אור הישר (נשים ב) פג

הכא, ולפ"ז ניחא דכמו דאין עליו חיוב מצוה דציצית, כמ"כ אין עליו דין איסור כלאים כנלע"ד

בא"ד ופרשב"ם דאין בו איסור ואפילו לחי כה"ג שאין המת נהנה בו ע"כ, דוגמא למש"כ בתוס' הוא הא דתניא בתוספתא נדרים פ"ב המודר הנאה מחבירו ומת מביא לו ארון ותכריכין חלילין ומקוננות שאין הנאה למתים, וע' אור שמח פ"ה ה"ב מה' נדרים

דף ס"ב ע"א צפון צבע נמי מעביר כו', ע' בתוס' זבחים צ"ה סוף ע"א ובת' משיב דבר ח"ב סי' צ"ז צ"ח

תוד"ה הטבילו. ומיהו מטעם ס"ס לחוד לא הוה מטהרינן ליה אי לאו טעמא דבטול משום דרגילות לבא דם מגופה כו', ע' חזקה רבה חי"ד סי' ר"ח

ע"ב מקולי רביעית שנו כאן שאני דם תבוסה דרבנן, וכ' בשטמ"ק לב"ק ק"א ע"ב בשם גאון ז"ל דהיינו רביעית דם היוצאה משני מתים דמדרבנן היא דר"ע הוא דמטמא מדאורייתא דכתיב ועל כל נפשות מת לא יבא שתי נפשות ושיעור אחד אבל חכמים אומרים נפשת כתיב ומדאורייתא טהור וטמא מדרבנן הלכיך מקילינן גביה, וע"ש שהביא בשם המאירי דאינו כן שרביעית דם הבאה משני מתים טהור הוא לגמרי ואף הם לא אמרוה אלא לדעת האומד שתי נפשות ושיעור אחד ואין הלכה כן ע"ש. ולע"ד בלתי מובן כלל מאן חשוב מאן ספון לאמר פירוש חדש בדם תבוסה נגד משאחז"ל בעצמם לקמן ע"א ע"א איזהו דם תבוסה הרוג שיצא ממנו רביעית דם בחייו ובמותו ועדיין לא פסק ספק רובו בחייו ומיעוטו במותו ספק מיעוטו בחייו ורובו במותו זהו דם תבוסה כדהביא דש"י הכא ובב"ק שם וצ"ע

דף ס"ג ע"א לימא מסייע ליה לר"ל דאר"ל רוק תפל צריך שיהא עם כל אחד ואחד, ע' בס' עמק הלכה חא"ח סי' כ"ט

, שם מי רגלים שהחמיצו כו' דילד או דזקן כו'. ע' באר שבע לכריתות ד"ו ע"א ובמש"כ בחידושי שם

שם בעי ר' ירמיה אמטויי ואתויי חד א"ד אמטויי ואתויי תרתי מאי תיקו, בירושלמי סוכה פ"ג ה"ח בעיא זו היא בשם ר' זעירא וע' מנחות ס"ב ע"א תוד"ה כדי ובסוכה ל"ז סוף ע"ב ובאור זרוע ה' סוכה סי' שי"א ושם סוף ה' שבת

במשנה כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה ואלו הן הוסתות מפהקת ומעטשת כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרכ"ד

ע"ב אלא אמר אביי לאתויי. אכלה שום וראתה כו', ע' נובי"ק חי"ד סי' מ"ו בהגה"ה

שם תנא כיצד א"ר יוסי ימים ושעות וסתות היתה למודה להיות רואה מיום עשרים ליום עשרים ומשש שעות לשש שעות הגיע יום עשרים ולא ראתה אסורה לשמש כל שש שעות ראשונות ד"ר יהודא כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' קי"ז

שם והתניא ר' יהודא אומר כל הלילה שלה כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' מצורע סי' פ"ט אות ג'

שם והזרתם את ב"י מטומאתם מכאן אר"י אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן כו', בספר בעלי הנפש להראב"ד שער תיקון הוסתות כ' דהוא רק אסמכתא אבל רש"י בהוריות ד"ח ע"ב ד"ה פרוש מן הנדה דהוא דאורייתא, וע"ע בראב"ן ר"ס שי"ח ובאבני שהם שם ובס' התרומה סי' צ"ב

תוד"ה לימים שנים. היינו כרבי דאמר בתרי זימני הוי חזקה כו', ע"ל ס"ו ע"א בתוד"ה ונאמנת ובחזקה רבה חי"ד סי' ר"ב

דף ס"ד ע"א א"ר פפא לא אמרן אלא למקבעה אבל למיחש לה בחדא זימנא חיישא, ע' חזקה רבה חי"ד סי' ר"א

שם תניא כוותיה דר"פ היתה למודה להיות רואה יום עשרים ושינתה ליום שלשים כו', ע' במגיד משנה ואור שמח פ"ח ה"ח מאיסורי ביאה

רש"י ד"ה הני מילי. אבל היכא דקאי בתוך ימי זיבתה כגון שהיתה למודה לראות ליום ט"ו לטבילתה והקדימה וראתה בתוך ימי הזוב כגון ליום יו"ד לטבילה, ע' נובי"ת חי"ד סי' צ"ג

ע"ב ור' אסי אמר טהורה דילמא אתרמי ליה כדשמואל כו' ואידך שאני שמואל דרב גובריה ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קי"ב וברוקח דפוס ווארשא דף פ"ג ע"ב

תוד"ה רבי אסי. אבל הכא איירי דבעל ולא מצא דם ולהכי איכא למימר דבעל כדשמואל, ע' בת' מהרש"ם ח"א סי' ל"ג

דף ס"ה ע"א אלא דיהיב לה אחת בימי קטנות ושתים בימי נערות ואחת בימי בגרות, ע' בת' משאת בנימן סי' מ"ז

תוד"ה אלא דיהיב. דהא אפילו בעל כל ימי משך קטנות קאמר דאינו אלא בעילה אחת כו', ע' בחידושי עולת שמואל ריש מס' כתובות

ע"ב אלא בדרך שאמרו בטהרות כך אמרו ביין נסך, ע' ראב"ן סי' יוד

שם הא בתקופת ניסן ותשרי הא בתקופת תמוז וטבת כו', ע' ראב"ן סי' שי"ח

שם שאני כתובה דמגהי בה טפי עד דחתמי, ע' בת' מהר"ם ב"ב סי' תתנ"א ובאור שמח פ"ו הט"ז מא"ב

שם כי הוו בה ר"י ור"ל בתנוקת לא הוו מסקי מינה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא ומסיימי בה הכי בועל בעילת מצוה ופורש, ע' ספר התרומה סי' צ"ו ובת' הריב"ש סי' מ"ם ובראב"ן סי' שי"ט.