אור הישר (נשים ב) עח

באלו שמכירין את הקול כו', דאל"ה פשיטא אף אם שמעו המעשה וידעו מה היתה, אבל כיון דאין יודעין מי היה, מה יועיל עדותן ול"ל קרא, ובע"כ כשמכירין את קול האנשים ובכ"ז פסלינהו רחמנא, אמנם זהו גופה טעמא בעי לכאורה, הרי בגיטין כ"ג ע"א אמרינן דכל היתר סומא באשתו ובני אדם בנשותיהם בלילה הוא מטעם טביעת עינא דקלא וכן לענין השבת אבידה בסימנין דהוא ג"כ דאורייתא, אמרינן בחולין צ"ו ע"א דטביעת עינא עדיפא מסימנין ע"ש, ומ"ש דהכא לא מהני טביעת עינא דקלא

ונלע"ד בטעם הדבר דראיית האדם פועלת על הבנת הדבר לאשורו, ואם בעיניו לא ראה אע"פ דבאזניו שמע, מ"מ לא נחית כ"כ לעומק הענין. וביותר מצינו אפילו גבי קבלת הלכה מרבו דעיקרו תלוי בשמיעה, ובכ"ז הטילו קצת דופי בשמעתא דרב ששת מפני שהיה סומא ולא ראה את פני רבו בשעה ששמע הלכה זו ממנו כדאמרו בירושלמי שקלים ספ"ב ובכ"מ, ומכש"כ במעשה הדרושה ראיית עינים, בודאי שאינה מספקת מה ששמע רק באזניו כנלע"ד

תוד"ה יש בו עצם ותימא להאי טעמא אמאי מטמא במגע כשנוגע בבשר ואינו נוגע בעצם כו'. ע' אור שמח פ"ב ה"ז מטומאת מת

תוד"ה חדא לאתויי גר. וגם רב יהודא האיך בררו לדיין וי"ל דקבלו עליהם החולץ והחולצת דבדיני ממונות הוה כשר ולחליצה מיפסל כו', ע' סנהדרין ל"ו ע"ב תוד"ה חדא וברא"ש פ' מצות חליצה סי' ב'

דף נ' ע"א דתניא היה ר"מ אומר מה ת"ל על פיהם והיה כל ריב וכל נגע כו', ע' אור זרוע ח"ד סנהדרין סי' ה' וסי' מ"ז

שם ומאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא אב"א סתמא דרבים עדיף ואב"א משום דקתני לה גבי הלכתא דדיני, ע' בת' הרשב"א סי' קי"ד ובראב"ן סי' קט"ז

שם עולשין שזרען מתחילה לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות מחשבה לכשיתלשו כו', ע' אור שמח פי"א ה"א מטו"א

רש"י ד"ה שומים ובצלים מכניסן לקיום לפיכך חייבים בפאה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' קדושים סי' צ"ח אות ב'

תוד"ה כל הכשר. א"ג לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים, ע' ברכי יוסף חח"מ סי' ז' אות י"ב ובשערי תשובה לאו"ח סי' תס"א סק"ה וע"ע אור זרוע ח"ג ב"ק סי' צ"ג

תוד"ה ור"מ. והרי סומא בשתי עיניו לרבנן דכשר לדון דהא לא מקשינן ריבים לנגעים כו', הנה לדינא פסקינן בחו"מ סי' ז' ס"ב דסומא בשתי עיניו פסול לדון וע"ש במפרשים ובלח"מ פ"ג ה"ג מה' סנהדרין ובת' כנסת יחזקאל סי' פ', ועפ"ז הטיבו אשר דברו להקשות על רב ששת ורב יוסף שהיו סומין והיו דנין, ובברכי יוסף לחו"מ שם סק"ז הביא לפרש עפ"ז הא דא"ל ר"נ לרב ששת בכתובות צ"ד ע"ב אנא דיינא ומר לאו דיינא ע"ש, אבל לא נהירא כלל דאי משום הכי איך היה רב ששת גופיה לא חייש להכי, ועוד דהא בסמוך בכתובות שם הביא דרב יוסף דן דינא, ואשכחן נמי לרב ששת גופיה בב"ב קנ"א ע"א ובכ"מ דדן דינא. ותרווייהו הוו מעשו אגיטי כדאמרינן בגיטין ל"ד ע"א ושם פ"ח ע"ב. ולא אשכחן מאן דקפיד עלייהו משום שהיו סומין אמנם לפמש"כ התוס' הכא ניחא דאינהו הוו סברי כרבנן דר"מ דלא מקשו ריבים לנגעים וא"כ גם סומא בשתי עיניו כשר לדון. וע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' ז' ובמש"כ בחידושי לכתובות שם וע"ע בנובי"ת חאה"ע סי' קנ"א

ע"ב תוד"ה תרנגולתא. ולא שרי מטעם כל היוצא מן הטהור טהור שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה והאפרוח מעפרא קא גדיל כו'. ע' בת' משיב דבר ח"ב סי' כ"ט ובמש"כ בחידושי לחולין ס"ד ע"ב ולמנחות כ"ה ע"א

דף נ"א ע"א דתנא דבי ר' ישמעאל על כל זרע זרוע אשר יזרע מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אף כל שאין סופן לטמא טו"ח צריכין הכשר יצתה נבלת עוף טהור הנה בכה"מ בש"ס מובא דרשה זו דתנא דבי ר' ישמעאל מהאי קרא רק בחולין קכ"א מובא ממקרא שלאחריו וכי יותן מים על זרע. וע' ירושלמי יומא פ"ו ה"ו ובמש"כ בחידושי לזבחים ק"ה ע"א

רש"י ד"ה ופטור מן המעשר. דהפקר פטור מן המעשר כו' משום תעזוב יתירתא כו', ע' בת' דבר אברהם סי' י"ג

ע"ב במשנה כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת כו', הארכתי בזה בחידושי לחולין ס"ו

שם כל שיש לו כנפים יש לו טלפים כו' ע' חולין נ"ט ע"ב תוד"ה וקרש ובאור שמח ריש ה' מאכלות אסורות

תוד"ה ולכתוב. וא"ת ומנלן דבעינן תרווייהו אימא דטהור בחדא מינייהו כו' וי"ל דומיא דסימני בהמה בעינן כו', ע' מהרש"א ומה שהאריך בדבריו בנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ"ג

תוד"ה ולבני מערבא. אור"ת דעל תפילין לבד הוו מברכי לשמור חוקיו כו' אבל ציצית כי קמסליק מעליו ליכא מאן דמברך כו', עמש"כ עה"ג ובתוס' ס"פ כיצד מברכין ובאור זרוע ח"א סי' תקפ"ד ובס' התרומה סי' רי"ב

דף נ"ב ע"א וכיון דתנן חייבת בכל מצות האמורות בתורה או חולצת או