אור הישר (נשים ב) מד

לסה"מ שרש ראשון ובהקדמת זהר הרקיע ובת' שיבת ציון סי' ל"ד ובמעין החכמה דף פ"א ע"א

בא"ד והא ר"ע מיקל התם טפי מב"ה ואמר אפילו מצא אחרת נאה הימנה מגרשה ואפ"ה אמר חובה כו', עמש"כ בזה במח"פ לירושלמי שילהי גיטין

ע"ב דתנא דבי ר' ישמעאל כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה לעולם בהם תעבודו רשות דר"י כו', ע' בקונטרס אבני שהם לטורי אבן חגיגה ד"ב ובדורש לציון דרוש ט' ודרוש יוד

שם וטומאה בעלמא בלא קינוי ובלא סתירה דלא מהימן עד אחד מנלן נאמר כאן כי מצא בה ערות דבר כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף קפ"ז

תוד"ה ת"ל. תימא כיון דהוא קינא לה ונסתרה והשתא אתא עד אחד דטומאה מסתמא בעל שתיק כו', ע' חזקה רבה חי"ד סי' קצ"ה

תוד"ה ור"ע. תימא לרב חסדא דאמר בפ' שלשה מינין לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא לאברים כו', ע' מה שתירץ בזה בת' מקום שמואל סי' פ"ו תשובה ב'

תוד"ה למשרי אחד מכל האומות. מהכא נפקא לן דבאומות הלך אחר הזכר, ע' אבני מלואים סי' ד' סק"ח

תוד"ה מה עדות. תימה הו"מ למיפרך מה לעדות האחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה, ע' בס' צבי גאון יעקב סי' מ"ה

דף ד' ע"א ר"א אומר כדי מזיגת הכוס ר' יהושע אומר כדי לשתותו כו', אין כן הגרסא בס' יראים סי' קצ"ד

שם התם אמר ר"ע כדי לגומעה הכא אמר כדי לצלות ביצה אימא כדי לצלות ביצה ולגומעה כו', ע' בס' שערי ציון ח"ג להגאון ר' בן ציון ז"ל מבילסק סי' ט"ו

תוד"ה אי הכי. אלא ברייתא קמייתא נקט א"נ יתרץ בבן עזאי כדי למזוג ולשתותו ע' בקונטרס ש שער התירוצים

ע"ב והאיכא בן עזאי דלא נסיב אב"א נסיב ופירש הוה ואב"א מרביה שמיע ליה כו'. ע' מה שנרשם עה"ג וע"ע ברש"י חגיגה י"ד ע"ב ד"ה יקר ובמש"כ שם בחידושי

שם הנוטל ידיו צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. ע' בת' הרא"ש כלל מ"ח סי' י"א ובאור זרוע ח"א סי' תע"ד ובס' התרומה סי' ע"ח

שם כל האוכל פת בלי ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' ט"ו וע"ע באור זרוע ח"ב סי' שי"ג

שם א"ר יוחנן משום רשב"י כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד ע"ז כו', ע' תניא ליקוטי אמרים פכ"ב

תוד"ה היא תצודנו לדינה של גיהנם ואמר נמי בפ"ק דחגיגה כל הבא על אשת איש ואסרה על בעלה נטרד מן העולם וק"ק מפ' הזהב דאמר הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעוה"ב וי"ל דהתם מיירי כשעשה תשובה ע"כ, הנה התוס' לטעמייהו בב"מ שם נ"ח סע"ב. דתשובה מועלת לכל דבר ועמש"כ בחידושי שם. והנה מקושית התוס' שהקשו מדינה של גיהנם אהא דעוה"ב, נראה דסבורים דעוה"ב הוא אחר המות כדעת הרמב"ם בפ"ח ח"ב וה"ח מה' תשובה, דאילו לדעת הראב"ד שם דעוה"ב הוא לעולם התחייה וע"ש בכ"מ, לפ"ז אין שום קשר זל"ז דגיהנם הוא לאחר המות ועוה"ב אחר התחייה

דף ה' ע"א תוד"ה כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער, תימא אמאי לא חשיב האי במשנת חלק כו', ע' נוב"י מ"ת חי"ד סי' ר"ה וע"ע בתרגום ירושלמי ר"פ בשלח המובא בתוס' ב"מ ד"ע ע"ב ד"ה תשיך ובמד"ר משפטים פל"א י"ד ובפרקי דר"א ס"פ ל"ג

ע"ב אמר אביי ה"ק אל תדברי ודברה אל תדברי ונסתרה ולא כלום כו', ע' בת' הרשב"א סי' אלף רל"ז ובח"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ו. ע"ב

שם ואם מת חולצת אמאי תתייבם נמי יבומי, ע' יבמות י"א ע"א תוד"ה צרת סוטה וברא"ש שם

שם א"ק ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר לאיש אחר ולא ליבם, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' רס"ז

דף ו' ע"א א"ר עמרם הא מילתא אמר לן רב ששת ואנהר לן עיינין ממתניתין סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה כו', ע' דורש לציון דרוש י"ג. שם

תוד"ה האומרת. תריץ דהכא מיירי אחר קינוי וסתירה דרגלים לדבר אפילו רב ששת מודי והכי מפרש לה בירושלמי, ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע' וע"ע במל"מ פ"ח הט"ו מה' תרומות ובת' נחלת דוד סי' כ"ח

ע"ב קרב הקומץ ולא הספיק לאכול שירים עד שמת הוא או שמתה היא הרי היא ככל המנחות ותאכל שעל הספק באה מתחילה כיפרה ספיקה והלכה לה, ע' מה שהאריך בזה באור שמח פ"ד חי"ד מה' סוטה

שם היא ולא שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה, ע' אור זרוע ח"א סי' תרט"ז

תוד"ה כי קדוש בסה"ד. ועוד אמאי נשרפת כיון דקיי"ל כב"ה דיש שאלה להקדש למה אינו