אור הישר (נשים ב) פב

כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תר"ל ובת' בית אפרים חי"ד סי' מ"ו

שם איבעיא להו איש ואשה עומדין מה לי אמר ר"מ כי א"ר מאיר בחד ספיקא אבל בס"ס לא מטמא כו', ע' בת' הגרע"א סי' ס"ב ובעונג יו"ט סי' מ"ו ובחזקה רבה חאה"ע סי' רפ"ג

במשנה השאילה חלוקה לנכרית או לנדה הרי זו תולה בה, ע' טורי אבן לר"ה כ"ט ע"א

שם שהיה ר' נחמיה אומר כל דבר שאינו מקבל טומאה אינו מקבל כתמים. ע' בת' חכם צבי סי' ס"ז

רש"י ד"ה וכן אורי ליה לקלא שם אדם שהוצרך לדבר ע"כ, אכן בס' התרומה סי' ק"ו גריס בגמרא אורי רבא לקולא כר' יוסי

תוד"ה דילמא. אבל על פי' הקונטרס דפי' לאחר שכלו מי רגלים אתא דם כי אורחה קשה דא"כ בשעה שמזנקת נמי ליפרוך כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' פ"ד ובת' באר יצחק חי"ד סי' י"ז ובחאה"ע סי' ו'

דף סמ"ך ע"א טמא וטהור ואפילו טהור ותלוי שהלכו בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור תולה טמא בתלוי כו', ע' אור שמח רפי"ט מאבות הטומאות

רש"י ד"ה בשני שלה. אם השאילתה לשומרת יום בשני שלה תולה בה כו'. ע' מל"מ פ"ט הכ"ט מאיסורי ביאה ובח"ס חי"ד סי' קס"ה

תוד"ה תולה בשומרת יום. מספקא ליה להר"י אם טמא קל כגון סופרת מקצת או הכל ולא טבלה תולה בלא ספרה כלל כו' ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' מ"ה

ע"ב מעשה ונמצא דם על שפתה של אמבטי ועל עלה של זית בשעה שמסיקות את התנור ובא מעשה לפני חכמים וטמאום כו', ע' בת' שיבת ציון סי' מ"ם

שם בשלמא התם אימא שמש עכביה לדם אבל הכא אם איתא דהוה דם מאן עכביה, ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' נ"א

שם ת"ר כיצד תולות זו בזו עוברה ושאינה עוברה תולה עוברה בשאינה עוברה כו', ע' בת' הגרע"א סי' נ"ו

תוד"ה אימא שמש. וי"ל כיון דרוב פעמים בא מקודם ובתשמיש דאיכא למיתלי בעיכוב שמש טמא מן התורה. ע' בת' חמדת שלמה חי"ד סי' כ"ב ובס' שערי ציון סי' ט"ו ובחזקה רבה חי"ד סי' רמ"ג

דף ס"א ע"א מ"ש בדם דלא פליגיתו ומ"ש בגל דפליגיתו ורבנן בשלמא התם אימא עורב נטלה אלא הכא האי דם מהיכא אתא, ע' בסוגיין רע"ב תוד"ה בודקו ובאור שמח פ"ט ה' ל"ב מאיסורי ביאה

שם משם ראיה אימר לא בדקו כל צרכו כו' כה"ג בביצה ד"ז ע"א

שם תנא הוא הבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים כו' ע' ח"ס חי"ד סי' של"ז

שם אמר רבא האי לישנא בישא אע"פ דלקיבולי לא מיבעיא מיחש ליה מיבעי כו', ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' א'

תוד"ה אטמרינכו. ובשאילתות דרב אחאי מפרש שמא הרגתם ואם אטמין אתכם חייבתם ראשי למלך כו'. ע"ש בהעמק שאלה פ' שלח סי' קכ"ט אות ד'

ע"ב זאת אומרת מצות בטלות לעתיד לבא ע' רוקח סי' שמ"א

שם דא"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות, ע' בת' הריב"ש סי' קכ"ד ובמש"כ בחידושי לשבת ד"ל ע"א ושם קנ"א ע"ב וע"ע אור זרוע ח"ב סי' תכ"א

שם האי מאן דרמי חוטא דכיתנא בגלימיה דעמרא ונתקיה ולא ידע אי נתיק אי לא נתיק שפיר ע' בת' הרשב"א סי' ש"ס ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תפ"ב ובת' באר יצחק חי"ד סי' ל"א וע"ע נובי"ת חי"ד סי' קצ"ג ובחזקה רבה חי"ד סי' מ"ג וע"ע בראב"ן ס"ס קט"ז ובת' מהר"ח או"ז סי' נ"ט

שם בקשו לגזור על בגדי צבעונין אמרי הא עדיפא כדי להקל על כתמיהן. ע' ח"ס חי"ד סי' קס"א

תוד"ה בגד שאבד בו כלאים לא ימכרנו לנכרי וא"ת וליבטיל ברובא כו'. ע' בת' באר יצחק חי"ד ס"ס יוד. וע"ע בתוס' ע"ז ס"ה ע"ב ד"ה הבגד ובנובי"ת חי"ד סי' קפ"ו ובת' הגרע"א סי' ר"ז וסי' רי"ח

תוד"ה לא ימכרנו לנכרי. וכן י"ל שהיה מותר למוכרו לנכרי אם היה ניכר אף בלא נתיקה ע"כ, הכא משמע שהתוס' כתבו הכי כתוספות ע"ד רש"י. אבל בפסחים כ"ו ע"ב ברש"י ד"ה יש שטועין מבואר הכי בהדיא וע"ש ד"מ ע"ב רש"י דיה שאבד וד"ה הרי זה ובת' פמ"א ח"ב סי' קי"ג. דמי כו'

, תוד"ה אבל. וא"ת והאיכא לועג לרש שמלבישו בדבר האסור ומראה לו שאין לו עוד חלק במצות כדאמר בהתכלת דמ"א גבי ציצית וההיא ש שעתא ודאי רמינן ליה משום לועג לרש כו' ע"כ, אמנם בילקוט תצא רמז תתקל"ג גריס במנחות שם בההיא שעתא ודאי לא משום לועג לרש כו' ע"ש, ולפי גרסא זו הרי בודאי דלא רמינן ציצית בתכריכי המת, והוא בע"כ משום במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות כדאמרינן