אור הישר (נשים ב) לט

שם ובפ"ק דעוקצין מסיק אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור שאין חבורי אדם חבור, וכן תנן בר"ה כ"ז דיבק שברי שופרות פסול, ובודאי דאפילו אינו מעכב את התקיעה, וע' בתוס' סוטה י"ח ע"א, הרי דלאו דוקא בטומאת מת אינו מועיל חבורי אדם. וטומאת אוכלין שאני, דהתם הקפידה תורה רק על שיעור ביצה ולא על שלימות המאכל, ועמש"כ בחידושי לזבחים ק"ה ע"ב

דף נ"א ע"א אמר עולא אין רקב אלא הבא מן הבשר ומן הגידים ומן העצמות, והנה הרמב"ם השמיט הך דינא וע' באור שמח פ"ז ה"ג מה' נזירות

שם בעי חזקיה שערו העומד לגלח צפורן העומד לגזז מאי מי אמרינן כל העומד ליגזז כגזוז דמי כו', ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' ע"ר וע"ע בת' מקום שמואל סי' ג' וסי' מ"ח ק"א ובת' ח"צ סי' ס"ב ס"ג ובחו"י ס"ס פ"א ובמש"כ בחידושי לזבחים כ"ה ע"א ולמנחות ק"א ע"ב ושם ק"ב ע"ב

ע"ב ש"ז במעי אשה מהו כו' בעי ר"פ פירשה מהו כו', ע' ברדב"ז ולח"מ פ"ז ה"ד מה' נזירות מש"כ על השמטת הרמב"ם לכל הני בעיות

דף נ"ב ע"א איבעיא להו שדרה וגולגולת תנן א"ד או שדרה או גולגולת כו', הנה מדברי הרמב"ם פ"ב ה"ח מטומאת מת משמע דבעיא דאיפשטא היא וע"ש בכ"מ, אולם בר"ש אהלות פ"ב מ"ו כ' דלא איפשטא. וע' בתוי"ט דפרקין מ"ב

ע"ב דא"ל רבי לבר קפרא לא תשנה רביעית דם בחזרה שהרי למודו של ר"ע בידו ועוד המקרא מסייעו ועל כל נפשות מת לא יבא, ולכאורה יל"ד הלא במה שאמר למודו של ד"ע בידו היה די, דהיינו ר"ע לטעמיה דהכי ס"ל ולא זז משיטתו לחזור בזה, ומדוע מסיק נמי ועוד המקרא מסייעו כו', ומכש"כ דממקרא זה גופיה יליף ר"ע דרשה זו דרביעית דם הבא משני מתים מטמא כדלעיל מ"ט ע"ב ובחולין ע"ב ע"א. וא"כ דבר אחד הוא ואינו נופל בזה לאמר ועוד

לכן נראה דבזה הוסיף רבי דעתו הפרטית שהוא נוטה בזה לדעת ר"ע, ולה"ק המקרא מסייעו, היינו למאן דדריש י"א למקרא, ורבי לטעמיה דאיהו דריש הכי בסנהדרין ד"ד ע"א ולאפוקי ממאן דס"ל י"א למסרת, דלדידיה נפשת קרינן. וצריך שכל השיעור רביעית יהיה ממת אחד כנלע"ד

שם תנא השחירו שיניו מפני תעניותיו, ע' בת' מהר"ם ב"ד בדוך סי' קל"ב

שם ב"ש אומרים רובע עצמות מן העצמים או משנים או משלשה ובה"א כו' א"ר יהושע כו', הנה מקור דין דרובע עצמות כו' הוא באהלות פ"ב מ"א, וע"ז קבעו ב"ש וב"ה פלוגתתם בברייתא, ועמש"כ בס' דורות הראשונים ח"א פרק ט"ז ופרק כ"ז

דף נ"ג ע"א והא רבא הוא דאמר לא נצרכה אלא לשדרה וגולגולת שאין בה רובע עצמות, ע' בשירי קרבן לירושלמי דפרקין פ"ז ה"ב

שם מכדי אין הכרעה שלישית מכרעת א"ר יעקב בר אידי מפי שמועה אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי, ע' ראב"ן סי' וי"ו ובס' דברי נחמיה קונטרס כללים וספיקות

ע"ב וכל אשר יגע ע"פ השדה זה המאהיל על פני המת בחלל זה אבר מן החי ויש לו להעלות ארוכה כו' או במת זה אבר הנחלל מן המת כו' ואילו גבי נגיעה כו', וקשה לפ"מ דילפינן הכא מקראי כמו לטומאת אהל כן לנגיעה בין לאבר מן החי וכן לאבר מן המת, א"כ במאי פליגי הני תנאי בעדיות פ"ו מ"ב, וע' ספרי פ' חקת פיסקא קכ"ז ובמפרשים שם ובחולין ס"פ העור והרוטב ובר"ש כלים פ"א מ"ה וצ"ע

שם או בקבר זה קבר סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כו', ע' מה שהאריך בזה בח"ס חי"ד סי' ש"מ

תוד"ה דאמר מר טומאה בוקעת ועולה. בכדי אייתה דהא לא איירי בקבר כו', ע' אור שמח פ"א הי"ג מטומאת מת

דף נ"ד ע"א אמר לך ר' יוחנן לעולם דאית ביה ואם אינו ענין למגעו תנהו ענין למשאו, ע' נובי"ת חי"ד סי' די"ד

במשנה אבל הסככות והפרעות ובית הפרס וארץ העמים והגולל והדופק כו' על אלו אין הנזיר מגלח, ע' בת' הרשב"א סי' תע"ה תע"ו

רש"י ד"ה ובית הפרס. שדה שנאבד בה קבר ונחרש, ע' בת' פנים מאירות ח"ב סי' קנ"ב

תוד"ה או בקבר. מיהו קשה דהרי גבי נגיעה מודה ר"ש דקברי עכו"ם מטמאין כו', ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' ל"ו

ע"ב איבעיא להו ארץ העמים משום אוירא גזרו עליה א"ד משום גושא גזרו עליה ת"ש ומזה בשלישי ובשביעי כו' לא לעולם אימא לך משום אוירא וכי קתני אשארא, ע' בתוס' חגיגה כ"ה ריש ע"א ובטו"א שם וצ"ע

תוד"ה ארץ העמים. או דילמא משום גושא דוקא המאהיל על גושא גזרו כמי שמאהיל על המת מפני מתי מבול או מפני רוב מישראל שנהרגו בחו"ל כו', ע' ח"ס חי"ד סי' של"ז

תוד"ה ת"ש דאפילו בכלי שטף איירי דנגעו באב הטומאה כו', ע' ר"ש אהלות רפ"א ובמל"מ פ"ה ה"ג מטומאת מת

בא"ד ושלח לו רבינו חיים כהן איזה בית אשר תבנו לי כו'. ע' דורש לציון דרוש א' ובת' מהרש"ם ח"ב סי' צ"ד.