אור הישר (נשים ב) מג

במשנה המקנא לאשתו ר"א אומר מקנא לה ע"פ שנים ומשקה ע"פ ע"א או ע"פ עצמו ד"י אומר מקנא לה ע"פ שנים ומשקה ע"פ שנים. ע' אור שמח ריש ה' סוטה ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' ו' וע"ע בראב"ן סי' קט"ו

שם נכנסה עמו לבית הסתר ושהה עמו כדי טומאה אסורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה, ע' תשובות הרא"ש כלל ל"ב סי' ט'

שם ואם מת חולצת ולא מתיבמת, ע' יבמות י"א ע"א תוד"ה ר"ש ובחזקה רבה חי"ד סי' קמ"ז

שם ארבעים יום קודם יצירת הולד ב"ק יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שמ"ה

תוד"ה אבל בטומאה. תימה אדרבה איכא למימר איפכא אבל בטומאה בעינן בי תרי ומשום דאוסרתה איסור עולם כו', ע' חזקה רבה חי"ד סי' קצ"ח

ע"ב סד"א סוטה שאני דרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה כו', ע"ל כ"ח ע"א תוד"ה אינו דין ובתוס' נדה ד"ב ע"א ובס' שערי ציון ח"ג סי' יוד וע"ע בש"ש שמעתא א' פי"א

שם לא לימא אינש לאיתתיה בזה"ז לא תסתרי בהדי פלוני כו', ע' אור שמח פכ"ד הכ"ה מה' אישות וע"ע בת' הרשב"א ח"ד סי' שכ"ג ובאור זרוע ח"א סי' תרט"ז ובבני אהובה פכ"ד הכ"ה מה' אישות ובהעמק שאלה לשאילתות פ' נשא סי' ק"כ אות ב' ובת' בית דוד סי' כ"ה

תוד"ה מ"ט. בירושלמי מפיק ליה מהני קראי מ"ט דר' יהושע כי מצא בה ערות דבר כו', ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ו

דף ג' ע"א ומ"ד מותר לקנאות מהו לשון קינוי ארנב"י אין קינוי אלא לשון התראה וכה"א ויקנא ה' לארצו, ע' חוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' ו'

שם ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו מאי רוח רבנן אמרי רוח טומאה רב אשי אמר רוח טהרה ומסתברא כמ"ד רוח טהרה כו', וקשה איך נופל בזה שם מחלוקת ולהכריע בזה בלשון ומסתברא כו', הלא דעת כל אחד משניהם הוא אמת לאמתו דאם באמת לא נטמאה אז ההתעוררות בקרבו הוא רוח טומאה שגרם למחיקת השם בחנם ולהלבנת פני אשה צדקת על לא דבר, ולהיפוך אם באמת נטמאה אז בטח באה ההתעוררות בקרבו ע"י רוח טהרה שלא יכשל באשה האסורה לו, וע' בנחלת יעקב עה"ת להגאון בעל נה"מ פ' נשא בפסוק ועבר עליו רוח קנאה וצ"ע כעת

שם גופא וקנא את אשתו רשות דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר חובה לה יטמא רשות דר"י רע"א חובה כו', ע' נובי"ת חאה"ע סי' קמ"ח ובעונג יו"ט סי' ע"א ובס' עולת שמואל ח"א סי' ע"ט וע"ע באור זרוע ח"ב סי' תכ"ז

שם לעולם בהם תעבודו רשות ד"ר ישמעאל ר"ע אומר חובה, והנה בגיטין ל"ח ע"ב א"ר יהודא א"ש כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו וכ' שם הרי"ף וז"ל וקיי"ל הלכה כר"ע מחבירו הלכיך הלכה כרב יהודא דקאי כוותיה ע"ש, וקשה הלא טעמא דהלכה כר"ע מחבירו הוה שייך אי רק אינהו הוו פליגי בזה, משא"כ הכא דגם ר"ג ס"ל כר"ע דהא חפץ מאד לשחרר לטבי עבדו מפני שכשר היה ולא מצי משום דמשחרר עבדו עובר בעשה כדאמרינן בב"ק ע"ד ע"ב ובירושלמי ס"פ אלו נערות, וכן ר"א שחרר עבדו רק משום שלא מצא עשרה בביהכ"נ והוי מצוה דרבים. אבל אי הוה אפילו במקום מצוה דיחיד ג"כ לא שרי לשחררו מטעם מהב"ע כדאמרינן בברכות מ"ז ע"ב ע"ש, ולפ"ז טפי הי"ל להרי"ף לאמר דהלכה כר"ע משום דרבים נינהו, שוב מצאתי בס' יראים סי' ר"פ שכ' להלכה כר"ע משום דר' ישמעאל הוה יחיד במקום רבים, וע"ש בווי העמודים וצ"ע

תוד"ה ר' ישמעאל אומר רשות. תימה לרבי וכי לית להו הא דאמר בשילהי מס' מכות תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני כו', ע' רמב"ן