אור הישר (נשים ב) נו

ממקומו כו' וכשכלה אמן אחרון מפי צבור כו', ע' בת' דבר אברהם ס"ס ל"א

דף מ' ע"א א"ר פפא הלכך נימרינהו לכולהו, כה"ג בברכות י"א ע"ב לפי גרסת הרי"ף והרא"ש ושם נ"ט ע"א ד"ס ע"ב מגילה כ"א ע"ב תענית ד"ז ע"א וכ"ג ובאופן כזה בחולין מ"ו ע"א ושם ס"ה ע"א ע"ו ע"ב

שם א"ר יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי ה העם ואחוריהם כלפי שכינה כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' כ"ו ובת' כנסת יחזקאל סי' י"א וע"ע באו"ז ר"ה נשיאת כפים

שם מ"ט לאו משום כבוד צבור א"ר אשי לא התם שמא נפסקה לו רצועה בסנדלו כו', ע' טורי אבן לר"ה ל"א ע"ב ולמגילה כ"ד ע"ב

ע"ב והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כו'. ע' אור זרוע ח"ב סי' רכ"ז

תוד"ה והאמר מר אין ישיבה בעזרה לא ידעתי מקומו כו'. הארכתי בזה בחידושי לזבחים ט"ז ע"א וע"ע באור שמח פ"ב ה"ד מה' מלכים

דף מ"א ע"א רשב"ל אמר לפי שמברכין ברכה שא"צ, הנה לטעמיה אזיל בברכות ל"ג ע"א דקאמר כל המברך ברכה שא"צ עובר משום לא תשא אולם הכא טפי אשמעינן דאפילו אם הוא גורם לברכה שא"צ כגון מי שיוכל לפטור א"ע בברכה אחת וזוקק א"ע לברכה שנייה גם בזה עובר משום לא תשא. וכדביאר הריטב"א בחידושיו ליומא ד"ע, וכה"ג כוונת התוס' בשבת קי"ח ריש ע"א, ומבואר בהדיא בתוס' מנחות ל"ו ע"א ד"ה סח, וכ"ה בס' התרומה ה' כיסוי הדם סי' ל"ט וע' מה שהאריך בחידושי באר שבע בסוגיין, וע"ע באור זרוע ח"ב סי' מ"ה וסי' נ"ב

במשנה פרשת המלך כיצד מוצאי יו"ט הראשון של חג בשמיני במוצאי שביעית עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה כו', ע' טו"א מגילה ד"ד ע"ב בד"ה תניא נמי הכי

רש"י ד"ה מכאן ואילך. כל אחד מן הצבור מביא ספר תורה מביתו לעזרה דקסבר אין עירוב והוצאה ליוה"כ א"נ ירושלים דלתותיה נעולות בלילה ומערבין את כולה עכ"ל. וביומא ד"ע ע"א פירש"י דמערב יוה"כ הביאו שם הספרי תורות וע"ש במהרש"א ובהגהות הרש"ש, עוד איכא למידק ע"ד רש"י דהכא לפמש"כ המל"מ פ"ג ה"כ מביאת מקדש דאם ננעלות דלתותיה של ירושלים בלילה שיש לה אז דין כרמלית ואיסורו הוא מדרבנן אז אמרינן דמשום כבוד המקדש לא העמידו דבריהם ע"ש, א"כ הכא נמי דאיכא כבוד המקדש וכבוד הצבור להראות חזותו לרבים כדאמרינן בגמרא, אמאי היו צריכים כלל לעירוב נימא דלא העמידו דבריהם. וכמ"כ יל"ד להיפוך לפירש"י דהכא שהיה אפשר בעירוב אמאי היו צריכים להעמיד דבריהם הלא היו יכולים לערב את ירושלים ומבלי לבטל דין כרמלית מקהל ישראל, ואדרבה הלא חזינן שהעמידו דבריהם ולא התירו כרמלית, כדאמרינן בפסחים ס"ו ע"א ששאלו מהלל שכח ולא הביא סכינו מע"ש לשחוט את הפסח בשבת שחל בערב פסח למחר מי שפסחו טלה כו', הרי היה להם עוד זמן מערב שבת לערב את ירושלים ולא עשו כן, ותנן נמי בפסחים ס"ד ע"ב יצתה כת ראשונה וישבה לה בהר הבית לפי שלא היו יכולים להוליך פסחיהם בשבת כדהעיר התוי"ט בעירובין פ"י מ"ט וע"ש בתפארת ישראל ובת' חכם צבי סי' ל"ז ובמק"א הארכתי בזה

תוד"ה כתב. תימה השתא דכתיב בחג הסוכות במועד ל"ל כו', ע' טו"א מגילה ד"ה ע"א ד"ה חגיגה והקהל

ע"ב ושבחוהו חכמים שבחוהו מכלל דשפיר עביד כו' מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול כו' מצוה שאני, והנה בלשון זה שבחוהו מכלל דשפיר עבד קאמר נמי בכתובות י"ז ע"א, משמע לכאורה דהא דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, הוא רק בנוגע אל העם, היינו החוב עליהם לבלי למחול אף אם הוא רוצה, אבל בנוגע למלך עצמו מונח רק בסוג וגדר אי שפיר עבד בזה שמחל או לא וכ"מ בפירש"י כתובות שם בד"ה שום תשים ישראל הוזהרו כו' ע"ש, ועפ"ז קשה הא דאמרינן ביומא כ"ב ע"ב מפני מה נענש שאול מפני שמחל על כבודו כו' ע"ש, מלשון זה משמע דגם עליו חוב לבלי למחול על כבודו. ונ"מ בזה לכל מורדי במלכות אי המלך רשאי למחול להם וצ"ע

שם באותה שעה נתחייבו שונאי ישראל כלייה שהחניפו לו לאגריפס, ע' בס' יראים סי' נ"ה

רש"י ד"ה מאימת דמתחיל מועד. ומיהו ביו"ט לא שאין תיקון הבימה דוחה לא את השבת ולא יו"ט כו', ע' טו"א מגילה ד"ה ע"א ד"ה הקהל מאחרין

תוד"ה אותו היום. אבל מלך חזר ושנה עליו מקרב אחיך תשים עליך מלך דקפיד קרא גבי מלך עד שיהא מקרב ממוצע מאביו ומאמו מישראל ע' נובי"ק חח"מ סי' א' ובמעין החכמה דף קט"ז ע"ב ובביאורי הגר"א לאה"ע סי' ז' ס"ק נ"ד ובהעמק שאלה לשאילתות פ' וישלח סי' כ"ה אות ו'

דף מ"ב ע"א ד' כתות אין מקבלות פני שכינה כת לצים וכת חנפים וכת שקרנים וכת מקבלי לה"ר כו'. עמש"כ בזה הגאון בעל נוב"י בספרו אהבת ציון דרוש ח'

ע"ב רב ושמואל ח"א הרפה שמה ולמה נקרא שמה