אור הישר (נשים ב) סז

דף י"ט ע"א במשנה חמשה דמים טמאים באשה האדום והשחור וכקרן כרכום וכמימי אדמה וכמזוג, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תרל"א ובראב"ן סי' ש"ל ובס' יראים סי' קצ"ב

שם בש"א אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי, ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' שע"ח

שם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין. ע' תורת הבית להרשב"א בית שביעי שער ראשון

שם אר"מ אם אינו מטמא משום כתם מטמא משום משקה ר' יוסי אומר לא כך ולא כך, ע' נובי"ת סי' צ"ז

שם מנלן דאיכא דם טהור באשה דילמא כל דם דאתי מינה טמא כו', ע' ח"ס חי"ד סי' קנ"ד

שם א"ק דמיה דמיה הרי כאן ארבעה והא אנן חמשה תנן א"ר חנינא שחור אדום הוא אלא שלקה, ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' מ"ו

רש"י ד"ה לא אמר. ואשמעינן ר' יוחנן לעיל בג' מקומות הלכו אחר הרוב ותו לא למעוטי הא דר' יהודא כו', ע' בס' תפארת זיו קונטרס שער הקרטין אות ז'

תוד"ה אמר. נראה דרבה גרס דבפ' הפועלים אמר מאן מוכח רבה בר נחמני ואמר טהור כו' ע"כ. וכ"כ התוס' בכתובות ע"ה ע"ב ד"ה אמר. וע' תוס' סנהדרין פ"ז ע"ב ד"ה ר' יהושע ובר"ש נגעים ספ"ד ובמש"כ בחידושי לנגעים ולב"מ שם וע"ע בהקדמת פנים מאירות ח"ג

תוד"ה ר' יהושע. הקשה ר"ת דמ"ט דרבנן דמטמאי מספיקא נוקי גברא אחזקיה כו', ע' חזקה רבה חי"ד סי' קמ"ה

ע"ב אלא ה"ק להו ליהוי כמשקה להכשיר את הזרעים, ע' אור שמח פ"י ה"ה מטו"א

שם אלא ה"ק להו אלפוה בגז"ש כתיב הכא שלחיך פרדס רמונים וכתיב התם ושולח מים על פני חוצות ורבנן אדם דן ק"ו מעצמו ואין אדם דן גז"ש מעצמו, ולכאורה הלא אהא דאין אדם דן גז"ש מעצמו ליכא מאן דפליג וע' פסחים ס"ו סע"א וברש"י ותוס' סוכה ל"א ע"א, ועפ"ז צ"ל דהא דקא"ל אלפוה בגז"ש ס"ל כיון דגז"ש זו היא בדברי קבלה לכן אדם דן בה גם בעצמו, דל"ד לגז"ש דדברי תורה, ומ"ד דאין אדם דן גז"ש מעצמו ס"ל אע"ג דאין מקום לאמר דמסיני נאמרה גז"ש זו על תיבות שלחיך פדדס רמונים עתיד שלמה בדורות הבאים לאמר, מ"מ משום לא פלוג שלא יבא לדון גז"ש מעצמו בדברי תורה גזרו דלא יוכל לדון גם בדברי קבלה כנלע"ד, ועמש"כ הגאון מהר"ץ חיות בספרו תורת נביאים קונטרס תורת נביאים או דברי קבלה

שם מיתיבי תולה בבנה ובבעלה בשלמא בבנה משכ"ל אלא בבעלה היכי משכ"ל אר"נ בר יצחק כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה, ע' ח"ס חי"ד סי' קפ"ו

תוד"ה לית ליה. פי' לית ליה ד' דוקא אלא נפקא ליה החמישי מקרא אחרינא, ע' דורש לציון דרוש ד'

תוד"ה כתיב הכא. וי"ל דדם נדה נפק"ל בתוספתא דשבת מנין לדם נדה שהוא משקה נאמר כאן וטהרה ממקור דמיה ונאמר להלן ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנדה ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' נון ובאור שמח פ"ה הי"ד מאיסורי ביאה

דף כ' ע"א והאמר להו ר' ינאי לבניו אל תקברוני לא בכלים שחורים ולא בכלים לבנים שחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין החתנים כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' קנ"ב

תוד"ה פלי. ואוסר ר"ת לכתוב ס"ת בדיו של עפצים לפי שהוא לעולם לח, ע' תוס' שבת ע"ט ע"ב ובמגילה י"ט ע"א ובגיטין י"א סע"א וי"ט רע"א ושם בר"ן ובמנחות ל"א ע"ב ובאור זרוע ה' תפילין סי' תקל"ה ובס' התרומה ה' ס"ת סי' קצ"ג ובס' יראים סי' ט"ז ובת' ריקאנטי סי' מ"ב

ע"ב אסתייע מילתא ושדר לה סדיקותא דמקטלא כלמי כו', ע' תוס' שבת י"ב ע"א ד"ה שמא יהרוג ובאור זרוע ח"ב סי' ל"א ובס' התרומה ה' שבת סי' רי"ח

שם רבי ראה דם בלילה וטימא ראה ביום וטיהר כו', ע' עונג יו"ט סי' פ"ג ובאור שמח רפ"ה מא"ב

תוד"ה כל יומא. משמע שלא היתה רגילה להראות לרב נחמן בעלה ושמא לא היה בקי כו', ע' מה שתירץ בזה בהעמק שאלה לשאילתות פ' וירא סי' י"ג אות ז'

תוד"ה אגמריה סמך. לפי הפשט משמע דלכך האמין לדבריה כו', ע' בת' מהר"ם מפדוואה סי' ע"ג

דף כ"א ע"א במשנה המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה כו', ע' בס' תפארת זיו קונטרס שער הקרטין אות א' וע"ע ראב"ן סי' של"ז

שם א"ר יהודא אמר שמואל לא טימא ר' יהודא אלא בחתיכה של ארבעה מיני דמים כו'. ע' בתורת הבית הארוך בית שביעי שער ראשון

שם ור' יוחנן אמר של ד' מיני דמים דברי הכל טמאה של שאר מיני דמים ד"ה טהורה לא נחלקו אלא שהפילה ואינה יודעת מה הפילה כו', ע' בת' מהר"ח או"ז סי' קי"ב

ע"ב אלא א"ר יוחנן באפשר לפתיחת הקבר בלא