אור הישר (נשים ב) ו

הן ומ"ד מותרים קסבר לשון שבדו להם חכמים כו', והנה ברייתא זו היא בתוספתא רפ"ק דנזיר, אכן שם רפ"ב תניא בש"א כינויי כינויין אסורין כיצד אמר הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה בש"א נזיר וב"ה אומרים אינו נזיר ע"ש, והנה ר' יוחנן ור"ל דהכא פליגי בירושלמי שם, ור"ל סבר טעמייהו דב"ש משום דגרוגדות ודבילה הויין כינויי כינויין. וע' נזיר ד"ט ע"א תוד"ה הריני. והשתא בשלמא לשון שבדו להם חכמים יש מקום לכינויי כינויין דנזירות כדמפרש בירושלמי שם. אבל איך נפרש תיבות אלו בנזירות דלשון נכרים. וי"ל דר' יוחנן דס"ל הכא לשון נכרים הן, ס"ל שם דטעמייהו דב"ש משום שהוציא נזירות מפיו. וא"כ לא נחית איהו שם כלל לכינויי כינויין

, דף י"א ע"א ר"ן ד"ה סברוה. האי סברוה במסקנא נמי קאי ודכוותיה בריש ב"ב ע"כ, ע"ש בתוס' וברשב"ם שם ד"ע ע"ב ד"ה נראה בעיני ובס' הצבא הנספח לתמים דעים להראב"ד סי' רכ"ה מדה רביעית ובהשגות הרמב"ן שם סי' רכ"ו

ר"ן ד"ה אלא ר' יהודא דאמר בפ' השולח גבי מוציא את אשתו משום נדר דלא בעי תנאי כפול כו'. ע' חידושי הרשב"א לשבועות ל"ו ע"א ד"ה השתא דתנן ובשעה"מ פ"ו ה"ב מה' אישות

ע"ב כגון דמחית בשר זבחי שלמים ומחית דהיתירא גביה ואמר זה כזה מאי בעיקרו קא מתפיס או בהיתירא קא מתפיס כו', ע' בראב"ד ומפרשים ובשעה"מ פ"א הט"ו מה' נדרים ובאור זרוע ח"א סי' תרי"א

ר"ן ד"ה בעיקרו, ואיכא דקשיא ליה אפילו תמצא לומר דבהיתירא קמתפיס כלומר שיהא כזה ממש דמחית קמיה אכתי ליתסר דהא אסור לטמאים מחמת נדרו כו', ע' מה שהאריך בזה בת' הריב"ש סי' ש"נ

דף י"ב ע"א והא נותר ופיגול לאחר זריקת דמים הוא כו', ע' טו"א לר"ה כ"ח ע"ב ובמחנה אפרים ה' נדרים סי' יוד ובמה שדחה לדבריו באור שמח פ"ג ה"ה מה' נדרים

שם איזהו איסר האמור בתורה אמר הריני שלא אוכל בשר ושלא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שמת בו רבו כו' ואמר שמואל והוא שנדור באותו היום כו'. ע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' ז' ובמש"כ בחדושי לשבועות ד"כ ע"א

ע"ב לחמי תודה שאפאן בארבע חלות יצא והא כתיב ארבעים למצוה כו', עכמש"כ בחידושי למנחות ע"ו ע"א

שם הרי עלי כבכור ר' יעקב אוסר ור' יהודא מתיר כו', ע' בראב"ד ומפרשים פ"א הט"ו מה' נדרים ובת' משיב דבר ח"ב סי' נ"ז

דף י"ג ע"א דתניא משום רבי אמרו (בנזיר ד"ד ע"ב הגרסא של בית רבנו אמרו) מנין לנולד לו בכור בתוך ביתו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש כו', והנה בירושלמי שקלים פ"ג ה"א ובר"ה פ"א סוף ה"א דריש כל הבכור אשר יולד וגו' הזכר תקדיש הא כיצד משעת לידתו את מונה לו שנה, וכ' בק"ע הא כיצד שיקדיש בכור הלל, ממעי אמו הוא קדוש אלא ללמד מכי יולד תתחיא למנות קדושתו דשנתו מתחיל מיום שנולד ע"ש ולפי המבואר הכא הלא מבע"ל האי הזכר תקדיש לגופיה דמצוה להקדיש את הבכור ואע"ג שהוא קדוש מרחם, זולת אם נימא דמאן דדריש הכי בירושלמי ס"ל כר' ישמעאל בערכין ס"פ המקדיש שדהו דאין מצוה להקדיש בכור ולית ליה להאי דרשה ע"ש, ומייתר ליה האי קרא ללמד דקדושת בכור מתחלת מיום הולדו ולא משעת הרצאה, ועמש"כ בחדושי לערכין שם

במשנה האמר קרבן עולה מנחה חטאת תודה שלמים שאני אוכל לך אסור כו', ע' הריב"ש סי' ש"ג

שם לקרבן לא אוכל ר"מ אוסר, ע' בת' מהרי"ט ח"א סי' קל"ח

ע"ב במשנה האומר לחבירו קונם פי מדבר עמך כו', ע' מחנה אפרים ריש ה' נדרים

שם באומר יאסר פי לדיבורי ידי למעשיהם רגלי להלוכן כו'. ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' פ"א

במשנה ואלו מותרין חולין שאוכל לך כבשר חזיר כע"ז כעורות לבובין כו', ע' בת' הרא"ש כלל י"ב סי' ה'

ר"ן ד"ה משא"כ בנדרים דמתסר חפצא הוא הלכיך אי לית ביה ממשא לא אסר מידי, ע' שעה"מ פ"ג ה"י מה' נדרים

ר"ן ד"ה באומר יאסר פי לדיבורי, משמע דקונם קאי אדיבור ומשמע נמי דקאי אפה הלכך כיון דסתם נדרים להחמיר אמרינן דאפה קאי ופיו דבר שיש בו ממש הוא, ע' אבני מלואים סי' פ"א סק"ד

תוד"ה ידי לעושיהם. וא"ת תיפ"ל דמעשה ידים גופיה יש בו ממש כו' דאיכא מעשה ידים שאין בהן ממש כגון שלא אתן לפני בקרו תבן, ע' קצוה"ח סי' ש"ו סק"ב

דף י"ד ע"א רבינא אמר הכי קתני ואלו מותרין כחולין כבשר חזיר כו' הא מדקתני סיפא האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר מכלל דרישא לא בעי שאלה כו', ע' מחנה אפרים ה' נדרים סי' י"ד ובאור שמח פ"ב מה' נדרים

שם והתניא הנודר בתורה לא אמר כלום וא"ר יוחנן וצריך שאלה לחכם כו', ע' בת' הרשב"א סי' תתנ"ד

ע"ב ל"ק הא דמחתא אארעא הא דנקיט לה בידיה כו'. ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' קכ"ב

, שם איתמר קונם עיני בשינה היום אם אישן