אור הישר (נשים ב) ע

הר"ש רפ"ב דאהלות, וע' מש"כ בחידושי לערכין ד"ד ע"א. שוב בא לידי ס' מעין החכמה ומצאתי שם דף צ"ב ע"א שהאריך בזה

דף כ"ח ע"א ר' יוחנן דאמר כמאן כר"א דתנן אפר שרופין ר"א אומר שיעורה ברובע, ע' מש"כ בחידושי לפ' בהעלותך

שם ת"ר המפלת יד חתוכה ורגל חתוכה אמו טמאה לידה ואין חוששין שמא מגוף אטום באו כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' קכ"א

במשנה המפלת טומטום ואנדרוגינוס תשב לזכר ולנקבה כו'. ע' ראב"ן סי' של"ז

שם יצא כדרכו עד שיצא רוב ראשו ואיזהו רוב ראשו משיצא פדחתו, ע' אור זרוע ח"ב סי' ק"ג ובת' פמ"א ח"ג סי' ח'

ע"ב מ"ט לאו משום שנאמר מזכר ועד נקבה תשלחו זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס אמר עולא לא הא מני ר"א היא כו', ע' ירושלמי שבועות פ"ב ה"א ובש"ק שם

שם לאו אר"א התם בעינן דידע אי בשרץ איטמי אי בנבלה איטמי ה"נ בעינן דידע אי בלובן איטמי אי באודם איטמי אבל לר"ע דאמר משום טומאה מיחייב ה"נ משום טומאה מיחייב. ע' לח"מ פי"א ה"ב משגגות ובמקור חיים על ה' פסח בחידושיו שם לכריתות דף י"ט

תוד"ה פרט לכלי חרס גרסינן תו לא ולא גרס שאין לו טהרה במקוה כו', ע' בס' יראים סי' שכ"ה

דף כ"ט ע"א א"ר אלעזר אין הראש כרוב אברים ור' יוחנן אמר הראש כרוב אברים כו', לכאורה היה אפ"ל דפלוגתתם תליא בחילופי הגרסאות דבמשנה אהלות ספ"ז גריס יצא ראשו אין נוגעין בו ובתוספתא יבמות ספ"ט הגרסא יצא רובו ע"ש, דז"א לפמש"כ הר"ש באהלות שם דהכא פליגי רק בנפלים ולא שייך ליצא ראשו דבן קיימא ע"ש

שם ה"ק יצא מחותך או שלם וזה וזה מסורס משיצא רובו ה"ז כילוד כו', ע' בת' פנים מאירות ח"א סי' ז' ובת' הגרע"א סי' קנ"ח

שם אריב"ל עברה נהר והפילה מביאה קרבן ונאכל הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן כו', ע' בת' ח"צ סי' ק"ד ובנוב"י מ"ת חי"ד סי' קפ"ח ובת' בית דוד סי' כ"ד ובהעמק שאלה לשאילתות פ' תזריע ר"ס פ"ז ובחזקה רבה חי"ד סי' רס"ט

שם ורוב נשים ולד מעליא ילדן כו' מתניתין בשלא הוחזק עוברה קאמר ריב"ל כשהוחזקה עוברה, ע' בת' שיבת ציון סי' מ"ו מ"ז ובח"ס חי"ד סי' רצ"ט

תוד"ה תשב. והוי תרי קולי דסתרן אהדדי כדפרישית לעיל כ"ז ע"א, וכ"כ התוס' בב"ק י"א ע"א ד"ה דקא מטהרת, וע' בפר"ח סי' ק"י בכללי ס"ס אות ג' ובטו"א לר"ה כ"ט ע"א ובת' הגרע"א סי' ו' ובנובי"ק חי"ד סי' צ"ז ושם מ"ת סי' צ"ב וסי' ק"כ

בא"ד ומיהו בטועה בגמרא מחמרינן אע"ג דאיכא כמה ספיקי, ע' נובי"ק חי"ד סי' ס"ב

ע"ב אשה שיצאה מלאה ובאה ריקנית והביאה לפנינו שלשה שבועין טהורין ועשרה שבועות אחד טמא ואחד טהור כו', ע' שאילתות פ' תזריע סי' פ"ו ובהעמק שאלה שם

דף ל' ע"א שבועתא קמא דאתיא לקמן ליטבלה כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' קכ"ג

שם הא מני ר"ע היא דאמר בעינן ספורים לפנינו כו', ע' בת' בית דוד סי' ב'

במשנה המפלת ליום ארבעים אינה חוששת לולד כו', ע' ראב"ן סי' של"ז ובת' בית דוד ס"ס כ"ד וע"ע נובי"ת חי"ד סי' קפ"ח ובת' הגרע"א סי' צ'

תוד"ה יומא קמא. ומיהו קשה דהוה מצי למיפרך מכל שבוע כדפרישית ולא פריך אלא מיומא קמא, ע' אור שמח פ"ז ה"ד מאיסורי ביאה

ע"ב ור' ישמעאל איכא גופא דלא מקבל סמא, ע' ח"ס חי"ד סי' קנ"ג

שם ורבנן אין אפוטרופוס לעריות אימא שומר גופה בא עליה. ע' יבמות ס"ט ע"ב דאוקמינן מתניתין שהיו שניהם חבושים בבית האסורין, וע' בת' הרשב"א סי' כ"ז ובת' שיבת ציון סי' ס"ז. שם ומה היא השבועה שמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע ואפילו כל ה העולם כולו אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע, ע' תניא ליקוטי אמרים רפ"א

רש"י ד"ה וכי תימא רישא דהו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם כו', ע' בת' חו"י סי' צ"ד וע"ע בת' הרשב"א ח"א סי' קי"ד

רש"י ד"ה אציליו אישיליש, ע' אור זרוע ח"א סי' תקע"ו

דף ל"א ע"א ת"ר שלשה שותפין הן באדם הקב"ה אביו ואמו כו', והנה מה"ט הוקש כבוד או"א לכבוד המקום כדאמרינן בקידושין ד"ל ע"ב והיינו נמי מאי דדרשו אקרא דואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד יום, כדהסביר ר"ת בתוס' זבחים ס"ט ע"ב ועמש"כ בחידושי שם

ובזה הונח לי דקדוק חזק בקידושין ל"ב. דפליגי ברב שמחל על כבודו אם כבודו מחול, והביאו ראיה מקרא ומסברא, משא"כ באב שמחל על כבודו כו"ע ס"ל דכבודו מחול ולא הביאו ראיה לזה, ולפי המבואר הכא ניחא כיון דיש להקב"ה