אור הישר (נשים ב) עב

התרומה כו', ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים ובת' מהרש"ם ח"ב ס"ס ק"ס

שם מעשה בצדוקי אחד שספר עם כהן גדול בשוק ונתזה צנורא מפיו ונפלה לכה"ג על בגדיו והוריקו פניו של כה"ג וקדם אצל אשתו אמרה לו אע"פ שנשי צדוקים הן מתיראות מן הפרושים ומראות דם לחכמים, והקשה הר"ן בשם הרשב"א איך האמינה הלא החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. וע' מה שתירץ בת' מהרש"ם ח"ב סי' ל"ב

שם אע"פ שנשי צדוקים הן מתיראות מן הפרושים, כה"ג יומא י"ט ע"ב

תוד"ה ורמינהו. אין להשוות גזרת חכמים דפעמים נראה להם להחמיר אפילו בס"ס, ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' קנ"ב

דף ל"ד ע"א ולית להו לב"ש דבר אל ב"י כו', הא דפשיטא להש"ס כ"כ דאית להו לב"ש הכי, משום דגזרה זו דעכו"ם יהיו כזבין היא אחת מי"ח דבר דגזרו שמאי והלל כדאמרינן בשבת י"ז ע"ב, ובע"כ דמדין התורה לדברי הכל דוקא בני ישראל מטמאין בזיבה ולא עכו"ם, וע"ל ליב ע"א תוד"ה ר"מ

שם דבר אל ב"י ואמרת אליהם איש איש כי יהיה זב בני ישראל מטמאין בזיבה ואין עכו"ם מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהן שיהיו כזבין לכל דבריהם כו', ע' ר"ש זבים רפ"ב ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ מצורע פרשת זבים פרשה א' ובת' דבר אברהם סי' ט"ו ובקונטרס עץ שתול סי' י"ד

שם עבוד ביה רבנן היכרא כי היכי דלא ל לשרוף עליה תרומה וקדשים, ע' בס' נר אהרן סי' א'

שם נמצאת אומר ש"ז של ישראל טמאה בכ"מ ואפילו במעי נכרית כו'. ע' אור שמח פ"ה הט"ז מאה"ט

ע"ב לזכר לרבות מצורע למעינותיו ולנקיבה לרבות מצורעת למעינותיה כו', ע' אור שמח פ"ה היה מה' מטמאי מו"מ

שם מה לזכר שכן טעון פריעה ופרימה ואסור בתה"מ כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' קל"ב

שם א"ר יוסף כי פשיט רשב"ל בזב בעי הכי ראייה ראשונה של זב קטן מהו שתטמא במגע כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' קל"ד

תוד"ה מקום זיבה. אע"ג דאינו מתעגל כדקאמר כו'. ע' אור שמח פ"י ה"ה מטו"א

דף ל"ה ע"א תוד"ה אף ראייה ראשונה. תימא א"כ לעיל מנליה לאוקמי קרא בדם טהרה של מצורעת הא איצטריך קרא לכדהכא, ע' בת' הגרע"א ס"ס ע"ב

ע"ב איתמר רב אמר מעין אחד הוא התורה טמאתו והתורה טהרתו ולוי אמר שני מעינות הם כו', ע' ח"ס חי"ד סי' קנ"ד ובחזקה רבה חי"ד סי' רנ"ט וע"ע בראב"ן סי' שכ"ג וביראים סי' קצ"ב. שם בשלמא ללוי היינו דאיכא בין ב"ש וב"ה אלא לרב מאי בינייהו כו', ע' ח"ס חי"ד סי' קנ"ב

דף ל"ו ע"א תוד"ה הלכתא כרב. וי"ל דאין נותנין לה ימי טוהר איכא לאוקמי לענין שאם ראתה ביום ז' לזכר או ביום י"ד לנקבה כו', ע' אור שמח ספ"י מאיסורי ביאה. בסה"ד א"נ אע"ג דשני מעיינות הן יש לטמא הדם דמן המקור קאתי כו', ע' ח"ס חי"ד סי' קנ"ד

ע"ב אטו כל המקשה נדה היא אמר רב נדה ליומא ושמואל אמר חיישינן שמא תשפה, ע' אור שמח רפ"ז מאיסורי ביאה וע"ע בת' פני יהושע יו"ד ח"ב סי' ל' ובראב"ן סי' שכ"ה

שם כשהוא אומר אשה כי תהיה זבה הרי אונס אמור הא מה אני מקיים זובה זובה מחמת עצמה ולא מחמת ולד, ע' טורי אבן למגילה ד"ח ע"א

תוד"ה נדה ליומא. דאזלינן בתר רוב נשים מקשות דאינן שפות לילה ויום כו', ע' בס' נר אהרן סי' ג'

דף ל"ז ע"א תניא ר' מרינוס אומר אין לידה סותרת בזיבה איבעיא להו מהו שתעלה כו', ע' אור זרוע ח"א סי' של"ט ובראב"ן סי' שכ"ג ובס' התרומה סי' צ"ח

רש"י ד"ה ולא מנגעה כיון שטהרה מזובה סופרת מיד ותביא קרבן לזיבתה ואז תטהר מלטמא ואפילו מנוגעת כו', ע' דורש לציון סוף דרוש ד' ובטו"א מגילה ד"ח ע"א

תוד"ה אביי אמר. ואור"ת דימי לידה שאינה רואה בהן הוא למ"ד מיע"ל קג"ם ולא לחי העומד מאליו כו', ע' אור שמח פ"ו הכ"ב מאיסורי ביאה וע"ע בפרדס הגדול לרש"י סי' רע"ד ובאור זרוע ח"ב סי' קכ"א

תוד"ה רבא אמר אינה סותרת וא"ת והא רבא סבר בפ"ב דא"א לפתיחת הקבר בלא דם כו', ע' בספר התרומה סי' צ"ח

ע"ב דתניא כימי נדתה כך ימי לידתה מה ימי נדתה אין ראויין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהן אף ימי לידתה כו'. ע' אור שמח פ"ז הי"א מא"ב

שם וכי דנין אפשר משא"א א"ר אחדבויי בר אמי ר"א היא דאמר דנין אפשר משא"א כו', ע' טורי אבן מגילה די"ז ע"א ובס' שערי ציון להגאון מבילסק סי' י"א

רש"י ד"ה אף ימי לידה. הואיל ודמו לנדה ואין