אור הישר (נשים ב) עה

שם ממאי דמאו איש דשרץ קמרבי ליה דילמא מאו איש אשר תצא ממנו ש"ז קמרבי ליה כו', ע' אור שמח פ"ה ה"א מה' אה"ט

דף מ"ד ע"א איש איש לרבות בן יום אחד שמטמא בזיבה ד"ר יהודה, ע' מנחות י"ז ע"ב תוד"ה מאי האכל ובמש"כ בחידושי שם ולערכין ד"ג ע"א

תוד"ה איהו מיית. אפשר דדוקא היכא דאמו חיה לא מיחייב ההורגן עד שיצא ראשו שתלוי קצת בחיות אמו אבל היכא דמתה חייב משום דכמונח בקופסא דמי, ע' קצוה"ח סי' ר"ט סק"ג ובעונג יו"ט סי' ס"ז בהגה"ה

בא"ד וי"ל דמ"מ משום פקוח נפש מחללין עליו את השבת אע"ג דמותר להרגו, ע' מג"א סי' ש"ל סק"י ובמחצית השקל שם

ע"ב מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר לומר שממעט בחלק בכורה, ע' אור זרוע ח"ג ב"ב סי' צ"ב

שם והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו, כחתן שלם למאי הלכתא אר"פ לענין אבילות כו', ע' אור זרוע ח"ב סי' תכ"ח

שם הב"ע דקים ליה שכלו לו חדשיו, הנה לפירש"י הכא משמע דהאי אוקימתא קאי אכולהו בבי דמשנתינו בתינוק בן יומו ולאו דוקא לענין אבילות, דגם בבבא הקודמת דהורגו חייב פירש"י בסנהדרין נ"ז ע"ב דהוא דוקא דקים ליה בגוויה שכלו לו חדשיו ואינו נפל ועמש"כ בחידושי שם, אבל ברמב"ם אשכחן דלא השווה מדותיו בזה, דבפיה"מ הכא מבאר התנאי דכלו לו חדשיו רק גבי אבילות, ובפ"ב מה' רוצח ה"ו ביאר נמי והוא שכלו לו חדשיו, ולענין נחלה ביאר בהדיא ספ"א מה' נחלות אפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו והראב"ד השיג עליו בזה, ובשאר מקומות סתמו דבריהם, וע' מגיד משנה פ"א ה"ה מה' יבום בכ"מ פ"א הי"ד מטומאת מת וצ"ע, וע' אור זרוע ח"א סי' תרי"ג ובחוט המשולש בת' הגרא"י סי' כ"ט וע"ע בת' הריב"ש סי' תמ"ו ובנובי"ת חח"מ סי' נ"ט ובחזקה רבה חא"ח סי' ה'

במשנה בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה ואם בא עליה יבם קנאה, הנה לקמן נ"ב ע"א תנן תנוקת שהביאה שתי שערות או חולצת או מתיבמת וחייבת בכל מצות האמורות בתורה, ופריך שם בגמרא וכיון דתנן וחייבת בכל מצות האמורות בתורה או חולצת או מתיבמת ל"ל כו' ע"ש, ולפ"ד משנתנו דהכא קשה כיון דמתקדשת כביאה מבת שלש שנים ויום אחד, א"כ הוה אמינא דזמן חליצה ויבום דידה הויא נמי מההיא שעתא, להכי אשמעינן, דזמנה בזה הוא משתביא שתי שערות ולא מקודם, דהא דתני במשנתנו ואם בא עליה יבם קנאה הוא רק בדיעבד והתם תני דין זמן חליצה ויבום דלכתחילה, ובדרך זה הוה אתי משנה דהתם אליבא דכו"ע. ומדוע צריך שם לדחוק ולאמר דאתי לאפוקי בזה מדעת ר' יוסי ע"ש. ובע"כ דזהו אם נימא דהחליצה או היבום היא מצוה רק עליו, משא"כ אם נימא דמצוה זו חלה גם עלה דידה. אז שפיר פריך הש"ס כיון דתנן חייבת בכל מצות האמורות בתורה חולצת או מתיבמת ל"ל, ועפ"ז יש להביא ראיה למש"כ בהפלאה לכתובות כ"ד ע"ב דהיבמה כיון שאי אפשר להעשות המצוה בלעדה משו"ה בהכרח חלה המצוה גם עליה ע"ש ועמש"כ בחידושי ליבמות ד"כ ע"א ולכתובות שם

שם נשאת לכהן תאכל בתרומה, הנה קטנה דמשנתנו איירי כשהשיאה אביה ומקודשת מדאורייתא לכל הדברים דחשיב הכא, ודין הרמב"ם בפ"ו ה"נ מה' תרומות הוא דוקא ממשנה דהכא כדהורה שם הכ"מ, ולא כהרדב"ז שם שהורה מקורו ממשניות דעדיות ספ"ז ושם פ"ח מ"ב, ולהכי נולדו לו הספיקות שם אי איירי בשהשיאה אביה או יתומה ונ"מ לאכילת תרומה דאורייתא ע"ש. ומשום דהתם איירי ביתומה כדפי' הר"ב שם ובשלא נבעלה כמו שהעידו ר' יהודא בן בבא ור' יהודא הכהן, משא"כ כאן דאיירי כשהשיאה אביה ונבעלה והוה קידושי דאורייתא משו"ה אינו מחלק הרמב"ם שם וז"ב, וע' חזקה רבה חאה"ע סי' ל"א

רש"י ד"ה אם בא עליה יבם קנאה וזכה בנכסי אחיו ליורשה ולטמא לה. ע' סנהדרין ס"ט ע"א רש"י ד"ה קנאה ליורשה ובת' עונג יו"ט סי' קע"ח

תוד"ה איש כי יכה כל נפש אפילו כל דהו. האי קרא כתיב באמור אל הכהנים ותימא דבריש הנחנקין דריש מקרא אחרינא דכתיב באלה מסעי כל מכה נפש ונשארו בקושיא והנה לפמש"כ התוס' בסנהדרין דשם הגרסא משובשת וצ"ל איש בי יכה כל נפש ע"ש. א"כ אדרבה מתאימות שתי הסוגיות בגרסתם, דבשתיהן הילפותא דחיוב ההורג את הקטן הוא מקרא דפ' אמור

אולם לע"ד קשה כיון דבע"כ גרסא אחת משתי הסוגיות משובשת, א"כ מה ראו התוס' שם לשבש גרסא דהתם. טפי י"ל דגרסא דכל מכה נפש עיקר למילף מיניה הורג את הקטן, דהא בין לרבנן ובין לר' יהודא בן בתירא מבע"ל בסנהדרין ע"ח ע"א קרא דואיש כי יכה כל נפש, לאופן ההכאה של המכה בגוף של המוכה, אי בכל הנפש או אפילו במקצתו, ואיך נילף מהאי קרא דקאי על מהות הנפש בגדלו וצ"ע בעת

תוד"ה דקים ליה. ובנפל מן הגג או אכלו ארי איירי דבפיהק ומת אפילו לרבנן הוי נפל כו', ע' בת' כנסת יחזקאל סי' ס"א

בא"ד וי"ל דנפלין הוי מיעוט דשכיח כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' וי"ו ושם חאה"ע סי' י"ט

תוד"ה שלשים. וי"ל דקים ליה דרבנן לא בעו