אור הישר (נשים ב) עג

ראויין לזיבה כדאמר ולא דמה מחמת ולד כו', ע' אור שמח פ"ז ה"ד מא"ב

דף ל"ה ע"א א"ר אדא בר אהבה ש"מ קסבר ד' יהודא שיפורא גרים, ע' בת' מהר"י מינץ סי' ט'

שם והא אמר שמואל אין אשה מתעברת ויולדת אלא למאתים ושבעים ואחד יום או למאתים ושבעים ושנים או למאתים ושבעים ושלשה כו', ע' בת' הריב"ש סי' תמ"ו ובת' מהר"י מינץ סי' ו' וע"ע באור זרוע ח"א סי' תרי"ג

שם דתניא חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת כו', ע' בת' הגרע"א סי' ע"ב

רש"י ד"ה שיפורא. שופר שתוקעין בו ב"ד בקידוש החדש ע"כ, הנה הוא ע"ד שאמרו בירושלמי כתובות פ"א ה"ב ובנדרים פ"ו סוף ה"ח ובסנהדרין פ"א ה"ב עה"פ אקרא לאלקים עליון וגו' בת שלש שנים ויום אחד נמלכו ב"ד לעברו הבתולין חוזרין ואם לאו אין הבתולין חוזרין. ובמד"ר בא פט"ו סי' ב' דרשו נמי מהאי קרא שהקב"ה מסכים על מה שישראל גומרין ומעברין את השנה, וע' ש"ך יו"ד סי' קפ"ט ס"ק י"ג

תוד"ה שיפורא גרים. דאין הולד משתהה יותר דלא קיי"ל כרבה תוספאה כו', ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ס"ט ובת' הגרע"א סי' ק"ד ק"ה ובחזקה רבה חאה"ע סי' צ"ו

בא"ד שמא לא נקלט הזרע עד מחרת התשמיש, ע' בת' הגרע"א ס"ס צ'

ע"ב בהא זכינהו ד"א לרבנן לאו אמריתו דמה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ה"ג וטהרה ממקור דמיה כו'. עמש"כ הגאון בעל פלתי בקונטרס תפארת ישראל לה' נדה סי' קצ"ד ס"ג וע"ע בראב"ן סי' ש"ל

דף ל"ט ע"א רבא אמר לומד שאינה מטמאה מעת לעת מיתיביה הנדה והזבה כו'. ע' אור שמח פ"ט הכ"ט מאיסורי ביאה וע"ע ח"ס חי"ד סי' קנ"א

רש"י ד"ה היולדת שיצא הדם בפתיחת הקבר מטמאה מעת לעת בראייה ראשונה, ע' אור שמח פ"ג ה"ד מה' מטמאי מו"מ

תוד"ה והיולדת. הקשה הר"ר יעקב מאורליינ"ש דהכא תני דזבה ושומרת יום מטמאה מעל"ע כו' ובפ"ק אמרינן כו' דיין שעתן כו', ע' חזקה רבה חי"ד סי' רנ"ז

תוד"ה רב הונא. ופליג אר' יוחנן ור"ל דאמר בסמוך אשה קובעת לה וסת תוך ימי זיבתה ממש כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' צ"ג

ע"ב וקסבר ר"פ עשרין ותרתין מעשרין ותרתין מנינן נדה ופתחה מעשרין וז' מנינן, ע' בס' שערי ציון להגאון מבילסק סי' י"א

שם וה"נ מסתברא דאלת"ה האי תרנגולתא דרמיא יומא וכבשה יומא כו', ע' שבת ד"ל ע"ב

שם אלא הא דאר"ל אשה קובעת לה וסת בתוך ימי זיבתה ואין אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדותה ורי"א אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדותה כו', ע' בספר בעלי הנפש להראב"ד שער תיקון הוסתות ובהשגות הרז"ה שם

דף מ' ע"א במשנה כל הנשים מטמאות בבית החיצון שנאמר דם יהיה זובה בבשרה כו' ע' ראב"ן סי' של"ב

שם היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו כו', ע' אור שמח סוף פ"ט מאיסורי ביאה

שם ומטמאין בכל שהוא אפילו כעין החרדל ובפחות מכן, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרל"ב ובנובי"ת חי"ד סי' ק"א

שם ורבנן האי מבע"ל לרבות טומטום ואנדרוגינוס דסד"א זכר ונקבה כתיב כו', ע' אור שמח ספ"י מא"ב

שם ולגמר לידה לידה מאדם מה התם יוצא דופן אף כאן יוצא דופן מסתברא מבכור הו"ל למילף כו', ע' בת' הרשב"א סי' ת"צ

ע"ב תוד"ה והניתנין. ונשפך הדם נמי דלא ירד לר"ש דוקא שנשפך אחר שכבר נתקבלה אבל נשפך מן הצואר ירד כו' ע"כ, הנה בתוס' זבחים פ"ד ע"ב כתבו דבר זה כמסתפקים, וע' מה שהאריך בדבריהם שם בת' אחיעזר חי"ד סי' כ"ט אות ד' ולא הביא לדברי התוס' דהכא

דף מ"א ע"א וקסבר ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים, הארכתי בזה בחידושי לזבחים צ"ח ע"א ולמנחות פ"ג ע"א וע"ע בת' דבר אברהם סי' כ"ח

שם מן הבהמה להוציא הרובע והנרבע כו', ע' ירושלמי פסחים פ"ט ה"ה ובמש"כ בחידושי לבכורות מ"א ע"א

רש"י ד"ה ה"נ מסתברא. ואתנן ומחיר כשנתן לה עובר בהמת קדשים קלים באתנן וקסבר בהוייתן הם קדושים ולא קודם לכן לפיכך איסור אתנן ומחיר חל עליהם כו', ע' קצוה"ח ר"ס ר"ט

תוד"ה היינו דאיצטריך. וי"ל כיון דגלי לן קרא בטריפה ה"ה לשאר פסולים. ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ט'

תוד"ה קסבר. דהא בס"פ דם שחיטה קאמר דקסבר ר"ש בהוייתן הן קדושים, ע' בנועם ירושלמי פ"ב דערלה

ע"ב מ"ס מקור מקומו טמא ומ"ס מקור מקומו טהור, ע' נובי"ת סי' פ"ט.