אור הישר (נשים ב) פז

בעזהי"ת הדרן לש"ס

שילהי נדה גרסינן א"ל רב שמעיה לר' אבא אימא ביממא תיהוי זבה בליליא תיהוי נדה א"ל עלך א"ק על נדתה סמוך לנדתה סמוך לנדתה אימת הוי בליליא וקא קרי לה זבה תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב שנאמר הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות

א) והנה התוס' הקשו אסמיכות דתנא דבי אליהו דאין לו שום שייכות להא דלעיל ותירצו שהוא לסיום דבר טוב, ובת' באר שבע דפוס ווארשא דף קי"א ע"א הקשה על דבריהם מהא דמגילה כ"ח ע"ב גבי חומרא דר"ז בנות ישראל החמירו על עצמן שאפילו רואות טפות דם כחרדל כו' והתם נמי לא פגע ולא נגע כלל לענין שלפני זה והתם לא שייך האי טעמא כדי לסיים בדבר הטוב כן אי בשביל דבר טוב הו"ל לסיים הכא ת"ח מרבים שלום בעולם כדרגיל בכמה מסכתות ולכן כתב עפ"מ דתנן ספ"ג דאבות קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות ופירשו. המפרשים הן הן גופי הלכות עיקר תורה שבע"פ שמקבלין עליה שכר וכדי שלא יחשוב אדם כיון שאלו הלכות נקראים גופי הלכות שלא ישנה אלא דוקא אלו לכן קבע מסדר הגמרא האי תנא דבי אליהו הכא ובמגילה אחרי הלכות נדה דוקא לאשמעינן כל השונה הלכות אע"ג שאינן גופי הלכות מובטח לו שהוא בן העוה"ב כו' ע"ש

ולע"ד בלתי מובן קושית הב"ש מהא דמגילה, הלא התם סמיך ליה אהא דמייתי למתניתין ודאשתמש בתנא חלף ומפרש זה המשתמש במי ששונה הלכות ומספר והולך עובדא דר"ל איך שהשתמש בשוגג במי ששונה הלכות ומשו"ה א"ל ר"ל גמור מיני הא מילתא דאר"י בנות ישראל החמירו ע"ע כו' ועלה מייתי הא דתדב"א כל השונה הלכות כו' ע"ש, ולפ"ז שפיר יש לו קשר לשלפניו, ומש"כ בשם המפרשים דקינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות עיקר תורה שבע"פ שמקבלין עליה שכר ג"ז בלתי מובן לע"ד הלא לבד מש"א בעירובין ס"ד ע"א כל האומר שמועה זו נאה וזו אינה נאה מאבד הונה של תורה, ואיך נופל לאמר ע"ז גופי הלכות, ולענין פירושם דקבול שכר הלא שנינו דאין אתה יודע מתן שכרן של מצות

ב) והנה בביאור משנתינו דקינין ופתחי נדה האריכו המפרשים ע"ש, ולעד"נ בשנקדים הא דאמרינן לעיל ס"ו ע"א התקין רבי בשדות ראתה יום אחד תשב ששה והוא שנים תשב ששה והן שלש תשב שבעה נקיים ופירש"י בשדות מקום שאין בני תורה ואינן יודעות למנות פתח נדות מתי הן ימי נדה ומתי הן ימי זוב ע"ש, ולפי גרסת הרי"ף והר"ן בפ"ב דשבועות בסוודית, דמשמע שהוא שם מקום. קשה מדוע דוקא התם איצטריך ליה לרבי לתקן האי תקנתא, ונלע"ד דנחיצת התקנה היתה דכל זמן שביהמ"ק היה קיים היו מוכרחות כל הנשים לדעת בדיוק זמן פתחי נדותן וזיבתן משום הקרבת קיני זבות, וממילא היו נשמרות להן ימי נדה לחוד וימי זיבה לחוד לענין שומרת יום כנגד יום שהוא רק בי"א יום שבין נדה לנדה ובאם ראתה שלשה ימים רצופין ידעה למנות ז"נ ולהביא קיני זיבה, ובודאי תיכף אחר החורבן היו זהירות בחשבונן כפי שהיו רגילות

והנה ראב"ע היה בן י"ד או ט"ו שנה כשחרב הבית כדכ' התוס' בשבת נ"ד ובביצה כ"ג וביומא ס"ו ובע"ז י"ג ובבכורות נ"ג, וכשהיה בן י"ח מינוהו נשיא כדאמרינן בברכות