אור הישר (נשים ב) מח

במהרש"א משה"ק מסוגיא דהכא ע"ד התוס' ביומא מ"ג ע"א ומסיק בדבריו וז"ל גם פירש"י דהתם יש לקיים אליבא דר"ש ע"כ, ולע"ד יפלא איך אפשר כלל לאמר כן הלא ר"ש קאמר הכא בהדיא רצה זה נותן רצה זה נותן ואילו רש"י ביומא כתב המים על האפר, ועוד דבמשנה תמורה י"ב ע"א פירש"י בהדיא דבעינן שיהו מים תחילה בכלי ואח"כ אפר אבל נתן אפר תחילה ואח"כ מים פסול ע"ש. הרי בהדיא דס"ל דלא כר"ש, וכן מורה עצם משנתינו דתמורה שם על אתר כרבנן דר"ש. ודברי רש"י ביומא בלא"ה ניחא כמש"כ בחידושי שם ע"פ סוגיא דהכא דרבנן ס"ל דהאי עליו לערבן. ולהכי ס"ל לרש"י דהאי קידוש קאי על תערובות האפר שעם המים וכדפי' בהדיא ביבמות ע"ב ע"ב ובערכין ד"ג ע"א ע"ש

תוד"ה מביא השני. לר' יהודא דיליף למב"מ דאינו בטל כו' והא הכא דהוה מין בשאינו מינו כו', ע' בס' עולת שמואל ח"א סי' כ"ה

דף י"ז ע"א ר"מ סבר אלות אלות ממש האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות כו', ע' טורי אבן מגילה י"ז ע"ב

שם מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו דכתיב ביה עפר ואפר לא זכתה תחזור לעפרא ע' פרדס הגדול לרש"י דפוס ווארשא דף נ"ח ע"ב

רש"י ד"ה שכינה ביניהם כו' לא זכו אש אוכלתן שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש ע""כ, ע' פרקי דר"א פי"ב ובביאור הרד"ל שם

תוד"ה א"ר תנחום. והשיב רבי דהתם נמי איסורא דאית ביה ממונא הוא שאסר ממונו על חבירו. ע' חזקה רבה חא"ה סי' ה'

תוד"ה לא על הלוח. כלום גזרו על הספרים שיטמאו את הידים לא מפני קדושתן וזו למחיקה נתנו כו', ע' בת' עין יצחק חא"ח סי' ה'

ע"ב במשנה ואינו כותב לא בקומוס ולא בקנקנתום ולא בכל דבר שרושם אלא בדיו שנאמר ומחה כתב שיכול למחות, ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' קכ"ו

שם כתבה למפרע פסולה כו' כתבה איגרת פסולה כו', ע' באר יצחק חי"ד סי' כ"א

רש"י ד"ה למפרע ירך ולנפיל בטן לצבות במעיך וכו' כסדר הזה כו', ע' טו"א מגילה י"ז ע"ב

תוד"ה כתבה איגרת. מיהו לא ידענא אם שירטט אותה בין שטה לשטה לאחר כתיבה אע"ג דבשעת כתיבה כתב באיסורא אי המגילה כשרה בהכי כו', ע' בת' הגרע"א סי' נון ובהעמק שאלה לשאילתות פ' עקב סי' קמ"ה אות ט"ז

תוד"ה כתבה על. אפילו לרבנן דאמרי קרן פרה פסול כיון דאית בה גילדי כשנים ושלשה שופרות דמי כו', ע' בת' הגרע"א סי' י"א

בא"ד כדתנן דיבק שברי שופרות פסול מפני שמתחילתן לא היתה ברייתן בבת אחת וניכר התוספות ולא מהני חבורו כו'. לעד"נ דטעם דיבק שברי שופרות פסול. מבואר במשנה אהלות פ"ג מ"ד ושם בתוספתא פ"ד ובתוספתא דעוקצין פ"א שאין חבורי אדם חבור, כמש"כ בחידושי לר"ה שם, ועמש"כ בחידושי לזבחים ק"ה ע"ב

בא"ד כדאמרינן בפ' שור שנגח כופר אחד אמר רחמנא ולא שנים או ג' כופרין כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' ק"כ קכ"א קכ"ב

דף י"ח ע"א כתבה על שני דפין פסולה ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים, ע' טורי אבן לר"ה כ"ז ע"ב וע"ע באור זרוע ח"א סי' תקל"ט

תוד"ה חזר וחלקן. וכן ברירה מב' לוגין שאני עתיד להפריש דמייתי בפ' מרובה נמי לא הוכר המעשה מעולם כו', הרבה יש להעיר ולהאיר בדברי התוס' עפ"מ שהאריך בשעה"מ פ"ח ה"ז מה' עירובין ופ"ג ה"ד מגירושין

בא"ד אלמא לר"ע אית ליה ברירה כה"ג דאמר בפרוטה ראשונה הוברר הדבר כו', הארכתי בזה בחידושי למעילה כ"א ע"ב

ע"ב במשנה ר"מ אומר אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא. ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' כ"ח

שם שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס ולא על אחר שתתגרש כו', ע' אור זרוע ח"א סי' תר"א ובבאר יצחק חאה"ע סי' ג'

שם א"ר המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה כו'. ע' אור זרוע ח"א סי' תקצ"ה וסי' תרמ"ז ובנובי"ק חאח"ע סי' נ"ד ובדורש לציון דרוש ד' ובכנסת יחזקאל סי' ס"ז

דף י"ט ע"א רש"י ד"ה היה נוטל את מנחתה הבעל כו', ע' בתוד"ה היה נוטל ובמה"פ וש"ק לירושלמי דריש פרקין

רש"י ד"ה וכהן מניח. ובעלים דמנחת סוטה היא האשה ע"כ, פי' ואע"ג דמשל בעל באה המנחת סוטה אבל הקרבן נחשב על שמה שהיא הבעלים. וע' אבני מלואים סי' י"א סק"א

ע"ב ת"ר והשקה מה ת"ל והלא כבר נאמר והשקה שאם נמחקה מגילה ואומרת איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בעל כרחה, וכ' התוס' לקמן ד"כ ריש ע"א לפי שגרמה לשם שימחק, וע' בס' נר אהרן סי' א'

שם והאמר רבא מגילת סוטה שכתבה קודם שתקבל עליה שבועה לא עשה ולא כלום, בירושלמי דמכילתין פ"ב ה"ג גרסינן ר' קריספא