אור הישר (נשים ב) מט

אמר איתפלגון ר' יוחנן ור"ל ח"א משביע ואח"כ כותב וחרנא אמר כותב ואח"כ משביע הובא בתוס' לעיל י"ז ע"ב ד"ה קודם שתקבל, אולם אינו מבואר מאן אמר הכי ומאן פליג, אמנם מדפסק רבא הכא דקבלת השבועה צריך להיות קודם כתיבת המגילה, ש"מ דהכי ס"ל לר' יוחנן, לפ"מ דאיהו ס"ל ביבמות ל"ו דהלכה כר"י לגבי ר"ל בר מהני תלת וע' ש"ק לירושלמי שם

דף כ' ע"א במשנה מכאן אמר בן עזאי חייב אדם ללמוד את בתו תורה כו' ר"א אומר כל המלמד בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות, וקשה אמאי לא הביא מסדר המשנה דעת התנא דברייתא בקידושין ד"ל ע"א דדריש ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם, דהוא כמפשר דלא כבן עזאי דמחייב ולא כר"א דאוסר אלא שהוא רשות. זולת אם נפרש דהא דקאמר ולא בנותיכם ס"ל כר"א דאוסר, אבל הלשון בברייתא דהתם משמע דלא אתא בזה רק לאפוקי מתורת חובה כבן אלא דהוא רק רשות וצ"ע כעת, וע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ד סי' מ"ד

שם וכי מטילין קנקנתום לתוך הדיו התורה אמרה ומחה כתב שיוכל למחות. ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קכ"ו ובפרדס הגדול לרש"י דפוס ווארשא סי' רפ"ג

שם אלא אפילו למיחש לזבוב נמי דילמא אתי ויתיב אתגיה דדל"ת ומשוה ליה רי"ש כו' ע"כ, אע"ג דר' ישמעאל העיר אותו על אות שלם דמחריב, ואיהו מהדר ליה על החילוק דבין סתם דל"ת ורי"ש דלא מחריב, י"ל דרמז לו על המבואר בתנחומא ר"פ בראשית ובויק"ר פי"ט, דבפסוק שמע ישראל ה"א ה' אחד אם את עושה מדל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם ע"ש, וזה שהשיב ר"מ אגב אורחיה, אם באנו לחוש שהסופר יטעה עד כדי מחריב, למה לך טעות גס כזה באות שלם, אפילו אם יטעה בעוקץ קטן של בין דל"ת לרי"ש ג"כ מחריב, אלא שאני נזהר מחששא זו אפילו מפעולת זבוב, וע"ע בתוס' מנחות כ"ט ע"ב ד"ה ומ"ט ובאור זרוע ח"א סי' תקמ"ח

תוד"ה א"ר ירמיה. ומה שאין מטילין קנקנתום לתוך הדיו לפרשת סוטה אפילו בזה"ז משום דכתיב בה ומחה ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' כ"א

ע"ב ע"כ ל"ק ת"ק התם אלא כיון דאינתיקא לשום רחל לא הדרא ומינתקא לשום לאה, ע' בס' עמק הלכה סי' ט"ז

שם והאנן תנן חרדה מסלקת דמים פחדא צמית ביעתותא מרפיא, ע' בת' מהרש"ם ח"א סי' ל"ז מה שהביא בשם שערי תשובה להגאונים מרב האי גאון זצ"ל

תוד"ה לא טמא מת אלא אפילו מת עצמו, קשיא לרבי דהכא משמע דמכניס מת חמור מטמא מת הנכנס ובפ"ב דעירובין בסופו כו', ע' בס' יראים סי' שכ"ה

דף כ"א ע"א מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה ל לעולם כו', בכתובות ס"פ המדיר יליף ריב"ל דתורה אגוני מגנא מקרא דאילת אהבים וגו'. ואפשר דשם איירי בהגנת התורה על הפרט הלומד בה, והכא הכוונה דכלל לימוד התורה מגינה על כלל העולם וע"ע במדרש שוחר טוב סי' קי"ט בפסוק נר לרגלי דבריך ובברכות ד"ה ע"א ובעירובין נ"ד ע"א

שם אלא אמר רבא תורה בעידנא דעסיק בה מגנא ומצלא בעידנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא מצלא כו', ע' מהרש"א ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים

ע"ב תוד"ה בן עזאי. ונראה דפי' דמצוה לשמוע הנשים כדי שידעו לקיים מצוה כו', ע' מעין החכמה דף קל"ח ע"ב

תוד"ה אביי אמר. לפרושי דרשב"ג ס"ל דר"ל דלאו כקנין הגוף דמי והכא היינו טעמא דאחריך שאני כו'. ע' בס' עמק יהושע סי' י"א

דף כ"ב ע"א ת"ר איזהו ע"ה כל שאינו קורא ק"ש שחרית וערבית בברכותיה דר"מ וחכ"א כל שאינו מניח תפילין כו', ע' בס' חזון איש לשביעית סי' יוד סק"ז

שם בתי לא בית הכנסת בשיבבותך אמרה ליה רבי ולא שכר פסיעות יש, ע' בת' משאת בנימן סי' ד' ובת' ברית יעקב סי' ח'

שם כי רבים חללים הפילה זה ת"ח שלא הגיע להוראה ומורה כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קנ"ו

ע"ב רש"י ד"ה פרוש מאהבה מאהבת שכר המצוה כו' מיראה של עונשין כו', ע' מה שהאריך בזה הגאון בעל נוב"י ז"ל בספרו אהבת ציון דרוש ד'

תוד"ה ועד כמה עד ארבעין שנין. פי' משנה שהתחיל ללמוד ולא משנה שנולד כו', ע' ע"ז י"ט ע"ב רש"י ד"ה עד ארבעין שנין

דף כ"ג ע"א במשנה ושבעלה אינו רוצה להשקותה, ע' תוס' יבמות צ"ה סע"א ובמל"מ פ"ב הי"ב מה' סוטה

שם בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת וכהנת שנשאת לישראל מנחתה נאכלת כו', ע' מח שהאריך בזה בדורש לציון דרוש ט'

תוד"ה כל הנשואות. וא"ת מאחר דיש לו חלק בה א"כ הויא לה מנחת שותפות כו' אינה קריבה משום דכתיב בה נפש וי"ל כיון דעיקר כפרה משום דידה נפש קרינן בה, ע' מה שהאריך בזה בת' דבר אברהם סי' י"ד, ולדעתי נראה דכל