פ צו ופתח אה"מ תשבו יומם ולילה שבעת ימים, הלא העידה תוה"ק דאע"ג דכתיב תשבו מ"מ תהיה ההמשכה אף בלילות וממילא כמ"כ תשבו שבעת ימים דכתיב גבי סוכה תחול ג"כ ישיבתה אף בלילות משום אפשרות ההמשכה

משא"כ גבי זבה דכתיב ימים רבים ודרשינן בתו"כ ימים שנים רבים שלשה ומן הנמנע הוא שתהא שופעת דם שלשה ימים ולילות באין הפוגות כדפירש"י כעין זה לעיל ד"י ע"ב בד"ה אלא כפוסקת ע"ש, ובע"כ שהמשך פעולת הזיבה היא בזמן קצר משעות היום או משעות הלילה וכתיב ימים ולכן שפיר יש בזה סברא לאמר דהפעולה צריכה להעשות משעות הימים, וכן בזכרון דיצ"מ דכתיב למען תזכור את יום צאתך מאר"מ כל ימי חייך, דאין סברא לאמר שכוונת התורה שזכרון יצ"מ יהיה על שפתיו בכל ימי חייו ביום ובלילה בלא הפסק הכוונה פעם או פעמים מידו יום ביומו ובכל פעם יומשך הזכרון שעה קטנה ובכ"ז כתיב ימי חייך ומשו"ה סברא לאמר דזו השעה היא משעות היום לולא דכתיב כל לרבות הלילות וכמ"כ בהא דכתיב בפ' תצוה כ"ט ל' שבעת ימים ילבשם הכהן שמבואר ברמב"ם פ"ד הי"ג מכלי המקדש שלובש השמונה בגדים ופושטן וחוזר ולובשן למחר שבעת ימים יום אחר יום כו' ע"ש, הרי דמשום שהיא פעולה קלה של הלבשה והפשטה הונח על זה לשון שבעת ימים באופן דקאי על משך של שעות היום ולאפוקי דלילה

ובזה מובן דברי רבינו האי גאון ה שהביא הרשב"א בחידושיו לברכות ט"ו ע"ב וז"ל דלא קיי"ל כר"ג אלא אנינות לילה דאורייתא ואע"ג דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים לילות בכלל ע"ש, (והוא עפ"ד הירושלמי המובא בתוס' מו"ק ד"כ ע"א וכ"ה בתנחומא ס"פ ויחי דילפי אבילות ז' ימים מהאי קרא ודלא כשיטת הבבלי במו"ק שם) ועכ"פ הוא כמש"כ כיון דאבילות תוכל להתקיים ביום ובלילה באין הפסק משו"ה אע"ג דכתיב ימים גם לילות בכלל

כן עצם קושית הגאון בעל עולת שמואל בלתי מובן שהק' דמשום דבנדה כתיב ימים ואפ"ה