אור הישר (נשים ב) ה

שם א"ל אי מיכנפין אין אי לא לא כו' וש"מ כי מיכנפין שפיר דמי, ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רמ"ה

ר"ן ד"ה בעל מהו. והכי מוכח בירושלמי כו' מדבעיא אי מתירין ע"י תורגמן מכלל דפשיטא ליה דע"י שליח אין מתירין כו', וע' בת' הרשב"א ח"ד סי' קכ"א ובת' הריב"ש סי' ש"ע ובבאר יצחק חי"ד סי' כ"ח

, בא"ד וכתב עוד רבינו שמשון ז"ל שולח אדם חרטת נדרו בכתב לב"ד והם מתירין לו כו', ע' בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' ר"ד

רא"ש ד"ה הוה ליה נדרא לדביתהו וקיים לה הנדר כו', ע' בתוס' ד"ה רבינא ובת' הגרע"א סי' מ"ח

תוד"ה ש"מ לא שרי נדרא באתרא דרביה. וא"ת דילמא דהיינו משום דס"ל לרבינא כר' יהודא דאמר במס' נגעים כל הנדרים אדם מתיר חוץ מנדרי אשתו שבינה לבין אחרים כו', ע' בת' הריב"ש סי' ת"ו

תוד"ה ויחיד מומחה. א"כ מאי קאמר בפ' השולח אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד בנדר כו' ומה בזיון יהא לה אם יתירו לה בב"ד ע"י שליח כו', ע' חוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' ט'

דף ט' ע"א במשנה כנדרי רשעים נדר בנזיר ובקרבן ובשבועה, ע' בר"ן לעיל ד"ז ריש ע"א ובאבני מלואים סי' כ"ז ס"ק י"ד

ר"ן ד"ה כנדבותם. הלכך כי אמר הריני והיה נזיר עובר לפניו הרי הוא נזיר כו', ע' בתוס' נזיר ד"ב ע"א ד"ה האומר הריני כזה ובאור שמח פ"ג ה"ד מה' נזירות

ע"ב עליך הכתוב אומר איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' ע"ז ובת' באר יצחק חי"ד סי' כ'

רש"י ד"ה דילמא אתי בה לידי תקלה דכי אמר בלשון נדר הרי עלי קרבן אתי בה לידי תקלה דעבר משום בל תאחר, נדבה נמי כי אמר הרי זו קרבן אתי בהו לידי תקלה לידי גיזה ועבודה אבל בבל תאחר לא דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא עכ"ל, והנה בצ"ק ריש זבחים הביא בשם שמעתי מקשים הלא פירש"י דהכא הוא נגד סוגיא דר"ה ד"ה ע"ב דת"ר כי תדור נדר אין לי אלא נדר נדבה מניין כו' ושם ד"ו ע"א אוקימנא חד דאמר ולא אפריש וחד אפריש ולא אקריב וכן במגילה ד"ח ע"א אהא דתנן אין בין נדרים לנדבות כו' קאמר בגמרא הא לענין- בל תאחר זה וזה שוין ע"ש הלא דבנדבה איכא בל תאחר כמו בנדר, וע"ש מה שתירץ ומה שתירצו עוד בת' פנים מאירות ח"א סי' צ"ט ובת' שבות יעקב ח"ב סי' ג' ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים בסוגיין, ועל כולם ביחד אתפלא על שלא הביאו בקושיתם פירש"י גופיה במנחות ס"פ שתי הלחם ד"ה שמא ישהא דכייל בדבריו לענין בל תאחר גדר ונדבה יחד

והנה גם בפירוש הרא"ש מחלק כמו בפירש"י דלענין נדר נקט התקלה דבל תאחר ולענין נדבה נקט תקלה דאיסור מעילה ע"ש, אמנם עכ"פ גבי נדר נקטו כולם בכוונת הש"ס האי אתי בה לידי תקלה דהיא תקלת בל תאחר ואמאי לא פירשו כמש"כ הריטב"א גבי נדר דמישתלי ולא מיפריש, וכן פירשו רש"י ורשב"א בחולין ד"ב ריש ע"ב דילמא פשע ולא יקיים וע' ברש"י ותוס' מנחות ק"ט ע"ב דיה בתחילה וברש"י כת"י שם פ"א סוף ע"א ד"ה טוב אשר לא תדור, ועפ"ז תהיה התקלה דלא יחל דברו, כן הנני נבוך במש"כ התוס' בסוגיין וז"ל אף כשהיא בעזרה איכא חששא שמא תמות ויהיה חייב באחריות ואתו לידי תקלה דבל תאחר כו' ע"כ, והוא דלא כפירש"י במעילה י"ט ריש ע"א דמכיון שהביאו לעזרה נפטר מאחריותו וכ"מ בפירש"י חולין קל"ט ע"א ד"ה דמיחסר הקרבה שכ' דכי אמר עלי הכי קאמר עלי להביאו לעזרה, ובתוס' שם כ"ב ע"ב ד"ה והביא כיון שהביאן ליד הכהן יצא ידי נדרו ע"ש, כן בעצם פירש"י דהכא דמבל תאחר נפטר משום דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא, נמי קשה מפירש"י דחולין קל"ט ע"א שם שכ' דאף לאחר הפרשה כשנגנבו ואבדו אע"ג דגבי גזא דרחמנא הוה לא קיים נדרו ע"ש וצ"ע

דף יוד ע"א אמר אביי שמעון הצדיק ור"ש ור"א הקפר כולן שיטה אחת הן דנזיר חוטא הוי, עמש"כ בחידושי לנזיר ד"ב ע"ב וע"ע בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"ח

שם ר"א הקפר ברבי אומר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכי באיזו נפש חטא אלא שציער עצמו מן היין כו', ע' בת' הרשב"א תל"א וסי' תרפ"ח ושם ח"ד סי' רס"ב

שם דילמא אמר לה' ולא אמר קרבן וקא מפיק ש"ש לבטלה, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ג סי' מ"א

תוד"ה אמר אביי. תרווייהו אינם שוין ר"ש איירי בנזיר טמא כדאמר לעיל ור"א הקפר איירי בטהור וי"ל דאה"נ ולהכי ל"ק דבר אחד אלא שיטה אחת כו', הנה מדברי התוס' משמע דס"ל דלשון דבר אחד לא הוי שיטה, אמנם בת' הרשב"א סי' שי"ד מבואר דלשון הש"ס כולהו דבר אחד אמרו כוונתם דהיא שיטה וכן חזר הרשב"א על זה בכ"מ ועמש"כ בזה בחידושי למנחות נ"ז ע"ב ולחולין קכ"ד ע"ב

ע"ב לימא כתנאי בש"א כנויי כינויין אסורין ובה"א כינויי כינויין מותרין מאי לאו מ"ד כינויי כינויין אסורין קסבר כינויין לשון נכרים