אור הישר (נשים ב) ד

ר"ן ד"ה או דילמא. ואע"ג דקיי"ל אין היקש למחצה שאני פאה דלא אכתיבא בהדיא ומדרשא אתיא כו', ע' רי"ט אלגזי בשמעתא קמייתא דבכורות סד"ה והנה מלבד לשון המכילתא

דף ז' ע"א יש יד לצדקה או אין יד לצדקה כו', כיון דאיתקש לקרבנות דכתיב בפיך זו צדקה כו', ע' בח' הגרע"א סי' קמ"ה ובתומים סי' כ"ה בקיצור תקפו כהן סי' קכ"ז

שם יש יד להפקר א"ד אין יד להפקר היינו צדקה כו', ע' קצוה"ח סי' רע"ג סק"א

שם רבינא חדא מגו חדא קמיבעיא ליה זימון מועיל או אין זימון מועיל את"ל יש זימון יש יד או אין יד תיבעיא ליה, ע' במעין החכמה דף קכ"ט ע"ב

ר"ן ד"ה ולענין הלכה. ובפאה וצדקה כ' הרשב"א ז"ל נמי דאזלינן לחומרא כיון דסלקא בתיקו וכ"כ הרמב"ן ז"ל כו', ע' ש"ך יו"ד סי' רנ"ט סקי"ד ובביאור הגר"א שם סקט"ו ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' כ"ט ל' ובמחנה אפרים ה' נדרים סי' ח' ובה' צדקה סי' ב' ובחזקה רבה חי"ד סי' רע"ד

בא"ד וזה אפשר הוא על דרך הרמב"ם ז"ל שפוסק בכ"מ כאם תמצא לאמר ע"כ, ובזה תתישב הא דאיצטריך בש"ס עירובין צ"ג ע"ב לפסוק והלכתא בעיין לקולא, אע"ג דבלא"ה ספיקא דרבנן לקולא כדהעיר שם בהגהות הרש"ש ע"ש, וע"ע העמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ"ג אות ו' ובת' שיבת ציון סי' מ"ם

ר"ן ד"ה ולענין הלכה לא קיי"ל כר"ע מדאמרינן לית דחש לה ועוד קיי"ל הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו כו', ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' ט"ו

ע"ב נדהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו שלא בפניו מתירין לו בין בפניו בין שלא בפניו, בשאילתות פ' מקץ סי' ל' הוסיף על גרסת הש"ס שלפנינו וע"ש במפרשים

שם ת"ח מנדה לעצמו ומיפר לעצמו פשיטא כו'. ע' בת' הרא"ש כלל כ"ח סי' ב' וסי' ה'

ר"ן דיה שנאמר כי מתו כל האנשים. וליכא למימר נמי שהיו מצורעין דהא כתיב בקרב כל ישראל כו'. וכ"כ התוס' בע"ז ד"ה ע"א ד"ה אלא שירדו. וע' בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' ל"ה

ר"ן ד"ה וכי עייל לביתיה שרי לנפשיה. כדי שלא יצטרכו בני ביתו להתרחק ממנו ומהא משמע דמנודה אפילו בני ביתו נוהגין בו נדוי כו', ע' וברא"ש ובת' הרשב"א ח"ד סי' רט"ז ובמש"כ בחידושי לסנהדרין ס"ח ע"א

דף ח' ע"א מניין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה כו'. והנה בתמורה ד"ג ע"ב קאמר דקרא דובשמו תשבע מבע"ל לכדרב גידל א"ר מניין שנשבעין לקיים את המצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה כו', והשתא קשה מדוע לרב להביא האי דינא מקרא דקבלה, ולא הביא ממש"כ בתורה בפ' ואתחנן וכפל בפ' עקב ובשמו תשבע. עד שמצאתי בסה"מ להרמב"ם סוף מצוה שביעית, שכ' וז"ל מניין שנשבעין לקיים המצות דכתיב ובשמו תשבע. ובמק"א הארכתי בזה וע"ע בקצוה"ח סי' ע"ג סק"ה ובטו"א חגיגה ד"י ע"א

שם כיון דאי בעי פטר נפשיה בק"ש שחרית וערבית משו"ה חייל שבועה עליה. והנה התוס' בברכות י"א ע"ב כתבו, דלהכי א"צ לברך ברכת התורה בכל פעם שיתחיל ללמוד כמו בסוכה דמברך לישב בסוכה על כל סעודה וסעודה. משום דלאכילה בסוכה יש שעה קבועה משא"כ בלימוד התורה שמחוייב כל שעה ללמוד כדכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב והוגה בתורה כל היום בלי הפסק ע"ש, והשתא לפי המבואר הכא, דחזינן דמשום המציאות להפטר מת"ת ע"י ק"ש שחרית וערבית, יש מקום לחלות השבועה ללימוד, הרי בע"כ דבין ק"ש דשחרית לשל ערבית הוי הפסק גמור מחיובו, עכ"פ למאן דבעי למפטר נפשיה ע"י ק"ש מת"ת, וא"כ האי גברא אי בעי ללמוד באמצע היום, מדוע לא יברך איהו אז ברכת התורה, דבדידיה אינו חל בהאי שעתא חיובא דלימוד תורה, ואולי י"ל לפי סברת התוס', כיון דלמפטר נפשיה מת"ת צריך בע"כ לק"ש דערבית הלכיך כל כמה דלא קרי בערבית, משועבד הוא עדיין לחיוב הלימוד עד זמן ובשכבך דאורייתא, וע"ע במעין החכמה דף צ"ה ע"ב

שם נידוהו בחלום צריך עשרה בני אדם להתיר לו והוא דתנו הלכתא כו', ע' בת' הרא"ש ריש כלל כ"ח ושם סי' ג' ה'

ר"ן ד"ה והלא מושבע קמא. ודאי לא איצטריך האי קרא לומר שהיא חלה לגבי בל יחל כו'. ע' העמק שאלה לשאילתות פ' יתרו ס"ס נ"ג

ר"ן ד"ה עליו להשכים. דקבלה בלחוד מהניא לצדקה כדכתיב בפיך זו צדקה וה"ה לכל דבר מצוה כו', ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ע"ח

רא"ש ד"ה נדר גדול. מחשבינן ליה כאילו נדר צדקה דאמרינן בפ"ק דר"ה בפיך זו צדקה, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ"ג אות ו'

ע"ב אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים, ע' עקידה למגילת קהלת עה"פ כי בא החלום ברוב ענין ובתשב"ץ ח"ב סי' קכ"ח ובת' שיבת ציון סי' נ"ב

שם רבינא הו"ל נדרא לדביתהו אתא לקמיה דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו כו', בשאילתות פ' מקץ סי' כ"ט נשתנית הגרסא ממה שהיא לפנינו בגמרא וע"ש במפרשים.