אור הישר (נשים ב) נא

שם למאי לאו להפסידה כתובתה אמר אביי לא לאוסרה עליו ע' בת' הגרע"א סי' ק"ג ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י ז"ל סי' ו'

שם א"ר יהודא מדיסקרתא לא לאוסרה לבועל כבעל, ע' אור שמח פ"ג הכ"ג מה' סוטה

שם סתמא דמילתא כיון דעוברת על דת היא מינח ניחא ליה, ע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' קנ"ט ובת' באר יצחק חא"ח סי' א' וסי' ב'

שם איבעיא להו בעל שמחל על קינויו קינויו מחול או אינו מחול כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תרט"ז ובת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ט' ובת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתר"כ

שם ואי אמרת בעל שמחל על קנויו קנויו מחול עבדינן מידי דאתי בעל מחיל ליה סתמא דמילתא אדם מסכים על דעת ב"ד, ע' ראב"ן סי' ק'

שם ואי אמרת לאחר סתירה מחיל לה משכ"ל דיש לה היתר דאי בעי מחיל ליה כו', ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' שכ"ג

שם במאי קמיפלגי ב"ש סברי שטר העומד לגבות כגבוי דמי וב"ה סברי שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי, ע' ש"ש שמעתא א' פכ"ד ובאבני מלואים ר"ס ט'

רש"י ד"ה עוברת על דת יהודית כו' ע"כ, משמע מלשונו דדוקא על דת יהודית מיבעיא להו אבל עוברת על דת משה בודאי א"צ התראה כדכ' בבית שמואל סי' קט"ו ס"ק י"ז, וע' ח"ס אה"ע ח"א סי' קמ"ח ובס' עולת שמואל ח"א ס"ס י"ח

רש"י ד"ה עבדינן מילתא. והאיך אנו נעשים שלוחים לו כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' קנ"ט

תוד"ה ש"מ בעל שמחל על קינויו קינויו מחול. ותפשוט נמי עוברת על דת כו', ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' י"ג

ע"ב רש"י ד"ה וב"ה סברי לאו כגבוי דמי. והויא לה היא תובעת מספק כו', ע' בת' הרא"ש כלל נ"ה סי' ה'

תוד"ה ב"ה קמא בסה"ד. והכא לא שייך לאמר ותפשט אליבא דב"ה העמד אשה על חזקתה ואימור לא זינתה כו'. ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' קל"ב

תוד"ה ב"ה סברי. יש לתרץ הכא דהשיעבוד עצמו של כתובה עומד בספק לא קיימא ארעא לגוביינא אמרי ב"ה דלאו כגבוי דמי אבל התם כו', ע' תומים סי' ס"ז סק"ב וע"ש עוד ס"ס קט"ו ובחזקה רבה חח"מ סי' קי"א

תוד"ה לאו. וטעמא דר"מ כבצורות דמיין משום דבידו כו' והכי אמר בפ' בהמה המקשה גבי ידות הכלים כו', ע' בת' מהרש"ם סוף ח"ב ובת' מטה לוי סי' י"ב

בא"ד והני דריש טעמא אחרינא אית בהו ולא אמר אלא במקום מצוה כו', ע' אור שמח פט"ו ה"י מפסוה"מ ובמש"כ בחידושי למנחות ק"א ע"ב ובמק"א

בא"ד וצ"ע כלאי הכרם אמאי מממאין טו"א ולא אמר כתותי מכתת שיעוריה כו' ע"כ, הנה התוס' לטעמייהו בסוכה ל"ה ע"א ד"ה לפי, שכ"כ נמי גבי ערלה, וכה"ד הר"ן שם ר"פ לולב הגזול ובפ"ב דגיטין. דבכל דבר שמצותו בשריפה אמרינן כתותי, אמנם דעת הגר"א באה"ע ר"ס קכ"ד דלא אמרינן כתותי אלא באותן שצריכין לבער כגון ע"ז, וע"ש בפר"ח ובמש"כ בחידושי למנחות ק"ב ע"ב וע"ע בת' שיבת ציון סי' י"ז ובת' דבר אברהם סי' ב' בהגה"ה

דף כ"ו ע"א מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא לא שותות ולא נוטלות כתובה דר"מ שהיה ר"מ אומר לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו ואם נשא יוצא ולא יחזיר עולמית וחכ"א יוציא וכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס, ע' מה שהאריך בזה באור זרוע ח"א סי' תרכ"ט

שם אשת כהן שותה פשיטא מהו דתימא והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת וזו הואיל ונתפשה אסורה אימא לא תשתה קמ"ל, ע' אור שמח פ"א ה"ו מה' סוטה

רש"י ד"ה והיא לא נתפשה. פרשת סוטה על כרחך באשת ישראל קיימא כו', ע' דורש לציון דרוש ב'

רש"י ד"ה קמ"ל. דלמיקדם שכיבת בעל לבועל הוא דאתא וסריס בר שכיבה הוא ואע"ג דלאו בר זריעה הוא כו', ע' מל"מ פ"ב ה"ו מה' סוטה

בא"ד ובסריס חמה קאמר דמותר לקיימה ולא בסריס אדם שאסור לקיימה כו', ע' ה"ס אה"ע ח"א סי' י"ז

תוד"ה מעוברת. רש"י פי' ולא אמרינן דלא לקטלוה לולד ותימה אמאי אית לן למקטליה מה איכפת לן נמתין עד שתלד כו', ע' מל"מ פ"ב ה"ז מה' סוטה

תוד"ה אשת סריס, ולא ידעינן מנלן דסריס אדם כגון ששתה כוס עיקרין דאסור לקיימה כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' י"א

ע"ב ושאינו איש למעוטי מאי אילימה למעוטי שחוף והאמר שמואל שחוף מקנין על ידו כו', ע' בס' תשובות לשואל סי' ל'

שם והאמר רב המנונא עכו"ם מקנין על ידו ופוסל בתרומה מקנין על ידו פשיטא, ע' רבה חאה"ע סי' רנ"ז וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתקכ"ט

שם אלא אמר רבא פרט לשקינא לה דרך אברים