אור הישר (נשים ב) סט

דף כ"ד ע"א בין ר' ינאי לר' יוחנן איכא בינייהו דר"א דאר"א ניטל ירך וחלל שלה נבלה ע' העמק שאלה לשאילתות פ' אמור סי' ק"ג אות ט'

שם המפלת יד חתוכה ורגל חתוכה אמו טמאה לידה ואין חוששין שמא מגוף אטום באתה, ע' בת' הגרע"א ס"ס ס"ד

ע"ב במשנה ואם היה מרוקם תשב לזכר ולנקבה, ע' בספר בעלי הנפש להראב"ד שער הפרישה ובנובי"ת חי"ד סי' קפ"ח וע"ע ראב"ן סי' של"ו

שם פעם אחת רצתי אחר צבי ונכנסתי בקולית של מת כו' של עוג מלך הבשן היתה כו', ע' ח"ס חי"ד סי' של"ז

תוד"ה אכילתו. כדאמרינן בפ"ק דמגילה והשתיה כדת כו' והא דאמרינן בערבי פסחים ובגיטין אכול שליש ע' בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

דף כ"ה ע"א גבי אשה דממונא הוא לקולא גבי בהמה דאיסורא הוא דאיכא לגבי גיזה ועבודה ספק איסורא לחומרא. ע' אור זרוע ב"מ סי' ק"ח

שם מעולם לא דכו שפיר בנהרדעא לבר מההוא שפירא דאתא לקמיה דשמואל כו'. ע' חזקה רבה חי"ד סי' רס"ט

רש"י ד"ה הכא לחומרא וספק ממונא לקולא דכהן הוי מוציא מחבירו עליו הראיה, ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' קפ"ח

ע"ב א"ל שמואל לרב יהודא שיננא לא תיעבד עובדא עד שישעיר, ע' בת' הרא"ש כלל ל"א סי' יוד ובראב"ן סי' של"ז

שם משום רבותינו העידו סנדל צריך צורת פנים ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' נון

רש"י ד"ה לשון של שור. לידת סנדל שולד עמו מוכיח עליו דולד הוא אלא שנימוק ע"י חבירו שדחקו, ע' מהרש"ל ובת' שיבת ציון סי' מ"ו

דף כ"ו ע"א במשנה שליא בבית הבית טמון לא שהשליא ולד אלא שאין שליא בלא ולד. ע' מה שהאריך בזה בחזקה רבה חי"ד סי' קס"ה

תוד"ה סנדל, והא דקאמר ולד דאית ליה חיותא מדנפיק רישיה לאו דוקא כו', ע' מה"פ לירושלמי דפרקין ה"ד

ע"ב רש"י ד"ה אלא בדבר של קיימא. שכיוצא בו מתקיים אם היום היו חדשיו כלו למעוטי שאם הפילה דבר שאין ראוי לבריית נשמה כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' תזריע ר"ס פ"ו

תוד"ה תחילתו. אבל כלי שנתמעט כ"ז שראוי אינו מתבטל כמו גרדומי ציצית דבשירים סגי כו', ע' בת' מהרש"ם ח"א ס"ס קנ"ו

תוד"ה כל שהוא טפח. פר"ת בלא יחפור דפעמים כל שהוא בציר מטפח ופעמים טפי מטפח, ע' דורש לציון דרוש ז' בהגה"ה ובמש"כ בחידושי לשבת ס"ג ע"ב ולמנחות ד"ס ע"א

דף כ"ז ע"א מעשה ותלו את השליא בולד עד כ"ג ימים כו' מעשה ונשתהא הולד אחר חבירו ל"ג יום כו', ע' ראב"ן סי' של"ז

שם אלא למ"ד יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין מאי איכא למימר, ע' בת' הגרע"א סי' ק"ה

שם והאמר מר אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת כו', ע' יבמות י"ב ע"ב תוד"ה שמא תעשה ובנובי"ת חי"ד סי' כ"ד

שם אחד נגמרה צורתו בתחילת ז' ואחד בסוף ט', ע' ראב"ן סי' ש"ל ובאור זרוע ח"ב סי' תכ"ח

שם מלא תרווד רקב שנפל לתוכו עפר כל שהוא טמא ור"ש מטהר מ"ט דר"ש כג' אי אפשר שלא ירבו שתי פרידות רקב על פרידה אחת עפר ונפיש ליה שיעורא כו' ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"א ובת' דבר אברהם סי' ל"ד

תוד"ה חומר. וא"ת לרבנן נימא שלא תשב רק ז' לטומאת לידה דאימור אין ולד בשליא ואפילו יש שמא זכר הוא כו', ע' נובי"ק חי"ד סי' ס"ב ושם מ"ת סי' ק"כ קכ"א

בא"ד ושתי ראיות דם טוהר הוא א"א בתרווייהו למיזל לקולא דסתרו אהדדי אזלינן בתרווייהו לחימרא כו', וכ"כ התוס' לקמן כ"ט סוף ע"א ובב"ק י"א ע"א, וע' פר"ח סי' ק"י בכללי ס"ס אות ג' ובח"ס חי"ד סי' קס"ט ובת' הגרע"א סי' מ"ט וע"ע שם סי' וי"ו

תוד"ה אלא למ"ד. וי"ל דרוב אמוראים לית להו דרבה תוספאה, ע' בת' הגרע"א סי' ק"ד

ע"ב דא"ר שבתאי א"ר יצחק מגדלאה ואמרי לה א"ר יצחק מגדלאה א"ר שבתאי מת שנשרף ושלדו קיימת טמא כו', וכן נזכרו דבריו של ר' יצחק מגדלאה לקמן ל"ג ע"א ובשבת קל"ט ע"א וביומא פ"א ע"ב ובב"מ כ"ה ע"א, ופלא על הגאון מהר"ץ חיות ז"ל לב"מ שכ' שם בחידושיו דר' יצחק מגדלאה לא נזכר רק התם, במש"א והוא ש שעשויין כמגדלין ולכן נקרא על שם ההלכה מגדלאה ע"ש

תוד"ה מת. ובירושלמי איכא כו' מפני מה אמרו טמא מפני כבודו פי' מפני כבודו של מת כו' ע"כ, הוא בירושלמי דמכילתין פ"ג ה"ג, ועכ"פ משמע דעתם דטומאה דמת שנשרף ושלדו קיימת הוא רק מדרבנן, ולפ"ז איכא למידק טובא ע"ד