אור הישר (נשים ב) נב

א"ל אביי פריצותא בעלמא הוא ופריצותא מי אסר רחמנא כו', בכעין זה רבא לטעמיה בסנהדרין ס"ו ע"ב דקאמר למעוטי מעשה חידודים ואידך מעשה חדודים לאו כלום היא

תוד"ה אבל קמא. תימה הא שמעינן לה מאלמנה לכה"ג דאסירא וקיימא לבעל ואפ"ה איצטריך קרא דכי תשטה אשתו למעוטי הא לא"ה הוה שותה, ע' אבני מלואים סי' י"א סק"ב

דף כ"ז ע"א אמר שמואל ישא אדם דומה ואל ישא בת דומה כו' ור' יוחנן אמר ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה כו'. ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ח' ובחזקה רבה חאה"ע סי' קנ"א

שם אשה מזנה בניה כשרין רוב בעילות אחר הבעל. והנה משמע דאיכא עדים על הזנות דקא קרי לה אשה מזנה, ואפיה מכריע הרוב נגד סהדי עד דקטלינן מכה אביו ע"פ רוב זה כבחולין י"א, ועמש"כ הגר"ח ז"ל מוואלאזין בחוט המשולש סי' יוד

שם בעי רב עמרם היתה פרוצה ביותר מהו כו', ע' בת', עין יצחק אה"ע ח"א סי' וי"ו ובס' נר אהרן סי' ג'

שם רבנן סברי בעינן וקנא והביא ור' יוסי סבר לא בעינן וקנא והביא, ע' אור שמח ס"ה עבודת יוה"כ

שם כשם שחיגרת וגידמת לא היתה שותה דכתיב והעמיד הכהן את האשה לפני ה' ונתן על כפיה כו', ע' אור שמח פ"ד ה"ח מה' יבום

רש"י ד"ה וקינא והביא. ואי קשיא בקינוי נמי הא כתיב את אשתו דמשמע דבעל מקנא לה ולא אחר הא מתרבי מאיש איש, ע' באר יצחק חא"ח סי' א' בהגה"ה

תוד"ה איש איש. נראה דעיקר קרא לא איצטריך אלא לאוסרה לבעל ולבועל ע"י קינוי זה אבל משום לפוסלה מכתובתה ל"צ קרא, ע' מל"מ פ"ב ה"ח מה' סוטה

תוד"ה דכתיב. ואפילו למ"ד לא בעינן קרא כדכתיב מודה דאילמת אינה שותה משום דלא מציא לקבוליה שבועה כו', ע' תומים סי' צ"ו סק"ה

ע"ב במשנה שני פעמים האמורים בפרשה נטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל בו ביום דרש ר"ע כו', ע' מה שהאריך בזה בדורש לציון דרוש ב'

שם בו ביום דרש ר"ע ומדותם מחוץ לעיר כו אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת ר"א בנו של ריה"ג אומר אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים. הנה מכאן הוא המקור מאי דאמרינן בכ"מ דר"ע סבר תחומין דאורייתא. וע' אור זרוע ה' ערב שבת סי' ג'

שם שהיו ישראל עונין שירה אחריו של משה על כל דבר ודבר כשקוראין את הלל כו', ע' בפרדס הגדול לרש"י סי' מ"ד

תוד"ה כשם. הוא מזיד והיא שוגגת פשיטא שהיא מותרת לביתה גירש מחו שיהא מותר בה כו', ע' כנסת יחזקאל סי' ס"ז

דף כ"ח ע"א ת"ר ג"פ האמורין בפרשה אם נטמאה נטמאה ונטמאה למה אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה דברי ר"ע א"ר ישמעאל ק"ו כו', ע' יבמות י"א ע"א תוד"ה צרת סוטה ובש"ש שמעתא א' פי"ג

שם ומה ת"ל והיא נטמאה והיא לא נטמאה אם נטמאה למה שותה אם לא נטמאה למה משקה מגיד לך הכתוב שהספק אסורה מכאן אתה דן לשרץ כו', ע' בס' ש שערי ציון ח"ג סי' י"א

תוד"ה מה ת"ל. י"ל הכתוב אוסרה קודם שתייה כאילו היא ודאי ואע"ג דליכא מלקות, ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"ב ד"ה והנה במה

בא"ד מיהו לאו הבא מכלל עשה איכא ואפילו אם היא טהורה נענש בב"ד של מעלה אם בא עליה כו', ע' בת' שיבת ציון סי' פ"ח ובח"ס אה"ע סוף ח"א ובבאר יצחק חאה"ע סי' ג' ד'

תוד"ה אינו דין. י"ל דסתירה ע"י קינוי בסוטה הוי כספק מגע שרץ כו', ע' נובי"ת חי"ד סי' ל"ח ובש"ש שמעתא א' פי"א

ע"ב תוד"ה מכאן אמרו. וסד"א דגזירת מלך כך היא ככל ספק טומאה הלכיך איצטריך הלכתא להעמיד ספק טומאה ברה"י אחזקתה כו', ע' מל"מ סוף ה' מקואות

תוד"ה ברה"ר. סוף סוף חברותיה והיא הויא שלש והויא לה ספק טומאה ברה"ר ואמאי מטמאה לה כו' ע"כ. אולם בחידושי הרשב"א לנדה ד"ה ע"ב כ' דהאי כללא דספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור הוא דוקא בשלשה אנשים אבל בנשים אפילו מאה כחד דמיין ורה"י היא ומובא במל"מ פט"ז מאה"ט, וע' בחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י ז"ל סי' וי"ו וע"ע ח"ס אה"ע ח"ב סי' ק"ב

בא"ד אבל ההיא דנדה כמגע ודאי הוא כו' ולא שייך למימר ביה רה"ר אפילו אם נולד ספק ראייתה ברה"ר. ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ק"כ בהגה"ה ובחזקה רבה חי"ד סי' רנ"ד

דף כ"ט ע"א והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק טמא וספק טהור יאכל כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ח'

שם אלא לאו ש"מ כאן שיש בו דעת לישאל כאן שאין בו דעת לישאל, ע' בת' הגאון בעל מנחת אהרן ז"ל המובא בחוט המשולש להגר"ח ז"ל סי' ז'.