אור הישר (נשים ב) ט

יותר. ע' קונטרס קדמת העמק לשאילתות סדר ויקרא אות א'

ר"ן ד"ה נדרת אדעתא דהכי. וי"מ שאותו נדר היה כעין דבר מצוה כו', ע' בס' שאילת דוד קונטרס המנהגים אות ב' וע"ע במחנה אפרים ה' נדרים סי' ט"ז

דף כ"ג ע"א אדעתא דמחי לי קצרא לא נדרי ושרי לנפשיה, ע' תוס' ב"ב ע"ד סוף ע"א ובשעה"מ פ"ו ה"ה מה' שבועות

ר"ן ד"ה פתח פיתחא לנפשיה. לא שיתיר רב סחורה ל לעצמו דהא קיי"ל לא יחל דברו הוא אינו מיחל כו', ע' מה שהאריך בזה בהעמק שאלה לשאילתות ס"פ ויצא

רא"ש ד"ה ועלתה לרגל ואף הנשים היו נוהגות מצוה לבא שמה ולראות בכבודה של תורה, ע' בת' ברית יעקב סי' ח'

ע"ב אמר אביי תני ובלבד שלא יהיה זכור בשעת הנדר רבא אמר לעולם כדאמרינן מעיקרא כו'. ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' ר"ד וע"ע בת' הרא"ש כלל יוד סי' ג' ובת' הרשב"א ח"ו סי' ל'

דף כ"ד ע"א קונם שאתה נהנית לי אם אי אתה נותן לבני כור של חטין כו' הריני כאילו התקבלתי, ע' תרומת הדשן סי' שי"א ובת' שיבת ציון סי' ע"א וע"ע בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ק"ד ובת' מהר"ח או"ז סי' רכ"ג. של

ר"ן ד"ה הריני. וכ' הרשב"א ז"ל דדוקא בקיום מעשה שייך למימר הריני כאילו התקבלתי כו', ע' מחנה אפרים ה' שבועות סי' יוד

בא"ד ואיכא מאן דפליג שאפילו בענין זה יכול לאמר כן כו' כיון שאינו חושש אם ילך אם לא ילך כבר נשלם רצונו, ע' אור שמח פ"ה ה"ב מה' נדרים

ע"ב ד"ן ד"ה כך שבועות. משא"כ בנדרים דבנדרי שוא ליכא מלקות. וכ"כ הר"ן לקמן כ"ה ע"א בד"ה אלא אמר רבא, וע' בשו"ע ר"ס רט"ו ובביאור הגר"א וש"ך שם סק"ה

דף כ"ה ע"א כשהן משביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על תנאי שבלבך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו ועל דעת ב"ד כו', ע' בת' הרשב"א ח"ו סי' ל' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתל"ח

שם ולשבע יתהון דמקיימיתון כל מצות משמע מצות ציצית דאמר מר שקולה מצות ציצית כנגד כל מצות שבתורה, ביאור הדברים ע' ברש"י מנחות מ"ג ע"ב ובשבועות כ"ט ע"א, ובתוס' שם ד"ה מצות ציצית כתבו דגם בלשון בני אדם לא מיקרו כל המצות אלא ציצית. ועמש"כ בחידושי שם וע"ע בראב"ן סי' מ"ם

שם אי נמי שש מאות ושלש עשרה מצות, ע' בהקדמת זוהר הרקיע

ע"ב במשנה נדרי שגגות אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל ושתה כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ק"י קי"א ובת' מהר"ח או"ז סי' ס'

שם ראה אותן אוכלין תאנים ואמר הרי עליכם קרבן ונמצאו אביו ואחיו כו'. ע' בת' מהר"ם פדוואה סי' ע"ב

שם ה"ד שבועות שגגות כגון רב כהנא ורב אסי הדין אמר שבועתא דהכי אמר רב כו', ע' בת' הרא"ש כלל ק"ג סי' ב' ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' קל"ט

שם אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר, ע' שאגת אריה סי' סמ"ך וע"ע בת' הרא"ש כלל ז' סי' ה' בנועם ירושלמי תרומות פ"א ובת' בית דוד סי' י"ג וע"ע בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ע"ח ובת' מהר"ח או"ז סי' קכ"ד

ר"ן ד"ה וב"ה, וטעמא דמילתא משום דכיון שאילו היה יודע שאביו או אחיו היו עמהן היה מוציאן מן הכלל ה"ז מוטעה בעיקר הנדר כו', ע' בר"ן לקמן כ"ו ריש ע"א ובת' מהרשד"ם חי"ד סי' קנ"ז

בא"ד ומשו"ה בקונם אשתי נהנית לי בענין שיאמר בפירוש שגנבה את כיסי כו', ע' בתוד"ה שגנבה כיסי ובמחנה אפרים ה' נדרים סי' ז'

דף כ"ו ע"א כיצד אמר ר"ע נדר שהותר מקצתו הותר כולו קונם שאני נהנה לכולכם הותר אחד מהם הותרו כולם כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' צ"א וסי' קט"ז

ר"ן ד"ה ורבא אמר. דס"ל לרבא דב"ש נמי מודו דכל היכא דשייך למימר הותר מקצתו הותר גמי כולו כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' תס"ב

ע"ב וסיפא כגון שתלאן זה בזה ואמר פלוני כפלוני ופלוני כפלוני, ע' לח"מ פ"ד הי"א מה' נדרים ובביאור הגר"א ליו"ד סי' רכ"ט סק"ד

שם מאי לאו דאמר אילו הייתי יודע שהכופרי יפה ללב הייתי אומר כל הבצלים אסורין וכופרי מותר לא באומר אילו הייתי יודע כו'. ע' בת' הריב"ש סי' של"א

דף כ"ז ע"א עד שבא ר"ע ולימד גדר שהותר מקצתו הותר כולו. ע' באר יצחק חי"ד סי' כ"ח

במשנה נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו כו', ע' בת' הריב"ש סי' ר"נ וסי' שפ"ז ובמחנה אפרים ה' שבועות סי' י"ב

שם ההוא גברא דאתפס זכוותיה בבי דינא ואמר אי לא אתינא עד תלתין יומין ליבטלן הני זכוותאי כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' ס"ז ובת' הרא"ש כלל ע"ב סי' ג'.