אור הישר (נשים ב) מו

או משום דנשים דעתן קלות, לכן פעל עליה עצת הנחש ביותר ואכלה קודם ותתן גם לאישה עמה ויאכל, כנלע"ד לתרץ קושית המהרש"א

דף יוד ע"א ותשב בפתח עינים כו' שנתנה עינים לדבריה כשתבעה אמר לה שמא נכרית את אמרה ליה גיורת אני כו' שמא טמאה את אמרה ליה טהורה אני. והנה הט"ז בה' נדה ר"ס קצ"ב הקשה נהי דטהורה מנדה אבל אכתי צריכה לישב שבעה נקיים כדין תבעוה לינשא ונתפייסה. ע"ש מה שתירץ הוא ומה שתירצו שאר האחרונים בזה. אולם בחוות דעת שם יצא לידון בדבר החדש לדייק בדברי רבא שאמר תבעוה לינשא. נישואין דוקא אבל לביאה של זנות אין לה חימוד רק כמו חימוד של כל ביאה כו' ע"ש ונלע"ד לה"ר לדבריו מהא דתניא בברכות כ"ב ע"א מעשה באחד שתבע אשה לדבר עבירה אמרה לו ריקא יש לך מ' סאה שאתה טובל בהן מיד פירש, ופירש"י פנויה היתה, והסביר הצל"ח שם דאם היתה אשת איש מדוע אסרה מטעם נחיצת הטבילה דבאמת קיי"ל כר"י בן בתירא דד"ת אין מקבלין טומאה טפי היה לה לאמר כדי למנעו מאיסור א"א ע"ש וה"נ אם איתא דעל תביעת זנות ג"כ צריכה לישב ז"נ כמו על תביעת נישואין, טפי היה לה לאמר שצריכה עדיין לישב ז"נ

ע"ב שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם כו', נראה דכנגד מספר זה קאמר ריב"ל בעירובין י"ט ע"א ז' שמות יש לגיהנם, וכה"ג אשכחן בפדר"א ס"פ נ"ג ר' יוסי אומר שבעה פתחים לגיהנם ע"ש, וכוונה אחת לכולם. אולם בעצם הדרשה בנוגע לאבשלום אינו מתאים הפדר"א שם עם הא דבסוגיין, וע' יומא ס"ו ע"ב תוד"ה פלוני ובמש"כ בחידושי שם

דף י"א ע"א רש"י ד"ה שממסכנות מדלדלות כדכתיב וינצלו את מצרים בשביל עבודה זו אירע להן ע"כ, ואפשר להעמיס דרשה זו עם פירש"י דהכא בהבטחת השי"ת לאברהם אבינו ועבדום ועינו אותם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, הרי דביזת מצרים היתה בשכר עבודתם, ובזה מדוייק ביותר תשובת גביהא בן פסיסא דאמרינן בסנהדרין צ"א ע"א דבני מצרים באו לדון עם ישראל לפני אלכסנדרום מוקדון בתביעה להחזיר להם ביזת מצרים. אמר להם תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים ת"ל שנה ע"ש, והיינו דפירש"י הכא דוינצלו את מצרים אירע להן בשביל עבודה זו

תוד"ה מרים המתינה למשה שעה אחת. לאו דוקא נקט שעה אלא שליש שעה או רביע, ע' ח"ס אה"ע ח"א סי' ס"ה

בא"ד דקתני בתוספתא מידה טובה מרובה ממדת פורענות על אחת חמש מאות כו'. ע' מה שהאריך בזה הגאון בעל נוב"י בספרו אהבת ציון דרוש ד'

ע"ב בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים כו', ע' אור זרוע ח"ב סי' רנ"ו

שם ויעש להם בתים רב ושמואל ח"א בתי כהונה ולויה וח"א בתי מלכות כו', במד"ר שמות פ"א סי' י"ז פליגי בזה רב ולוי, וע"ש פ' ויקהל פמ"ח סי' ד'

דף י"ב ע"א ותרא אותו כי טוב הוא תניא ר"מ אומר טוב שמו ר' יהודא אומר טוביה שמו כו', ע' פרקי דר"א פמ"ח ובכפתור ופרח פמ"ז

שם ותקח לו תיבת גומא מ"ש גומא א"ר אלעזר מכאן לצדיקים שממונם חביב עליהן יותר מגופן וכל כך למה לפי שאין פושטין ידיהן בגזל. והנה מאמר זה בשם ר' אלעזר מובא נמי במד"ר שמות פ"א סי' כ"א, ואיהו גופיה אמר נמי הכי בחולין צ"א ע"א אקרא דויותר יעקב לבדו שנשתייר על פכין קטנים

, והנה בברכות ס"א ע"ב דרשינן דלכך נאמר בכל נפשך ובכל מאדך מפני שיש אנשים שממונם חביב עליהן יותר מגופם ולהכי נכתבו שניהם, אמנם צ"ל דהתורה כתבם לשניהם מפני שירדה לסוף תכונות סוגי בני אדם שישנם כאלו וכאלו, אולם בע"כ דעת תורה נוטה שהגוף יקר מכל ממון. דהא בב"ק קי"ז ע"ב אמרינן דנרדף ששיבר את הכלים של רודף פטור שלא יהא ממונו חביב עליו מגופו וע' סנהדרין ע"ד ע"א בתוס'. וחזינן נמי דעל גניבת נפש מישראל אמרה תורה מות יומת ובממון לא לא מצינו מיתה כמש"כ התוס' בב"מ ס"א סוף ע"ב, והשתא קשה מדוע העדיפו הצדיקים חביבות הממון על חביבות הגוף, ובע"כ דלהטעם שאמרו בש"ס לפי שאין פושטין ידיהן בגזל צריך להוסיף ג"כ דדוקא כשסכנת הגוף היא בלתי ודאי אז יעמידו א"ע בשביל ודאית של הפסד ממון. משא"כ במקום סכנה ודאית לגוף בודאי אסור לכתחילה להעמיד א"ע בסכנה משום הפסד ממון לפי דעת התורה

ע"ב ר' חנינא בר פפא אמר אותו היום עשרים ואחד בניסן היה כו'. הנה חבור מאמר זה לשלפניו ע' במהרש"א ובת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים למנחות ד"ל

רש"י ד"ה בעל מום. והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר, ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ב

דף י"ג ע"א בקברי אשר כריתי לי וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק אין כירה אלא לשון מכירה שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה. ויל"ד בשלמא במאי דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק בחולין צ"ב ע"א לפרש קרא דואכרה לי בחמשה עשר כסף דכירה הוא לשון מכירה שנאמר בקברי אשר כריתי לי ניחא. דהאי כריתי היא מכירה כבר המציא רבינו הקדוש כדאמרינן בר"ה כ"ו ע"א ע"ש, אמנם אחרי דרבינו הקדוש