אור הישר (נשים ב) סא

דף ג' ע"א התם יש רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה הכא מאי רגלים לדבר איכא, ע' תוס' סוטה כ"ח ע"א ד"ה אינו דין ובת' הרשב"א סי' פ"ג ובמש"כ הורא"י בחוט המשולש סי' ו'

שם ואב"א היינו טעמא דר"ש גמר סוף טומאה מתחילת טומאה כו', ע' נובי"ק חי"ד סי' ס"ה

שם הכי השתא התם גברא בחזקת טהרה קאי מספיקא לא מחתינן ליה טומאה כו', ע' תוס' סוטה כ"ח ע"ב ד"ה מכאן אמדו

שם ואב"א היינו טעמא דשמאי הואיל ואשה מרגשת בעצמה והלל כסבורה הרגשת מי רגלים היא, ע' ראב"ן סי' שכ"א וסי' שכ"ד

שם ישנה נמי אגב צערא מיתערה מידי דהוה אהרגשת מ"ר כו', ע' ח"ס חי"ד סי' קנ"א וסי' קס"ז

שם והלל כותלי בית הרחם העמידוהו ושמאי כותלי ביה"ד לא מוקמי דם, ע' נובי"ק חי"ד סי' מ"ג ושם מ"ת סי' קי"ח ובת' שיבת ציון סי' ל"ו

שם משמשת במוך מאי איכא למימר, ע' בת' הגרע"א סי' ע"א ע"ב ובח"ס חי"ד סי' קע"ב

, שם ומודה רבא במוך דחוק כו', ע' עונג יו"ט סי' פ"ד

רש"י ד"ה מאי רגלים לדבר. וש"מ דקסבר ד"ש בשאר ספק טומאה ד דעלמא נמי ברה"י תולין דהא אין רגלים לדבר, ע' אור שמח פי"ח ה"י מאיסורי ביאה ופי"א ה"ו משגגות ובש"ש שמעתא ד' פ"ד

תוד"ה ושניהם. תימא רבנן מטמאין אף ברה"ר משום דהוי תרתי לריעותא כו' ע' מל"מ פ"י ה"ז מה' מקואות

תוד"ה גמר. ואינו רוב גמור והוי פלגא כנגד החזקה כו', ע"ל י"ח ע"ב בתוד"ה מיעוטא כמאן ובמש"כ הגר"ח בחוט המשולש סי' יוד ובשערי ציון סי' ט"ו

תוד"ה מרגשת. וא"ת כי בדקה עצמה ומצאה טמאה ולא הרגישה מ"ט דשמאי כו', ע' בת' הגרע"א סי' ס"ב

בא"ד דהא לטעמא דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי שוכבת אפרקיד מאי איכא למימר, ע' נוב"ק חי"ד סי' מ"ו ובת' בית אפרים חי"ד סי' נ"א

בא"ד והא דקאמר מודה שמאי בשוטה ובמוך משום דהנהו חלוקות משאר נשים ולא שייך למימר בהו לא פלוג רבנן. ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רמ"ז

תוד"ה מודה שמאי בשוטה. וא"ת והא אין בו דעת לישאל כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' ק"כ

ע"ב רבא אמר טעמא דשמאי משום בטול פו"ר תניא נמי הכי כו'. ע' ח"ס חי"ד סי' קנ"א

שם איתמר קופה שנשתמשו בה טהרות בזוית זו ונמצא שרץ בזוית אחרת חזקיה אמר טהרות הראשונות טהורות ר' יוחנן אמר טהרות הראשונות טמאות כו', ע' מג"א סי' תס"ז ס"ק כ"ה ובש"ש שמעתא ג' פ"ה פ"ו ובס' בית זבול סי' ז'

תוד"ה לאביי. דמשמע דעל דם שנמצא עכשיו קאמר, ע' ש"ש שמעתא ג' פ"ד

דף ד' ע"א חזקיה סבר לא מחזקינן טומאה ממקום למקום ור' יוחנן סבר מחזקינן, והנה המג"א בסי' תס"ז סקי"ח דן מכאן לענין אם מלגו תרנגולת בפסח ואח"כ מצאו במים גרעין חטה בקערה ע"ש ועדיין תלוי אם ילפינן איסור מטומאה כדהאריך שם הגר"א בס"ק ל"ז ל"ח וע"ש בט"ז ובחק יעקב, וע"ע בפרדס הגדול לרש"י סי' קל"ט ומובא בתמים דעים להראב"ד סי' קמ"ה בשם ספר האורה, וע' מה שהארכתי בחידושי לחולין ס"ד ע"א ע"ד התוס' בד"ה שאם ריקמה

שם נגע באחד בלילה ואינו יודע אם חי אם מת כו', ע' נוב"י קמא חאה"ע סי' ל"א ובש"ש שמעתא א' פ"ח ושמעתא ג' פ"ו

שם שאני אומר אדם טהור נכנס לשם ונטלה עד שיאמר ברי לי שלא נכנס אדם שם, ע' בת' בית דוד סי' כ"א

רש"י ד"ה או שבורה. ע"ג טהרות ומכיר בה שהיא טמאה. ע' נובי"ת חאה"ע סי' נ"ט

תוד"ה והא אשה. לכך י"ל מכוסה היא שהמקום סתום וכשהדם יוצא נפתח והיה לה להרגיש, ע' ח"ס חי"ד סי' קס"ז

תוד"ה שכל הטמאות כשעת מציאתן. לעיל פי' דהיינו דוקא לקדשים כו'. ע' חזקה רבה חי"ד סי' ר"ו

תוד"ה שאני אומר, וא"ת דהכא תלינן באדם טהור ובפ"ק דחולין גבי צלוחית שהניחה מכוסה ובא ומצאה מגולה תלינן באדם טמא וכן פ"ק בפסחים גבי קורדום ותירץ ר"ת כו', ע' מה שתירץ בזה הרמב"ם בתשובותיו דפוס ירושלים סי' קמ"ט

ע"ב מכדי האי ככר ספק טומאה ברה"י היא וכל ס"ט ברה"י ספיקו טהור משום דהוי דבר שא"ב דעת לישאל כו'. ע' בת' הרשב"א סי' שנ"ט

שם ע"כ ל"פ רבנן עליה דר' דוסא אלא שלא בשעת וסתה אבל בשעת וסתה מודו ליה כו', ע' נובי"ק חי"ד סי' מ"ט

תוד"ה כל אשה. וי"ל דקמ"ל אע"ג דיש לה וסת צריכה לשמש בעדים כו', ע' בת' הגרע"א סי' נ"ו

דף ה' ע"א חוץ מתנוקת שלא הגיע זמנה לראות שאפילו סדינין שלה מלוכלכות בדם