אור הישר (נשים ב) פח

כ"ח ע"א ור"א חסמא היה תלמידו של ראב"ע כדאמרינן בחגיגה ד"ג, ולפי שהיה שנים אחדות אחר החורבן ובהעדר הקרבנות זיבה הרי יוכל להתמוטט חשבון פתחי נדות וזבות, ולכן מצא ר"א חסמא אז לנחוץ לאמר קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות תקופות וגימטראות פרפראות להכמה. כוונתו למען ידעו להזהר בחשבונן, דזה אינו דומה לתקופות וגמטראת שהן רק פרפראות לחכמה, משא"כ קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות הנוגע למקור טהרה וקדושת הישראלי, ואע"ג דלר"ע ילפינן אחד עשר יום שבין נדה לנדה מקראי, אבל לפ"מ דהוא היה תלמידו של ראב"ע כנ"ל ולדידיה הוא הלמ"מ כדאמרינן בסוגיין להכי קאמר גופי הלכות, ואע"פ דלשעתו היה לו להזכיר רק פתחי נדה מ"מ הזכיר נמי קינין משום תקותם מהרה יבנה ביהמ"ק כדחששו ריב"ז וכל תנאי דורו, ועפ"ז מדוייק מש"א פתחי נדה, ולא אמר קינין ונדה משום דלא נסיב בזה על כלליות דיני נדה אלא על פתחי נדה למטרת שמירת החשבון של נדה וזבה ביחד, מחשבון פתחי נדה נשמר חשבון זיבה ממילא

ג) והנה דורו של רבי היה קודם שהחמירו על עצמן לישב שבעה נקיים כדפירשו רש"י ורשב"ם בפסחים קי"ב ע"ב גבי הא דצוה ר' ישמעאל ב"ר יוסי לרבי אשתך טבלה אל תזקק לה לילה הראשונה ואמר רב עלה ובנדה דאורייתא הואיל והוחזק מעין פתוח דילמא משכה זיבה ע"ש ואז הלא עברו שנים שלשה דורות מזמן החורבן וע' תוס' שבת ק"נ ע"א ד"ה וריב"ק ב"ב קי"ג ע"א ד"ה ומטו בכורות נ"ח ע"א ד"ה חוץ, ואפשר שהיה מורגש קצת או הרבה שחשבון נדה וזיבה נחלש קצת אצל נשי ההמון, באמרן כי אין נ"מ לאחר החורבן לענין קרבן זיבה כנ"ל, ולפ"ז עלול הדבר לבוא שגם בימי נדתה תהיה שומרת רק יום כנגד יום ולכן מצא בדורו לעשות תקנה כללית, וזמש"א התקין רבי בשדות (אפשר שהיא ג"כ מליצה בשביל שהיה הזמן שאחר החורבן כדכתיב ציון שדה תחרש) ראתה יום אחד תשב ששה והוא, כדין תורה דשמא בימי נדה הוא, שנים תשב ששה והן, לחומרא שמא ראשון סוף זוב ושני תחילת נדה וצריכה עוד ששה, שלשה תשב שבעה נקיים כדין זבה, ומעתה לא תצטרך עוד לשמור פתח נדותה

והנה רבינו הקדוש תיקן תקנה זו כמו בכמה דורות שראו גדולי הדור לעשות תקנות לסייגים וגדרים כפי נחיצות הזמן לבני דורם כמו יהושע ועזרא דס"פ מרובה ושלמה דעירובין כ"א ע"ב ותקנת פרוסבול דהלל בגיטין ל"ו וכה"ג בשבת ד"ס ועירובין מ"ה ודוכתי טובא, שמצאו חכמי ישראל נחוץ לפניהם לעשות תקנות, והרשות בידם ע"פ דין תורה כדתניא ביבמות ד"צ ע"ב אליו תשמעון אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה כגון אליהו בהר הכרמל הכל לפי שעה שמע לה כו', הלא חזינן דלמודר מילתא מותר לעבור על אחת ממצות שבתורה אפילו בקום עשה. וכן אמר באב"י התם שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה כו' לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת והביאוהו לב"ד וסקלוהו כו' וע' במיוחסות להרמב"ן סי' רמ"ד ובת' שבות יעקב ח"ג סי' צ"ז

וע"פ דרך זה והיה מובן לנו הא דתנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות, דלכאורה מה הכריחם לשנות תיבת הליכות להלכות ומהיכן מוכח מזה דהוא בן העוה"ב, אמנם תיבת עולם נמצא בכתוב בשני אופנים האחד הוא ענין תבל, והשני הוא ענין נצחי, והשתא לפ"מ דכתיב הליכות עולם לו ופי' רש"י ורד"ק מהלכו של עולם לו, ולפ"ז יהיה פירושו דתהלוכות התבל והנהגתו שלו הוא ע"ש, ועפ"ז היה אפשר להסמיך התקנות של חכמי הדורות כנ"ל ג"כ אהאי קרא שבכל הדורות יעשו החכמים תקנות להחזקת התורה והיהדות לפי הליכות עולם, אם רק שתהיה כוונתם רצויה לו להשי"ת, ובאמת אם רק כל אחד מחכמי דורות האחרונים היו חושבים שהותרה הרצועה חלילה לעשות תקנות אף אם: יעברו על דברי תורה בקום ועשה אם אך תתאים התקנה לפי הליכות עולם כל אחד בדורו וכל יחיד היה עושה לפי שכלו מקומו ושעתו, הרי אין לך הריסה גדולה מזו כפי שהורה לנו הנסיון בדורות האחרונים ממסכנ"י התקנות, לכן דוקא הכא במקום חתימת התלמוד מצאו מסדרי הש"ס מקומם לקבוע הא דתנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב. ומפרשי אל תקרי הליכות, דבזה אפשר לפרש מנהג התבל, אלא הלכות ופירש"י משנה וברייתא הלכה למשה