אור הישר (נשים ב) עד

שם דא"ר יוחנן משום רשב"י מנין שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה כו', ע' ח"ס חי"ד סי' קע"א

שם אמר ר"ל משום ר' יהודא נשיאה מקור שנעקר ונפל לארץ טמאה כו' אלא לטומאת ערב. ע' בת בית אפרים חי"ד סי' נון

שם מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמאה כו', ע"ל ט"ז ע"א תוד"ה במקור ובנובי"ק חי"ד סי' נ"ז ובמ"ת סי' קי"ח

שם הי ניהו בית החיצון אר"ל כל שתנוקת יושבת ונראת א"ל ר' יוחנן אותו מקום גלוי הוא אצל שרץ אלא אר"י עד בין השינים כו'. והנה בדיני מקומות אלו נ"מ ג"כ לענין ראוי לביאת מים אי הוי כגלוי, וע' בת' הגרע"א סי' סמ"ך ובמש"כ הגר"ח בחוט המשולש סי' ח'

שם בין השנים עצמן כלפנים במתניתא תנא מקום דישה כו', ע' ח"ס חי"ד סי' קס"ז

שם אמר רבא משמשת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה שאי אפשר לה שלא תפלוט. ע' בספר התרומה סי' צ"ד ומובא בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרל"ב וע"ע באור שמח פ"ו הט"ז מא"ב

רש"י ד"ה רבנן סברי. מיהו טיפה עצמה מטמאה במגע משום דנגע במקור כו', ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' נון

דף מ"ב ע"א ורבא אקרא קאי וה"ק כי כתב רחמנא ורחצו במים כו', ע' בת' הגרע"א סי' ע"א ובאור שמח פ"ו הט"ז מא"ב בהגה"ה

שם אבל במתהפכת כל שלשה ימים אסורה לאכול בתרומה שאי אפשר לה שלא תפלוט, ע' עונג יו"ט סי' פ"א

שם פולטת שכבת זרע רואה הויא או נוגעת הויא כו' ע' בס' התרומה סי' צ"ד

שם מדאחמיר רחמנא אבעלי קריין בסיני רואה הויא א"ד לא גמרינן מסיני דחידוש הוא כו' ע' בת' שיבת ציון סי' ל"ה

שם ת"ר הנדה והזבה והשומרת יום כנגד יום והיולדת כולן מטמאות בפנים כבחוץ כו', ע' ח"ס חי"ד סי' קנ"א

רש"י ד"ה טומאה בלועה היא. אבל הכא משום משא ונגיעה היא וטומאת ערב דאי משום ראייה מאתמול איעקר ומאתמול הוי ראייה, ע' אור שמח פ"ט הכ"ט מא"ב

תוד"ה אמאי. ולרבא נמי דאמר בית הסתרים הוי י"ל דמיירי בשנעקר הדם מן המקור ולא יצא לבית החיצון כו' ע' נובי"ק חי"ד סי' מ"ו

ע"ב שמעית ולד דצויץ אפניא דמעלי שבתא ולא איתילד עד שבתא א"ל האי הוציא ראשו חוץ לפרוזדור דור הוא כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' ק"כ וע"ע אור זרוע ח"ב סי' ק"ג

שם איבעיא להו אותו מקום של אשה בלוע הוי או בית הסתרים הוי למאי נ"מ כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תשנ"ד ובנובי"ק חי"ד סי' ס"ד וע"ע ראב"ן סי' שכ"ו

שם כגון שתחבה לה חברתה כזית נבלה באותו מקום. ע' חוט המשולש בחלק התשובות להגר"ח סי' ח'

שם ואי אמרת בית הסתרים הוי נהי דבמגע לא מטמיא במשא מיהא מטמיא. ע' בת' בית אפרים סי' נון

שם שרץ בקומטו טהור שרץ בנגיעה הוא דמטמא ובית הסתרים לאו בר מגע הוא כו', ע' בת' הגרע"א סי' סמ"ך

רש"י ד"ה כגון שהוציא. דאע"ג דאכתי ראשו בפנים הוא דהיינו בבית החיצון הוי כילוד כו', ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' ז'

רש"י ד"ה דצויץ. שמעתי את הולד צועק בתוך המעיים מבעוד יום של ע"ש, ע' העמק שאלה לשאילתות ס"פ לך

תוד"ה שהוציא. אבל בפרוזדור עצמו טהורה דלא חשיב כבחוץ כו', ע' ח"ס חי"ד סי' קס"ז

דף מ"ג ע"א קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור כו'. ע' תוס' ע"ז ד"ס סוף ע"ב ובראב"ן סי' ש"ט

שם זב דכתיב כי יהיה זב מבשרו בעל קרי דכתיב ואיש כי תצא ממנו ש"ז, ע' תשב"ץ ח"א סי' ק"א ק"ב

שם אמר שמואל כל ש"ז שאין כל גופו מרגיש בה אינה מטמאה כו', ע' אור שמח ספ"ט מאיסורי ביאה ובס' בית זבול ס"ס ח'

שם בעי רבא זבה שנעקרו מימי רגליה וירדה וטבלה מהו כו'. ע' ראב"ן ס' שכ"ו ובת' מהר"ח או"ז סי' קי"ז

ע"ב ורבנן ההוא למנינא הוא דאתא זובו חדא רר בשרו תרי את זובו תלת לימד על זב בעל שלש ראיות שחייב בקרבן, ע' טורי אבן מגילה ד"ח ע"א ד"ה מה"מ

שם האברים אין להם שיעור כו', הנה בבית יוסף יו"ד סי' ק"א הביא בשם שערי דורא וז"ל ומיהו יש דוחים ואומרים הא דאמרינן האברים אין להם שיעור ה"מ לטומאה אבל לא לאיסורי אכילה עכ"ל, ולא הביא דלפנינו מבואר כן בתוס' ע"ז ס"ט ע"א ד"ה ההוא אימרטוטי וע' במלאכת שלמה לאהלות פ"א מ"ז

שם למ"ד דון מינה ומינה מה שרץ בנגיעה אף ש"ז בנגיעה כו', ע' דורש לציון דרוש ז'.