אור הישר (נשים ב) מ

דף נ"ה ע"א אלא דכו"ע משום אוירא ומ"ס כיון דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ומ"ס אע"ג דלא שכיחא גזרו ביה רבנן כו', ע מה שהאריך בזה הגאון ר"ח הלוי ז"ל בחידושיו לה' טומאת מת פי"א ה"א וה"ה

ע"ב תוד"ה ומדקדק הר"ם דע"כ צ"ל שהוא מגלח ביום ל' שאם לא היה מגלח עד יום ל"א כשאר נזיר כו', ע' תוס' זבחים ע"ו ע"א ובמנחות ק"ה ע"א ובנדה ד"ע וברמב"ם ומפרשים פ"י מה' נזירות ובתוי"ט וש"ק דמכילתין ספ"ח

דף נ"ו ע"א ושותה יין ומטמא למתים לאחר מאה ועשרים יום, ע' בפיה"מ להרמב"ם ובברטנורא לקמן ספ"ח ובשירי קרבן לירושלמי דמכילתין פ"ח ה"ב בד"ה ושותה יין ובמש"כ המאירי בסוגיין ולקמן נ"ט ע"ב

ע"ב במשנה אמר ר"ע דנתי לפני ר"א מה אם עצם כשעורה כו' אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מק"ו כו', ע' תוס' ר"ה ד"ט ע"א ד"ה ור' ישמעאל ובחזקה רבה חא"ח סי' ב' ובת' מהרש"ם ח"ב סי' צ"ד

דף נ"ז ע"א במשנה שני נזירים שאמר להן אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם מגלחין ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה כו'. ע' תוס' פסחים ט"ו רע"ב

שם ואמאי כל ספק טומאה ברה"י מהיכא ילפינן לה מסוטה מה סוטה בועל ונבעלת כו' ע' תוס' סוטה כ"ח ע"ב ד"ה ברה"ר ובס' שערי ציון להגאון רב"צ ז"ל מבילסק סי' י"א

שם אבל הכא שני נזירים והאי דקאי גביהון הא תלתא הו"ל ספק טומאה ברה"ר וכל ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' י"ד וסי' קנ"ב ובחוט המשולש בחלק התשובות להגרא"י סי' ו' ובת' בית דוד סי' כ"ה וע"ע ח"ס אה"ע ח"ב סי' צ"ו

תוד"ה באומר. וא"ת א"כ יביא כל אחד קרבן טומאה ודאי דכל ספק טומאה ברה"י שורפין עליה תרומה. ע' ברי"ט אלגזי לבכורות פ"ה סי' מ"ב ד"ה והנה במה ובש"ש שמעתא א' פי"ז

בא"ד וי"ל דספק טומאה ברה"ר לאו מסוטה גמרינן ליה אלא כל חד וחד מוקמינן אחזקתיה כו'. ע' חזקה רבה חי"ד סי' קצ"א

ע"ב מגלחין ומביאין ואמאי דילמא לאו טמאין אינון וקעביד הקפה אמר שמואל באשה וקטן, ע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' ק"ב

שם א"ר הונא המקיף את הקטן הרי הוא חייב, הנה מלשון הרי הוא חייב משמע דאתא לאפוקי בזה דלא נימא דהאיסור הוא משום דספי איסור לקטן, אלא דהוא גופיה עביד בזה איסורא וע' בת' עונג יו"ט סי' צ"ו וסי' קט"ו

שם ורב אדא בר אהבה סבר אחד המקיף ואחד הניקף במשמע כו', ע' תוס' שבועות ד"ג ע"א ד"ה ועל הזקן ובת' באר יצחק חא"ח סי' י"ד

שם דת"ר ראשו מה ת"ל לפי שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם יכול אף מצורע כן ת"ל ראשו כו', ע' בת' מטה לוי סי' א'

תוד"ה ורב אדא מדקא"ל לר"ה ודידך מאן מקיף להו דמשמע לדידי אפילו גדול מקיף לקטן אבל לדידך מאן מקיף כו'. ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' ס"ב

דף נ"ח ע"א אמר רבא דכו"ע הקפת כל הראש לא שמה הקפה וכי אתא קרא כו' ע' שעה"מ פי"ב ה"א מה' עכו"ם

ע"ב כהן מנזיר לא יליף שכן ישנו בשאלה כו', ע' בס' נר אהרן דף קל"ט

שם אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער כוי, ע' שבועות ד"ב ע"ב תוד"ה חייב ובשעה"מ ס"ה ע"ז וע"ע בת' הרשב"א ח"ד סי' צ'

שם מיתיבי העברת שיער אינה מד"ת אלא מדברי סופרים מאי לוקה נמי דקאמר מדרבנן כו', ע' מעין החכמה דף קכ"ד ע"ב

דף נ"ט ע"א ההוא דאיתחייב נגידא קמיה דר' אמי איגלאי בית השחי חזייה דלא מגלח אמר להון ר"א שיבקוה דין מן חבריא הוא, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' צ'

תוד"ה והא קא גדיל. אין זה קרוי תיקון ונוי שאינו מגלח אלא לינצל מצערא. ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רמ"ג

תוד"ה גבול יש לו. משמע כשאין אדם מתכוין לנוי אלא לינצל דלית ביה משום כלי גבר כו', ע' ע"ז כ"ט ע"א תוד"ה המסתפר

ע"ב א"ר נחמן מאי ליעבד ליה ר' יהושע לדקיה דלא ליסרו, ע' אור שמח פ"ט ה"ה מתמידין

דף ס' ע"א והא בעי אשם ר"ש היא דאמר מייתי ומתני כו', ע' ראב"ד ב"מ ולח"מ פ"י ה"ח מנזירות ובירושלמי דפרקין ה"ב ובמה"פ שם

ע"ב שאלו תלמידיו את רשב"י נזיר טהור ומצורע מהו שיגלח תגלחת אחת ועולה לו לכאן ולכאן כו', ע' אור שמח ספ"ב מביאת מקדש

דף ס"א ע"א למאי נ"מ לעבורי בנשא אי אמרת משום מצוה לעבורי בנשא לא ואי אמרת משום אעבורי שיער טומאה אפילו סכיא נשא נמי כו'. ע' מנחת חינוך מצוה שע"ג שע"ד

שם האמרת כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה כו', הנה דבר זה ילפינן בחגיגה ד"ד ע"א בגז"ש לה לה מאשה, ועפ"ז נשאלתי