אור הישר (נשים ב) ג

שם והכי קתני כל כנויי נדרים כנדרים וידות נדרים כנדרים, ע' בת' רדב"ז ח"א סי' מ"ב וסי' ק"ה

ר"ן ד"ה איידי דתנא. ובירושלמי אפליג בהאי דינא דאמרינן התם דר' יודן ורבי ור' מונא סברי אין נדר בלשון שבועה ואין שבועה בלשון נדר ור' יוסי פליג עלייהו ומשמע דקיי"ל כרבים כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' קל"ג

דף ג' ע"א ידות היכא כתיב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ותניא נזיר להזיר לעשות כינוי גזירות כנזירות וידות נזירות כנזירות אין לי אלא בנזידות בנדרים מנין כו', הנה מאי דאיצטריכו להו קראי לכינויין וידות משום דכתיב לבטא בשפתים ולהכי היה מקום לאמר דיבור דוקא, וע' בפי' הרא"ש לעיל ד"ב סוף ע"א ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה כנויין לשון נכרים. והוא הדין לכל לשון הנודר אדם מיחייב כו', ע' בת' רדב"ז ח"א סי' קכ"ב

רש"י ד"א מאי איכא, הא תרווייהו בין ידות בין כינויין מדרשא אתיין דמדרבנן נינהו, ע' נובי"ת חי"ד סי' קמ"ה

ר"ן ד"ה ה"ג לעשות ידות נזירות כנזירות ול"ג כינויי נזירות כנזירות דממ"נ לאו מקרא נפקי כו', ע' מה"פ וש"ק לירושלמי דריש פרקין

ע"ב אמר דבא כגון דאמר לא איפטר מן העולם עד שאהא נזיר דמין ההיא שעתא הו"ל נזיר כו', ע' בת' הרדב"ז ח"א סי' רכ"א וע"ע בת' הריב"ש סי' ע"א וסי' קצ"ח של"ה ובמחנה אפרים ה' שבועות סי' י"ד ובמג"א סי' תקס"ח ובחידושי דע"ק שם ובת' באר יצחק חאה"ע סי' א'

ר"ן ד"ה בל תאחר דנזירות, דאילו האומר הרי עלי להביא קרבן מחוסר מעשה דהיינו ההבאה כו' אבל הכא כיון שאינו מחוסר שום דבר הרי הנזירות חל מיד כו', ע' העמק שאלה לשאילתות פ' ויצא סי' כ"ג אות ו'

רא"ש ד"ה לא אפטר. ואפילו מאן דפליג בפ' כל הגט ואמר לא חיישינן שמא ימות הכא לזמן מרובה דלימי נזירות חיישינן כו', ע' תוס' יומא ד"ב ע"א ד"ה וחכ"א ובת' הגרע"א סי' קכ"ו

דף ד' ע"א א"ד אשי הואיל וכן נזיר שטימא עצמו במזיד עובר משום בל תאחר דנזירות טהרה, ע' בס' עמק יהושע סי' ב'

ע"ב והא דקא קשיא לך חטאת חלב חטאת חלב קאתיא לכפרה חטאת נזיר למאי אתיא ע' ראב"ן סי' צ"ה שאלה ה'

שם הרי חטאת יולדת דלא אתיא לכפרה ועבר עלה משום בל תאחר, ע' ד"ה ד"ו ע"ב וברמב"ם וראב"ד פ"א ה"א מה' חגיגה ושם פי"ד הי"ד ממעה"ק ובכ"מ ולח"מ בשני המקומות ובש"א סי' ס"ו

שם דילמא גבי נדרים הוא דמיפר משום דלא אית ליה קיצותא אבל גבי נזירות דאית ליה קיצותא כו', ע' בת' הדמב"ם דפוס ירושלים סי' ק"י ובאור שמח פי"ב הי"ט מה' נדרים

רא"ש ד"ה ואם גילח על אחת משלשתן יצא ומשנה היא בפ' ג' מינין, עמש"כ בחידושי למנחות ד"ה ריש ע"א

רא"ש ד"ה שאני אוכל לך כלומר בקונם יהא עלי מה שאוכל לך ול"ג שאיני אוכל לך שאין לנדר מקום לחול עליו, ע' קצוה"ח ר"ס רי"ב

דף ה' ע"א מ"ט מודר אני ממך דלא משתעינא בהדך משמע כו', ע' בט"ז וחידושי הגרע"א ליו"ד ר"ס ר"ו ובמחנה אפרים ה' נדרים סי' ז'

ע"ב לימא קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות לא הוויין ידים אין שמואל מוקים למתניתין כר יהודא כו', ע' בת' הרא"ש כלל ל"ה סי' ה'

שם איתמר ידים שאין מוכיחות אביי אמר הוויין ידים רבא אמר לא הוויין ידים, ע' בת' הרשב"א ס"ס תר"ב ובת' הריב"ש סי' רס"ו

ר"ן ד"ה ר' יהודא אומר ודין, ואילו ודין לא קאמר אלמא לשמואל לא צריך ודין כו', ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"ב סי' י"א

תוד'"ה מתני' קשיתיה. וקשה מברייתא דלעיל דאמר שאני אוכל לך משמע כמו כן דאי לא אמר לך לא מועיל כו'. עמש"כ בזה בח"ס אה"ע ח"א סי' פ'

דף ו' ע"א דאין אדם מגרש את אשת חבירו כו', ע' בתשובות הרשב"א סי' תקצ"ח ושם ח"ד סי' רי"ג ובחידושי הריטב"א לקידושין ד"ה ע"ב

שם מיתיבי הרי הוא עלי הרי זה עלי אסור מפני שהוא יד לקרבן כו'. ע' בת' בית דוד סי' י"ג

ר"ן ד"ה ורבא אמר לך. הרשב"א ז"ל שבש לשון זה כו' ולי אתי שפיר דודאי הידים בעצמן אינן מוכיחות לפי שהלשון אינו מוכיח שיהא הוא מגרשה אלא שהענין מוכיח כו', ע' אבני מלואים סי' כ"ז ס"ק י"ד

ע"ב בעי ר"פ יש יד לקידושין או לא היכי דמי כו'. ע' בת' הריב"ש סי רס"ו ובס' צבי גאון יעקב סי' י"ג

שם בעי ר"פ יש יד לפאה או אין יד לפאה כו' ע' שעה"מ פ"ד ה"י מה' אישות

ר"ן ד"ה מגו. וא"ת ומאי קא מספקא ליה בקדושין מ"ש מגיטין כו', ע' אבני מלואים סי' כ"ז סקי"א.