אור הישר (נשים ב) נ

דברי התוס' הבליע רש"י בריש פרקין דז"ל וכהן מניח ידו מתחתיה ובגמרא יליף דתנופה צריכי יד בעלים ויד כהן ובעלים דמנחת סוטה היא האשה עכ"ל, ובע"כ דכוונת רש"י דאע"ג דעצם ההלכה דכהן מניח ידו תחת יד הבעלים היא מגז"ש דהוא מסיני, ועצם מנחתה הבעל מביא, ועפ"ה נקראת היא מדין התורה בעלים דמנחה לענין תנופה, וממילא קרינן בה נפש, וע"ע באבני מלואים סי' י"א סק"א

ע"ב רש"י דיה ולא נוטלת כתובה. דשומרת יבם שזינתה מותרת ליבמה נהי דמותרת מיהו לא בעי למנסב אשה זונה והיא הפסידה כתובתה, ע' בס' תשובות לשואל סי' ל"א

תוד"ה כהן. והכהן המשיח תחתיו מבניו את שבנו עומד תחתיו יצתה זו שאין בנה עומד תחתיה כו'. ע' ח"ס חי"ד סי' ש"א

תוד"ה בגניבתו. ואמאי איצטריך לרבנן למילף מהעבד ולא אמה העבריה דאינה נרצעת, ע' מל"מ פ"ג הי"ג מה' עבדים ובת' פמ"א ח"א סי' צ"ו ובמעין החכמה דף קי"ג ע"א

דף כ"ד ע"א במשנה מתו בעליהן עד שלא שתו בש"א נוטלות כתובה ולא שותות ובה"א או שותות או לא נוטלות כתובתן. ע' חזקה רבה חי"ד סי' קמ"ה

שם מעוברת חבירו ומינקת חבירו לא שותות ולא נוטלות כתובה כו'. ע' ח"ס חי"ד סי' קע"ה וע"ע בת' מהר"ם ב"ר ברוך סי' תתס"ג

שם אשת סריס שותה. ע' בפיה"מ להרמב"ם ובת' באר יצחק חאה"ע סי' ד'

שם דת"ר דבר אל ב"י ואמרת לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי, ע' בת' רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל סי' צ"ט

שם תחת אישך פרט לארוסה יכול שאני מוציא אף שומרת יבם ת"ל איש איש דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר כו', ע' דורש לציון דרוש ב'

רש"י ד"ה לא שותות. והכי תניא בספרי כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר פרט לאלמנה לכה"ג כו', אבל דעת הרמב"ם הא דאלמנה לכה"ג אינה שותה הוא משום דאין האיש מנוקה מעון, וע' מה שהאריך בזה במל"מ פ"ב ה"ח מה' סוטה וע"ע נובי"ת חאה"ע סי' קנ"ח

רש"י ד"ה מעוברת חבירו שמת והניחה מעוברת ומניקה או שגירשה כו' ע"כ, ועפ"ז איכא למידק טובא על פירש"י בכתובות ד"ס ע"ב בד"ה נתנה בנה למינקת שכ' וז"ל זו שמת בעלה ע"ש, הרי לפי שיטתיה הכא גם גרושה יש לה בזה דין אלמנה, א"כ לא הי"ל לפרש שם בדיוק אלמנה דאפשר עי"ז לטעות בדבריו לדינא ולאמר דכוונתו להוציא גרושה וצ"ע כעת. וצ"ע בנובי"ת חאה"ע סי' ל"ו

תוד"ה ושאר כל. ובכהן אפילו לרבנן אינה שותה דמסקינן בפ' החולץ אפי' לרבנן יוציא בגט, ע' בת' באר יצחק חאה"ע סי' א'

תוד"ה ור' יונתן. תימה והא איהו דאמר בפ' אלו הנחנקין גבי איש איש דכי יקלל את אביו ואת אמו ד"ת כלשון ב"א כו', ע' מל"מ פ"ו ה"ז מה דעות ובטו"א מגילה י"ז ע"ב

ע"ב אלא טעמא דכתיבי הני קראי הא לא"ה ה"א ארוסה שתיא והא כי אתא רבי אחא בר חנינא מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה מבלעדי אישך מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל כו', והנה בשעה"מ פ"ג ה"ה מה' אישות הקשה מסוגיא דהכא, אהא דאמרינן בקידושין ד"ט ע"ב כעורה זו ששנה רבי ובעלה מלמד שנקנית בביאה אי מהתם הוה אמינא עד דמקדש והדר בעל ע"ש, ולפ"ז לא משכחת ארוסה אלא בשקדמה שכיבת בעל ע"ש מה שתירץ

ולע"ד קשה מדוע נאיד מהתם עד הכא, תקשה ליה שם על אתר דתנן האשה נקנית בשלש דרכים בכסף בשטר ובביאה. ואם נפרש קרא כדכתיב כי יקח איש אשה ובעלה לקנין אחד היינו עד דמקדש והדר בעיל הרי אין בזה אלא שתי דרכים, ובע"כ דכוונת הש"ס שם הוא עפמש"כ הרשב"א בחידושיו לקידושין שם ד"ט, דרבי ס"ל כר' יונתן דל"צ קרא לחלק, וא"כ הוה כי יקח קידושי כסף, ובעלה קידושי ביאה. אבל ד' יוחנן ס"ל כר' יאשיה דצריך קרא לחלק, והכא דאין מחולקין היה מקום לאמר ביאור פסוק זה עד דמקדש והדר בעיל, אמנם לפ"מ דאית לן קרא דבעולת בעל המורה על קנין קידושי ביאה, ממילא בע"כ כי יקח אתא לקידושי כסף לחוד, ולפ"ז נמצא דכמו לרבי כן לר' יוחנן קידושי כסף הוא קנין בפ"ע, ולהכי שפיר תני להו במשנה בשלשה דרכים. רק משמעות דורשין איכא בינייהו. דלרבי הויין שני הקנינים של כסף וביאה בחד קרא, לפ"מ דל"צ קרא לחלק. ור"י דצריך קרא לחלק הוכרח להביא קרא אחר לקידושי ביאה, אכן אחרי דאית ליה קרא דבעולת בעל. שפיר מורה גם כתוב זה על כי יקח דהוא קנין בפ"ע לכסף לחוד כנלע"ד

שם דכוותה גבי שומרת יבם כגון שבא עליה יבם בבית חמיה הא שומרת יבם קרית לה כו', ע' בת' הגרע"א סי' צ"ד

תוד"ה ור' יונתן. תימה האי ריבוי לר' יאשיה מנליה כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' א'

דף כ"ה ע"א איבעיא להו עוברת על דת צריכה התראה להפסידה כתובתה או אינה צריכה כו'. ע' בת' הרשב"א סי' תתס"ד ושם חלק רביעי סי' ע"ט ובאור זרוע ח"א סי' תרט"ו ובת' הרא"ש כלל ל"ב סי' ח' וסי' י"ז ובמל"מ רפ"ב מה' סוטה.