אור הישר (נשים ב) לז

ועשה, מ"מ הכא דחי דדין נזירות קלישא, משום דאפשר בשאלה כדמפרש ביבמות ד"ה ע"א ע"ש, ואע"פ דלא שאל על נזירותיה אפ"ה אפשרות עקירת הנזירות תחליש דינו, דכלל מונח דכל דבר דאית ליה תקנה לאיסוריה אע"ג דהתקנה לא נעשתה מ"מ הוקל איסור זה מפני אפשרות מציאות התקנה, והארכתי בזה הרבה בחידושי לחולין ס"ט ע"א ולזבחים ל"ב ע"א, ועמש"כ בחידושי ליבמות ד"ה ע"א

תוד"ה ופריך. אבל נזיר מצורע אית ביה תרין לאוין לאו דנזיר דתער לא יעבור ולאו דהקפת הראש ולכך לא ידחה עשה דמצורע להנך תרי לאוין, ע' בס' עולת שמואל סי' ע"ו

ע"ב תוד"ה ואי כתב. כיון דגלי לן בזקנו דדחי עשה דגלוח לאו ועשה דכהנים לאו דהשחתת זקן ועשה דקדושים תהיו כו', וכן ביאר הרמב"ם בסה"מ ל"ת ק"ע דאין בהשחתת זקן דכהנים רק לאו אחד למלקות. וע' אור שמח סוף ה' עכו"ם

דף מ"ב ע"א מחכו עלה במערבא מכדי נזיר טמא דבתער מנלן מנזיר טהור יליף ליתי נזיר טהור ולילף מנזיר טמא כו', והנה צ"ל דהא דאמרינן בהוריות ד"ג ע"ב דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו ע"ש, הוא לבתר דמחכו עלה במערבא והסכימו בזה לדעת רב אחא בריה דרב איקא, דאל"ה מה מקום לאמר בלשון דקיי"ל הלא ריב"ח דבסוגיין לא ס"ל הכי, וע"ע באור שמח פ"ד ה"ח מאיסורי ביאה ושם פ"ו ה"א מה' נזירות

שם כל הסורק להסיר נימין מדולדלות מתכוין. ע' מה שהאריכו בזה בת' הריב"ש בסי' שצ"ד ובהעמק שאלה פ' אחרי סי' צ"ו אות ו' ושם פ' אמוד סי' ק"ה אות ה'

שם למאי נ"מ כגון דאיכא אדמה דלא מתרא כו', ע' בת' מהרש"ם ח"ב סי' רל"ח

במשנה נזיר שהיה שותה כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשתה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת. ע' גיטין ל"ג ע"א תוד"ה ואפקעינהו

תוד"ה הכא הוא דבעי כולו הא בעלמא רובו ככולו. אומר הר"ם דבעלמא קיימי מיהו פאת זקן אמר ס"פ המצניע דמלא פי הזוג מיחייב דמשמע פורתא, ע' מה שהק' באורח מישור ומה שתירץ בת' דבר אברהם סי' כ"ד אות ז'

ע"ב מקרא מלא דבר הכתוב לא יטמא כשהוא אומר לא יבא להזהירו על הטומאה להזהירו על הביאה כו', ע' בסה"מ להרמב"ם ל"ת ר"ח ובאור זרוע ח"ב סי' תכ"ז

תוד"ה א"ל רב יוסף. כאן שהוא מחובר למת ומושיטים לו מת אחר לא מחייב דה"ל מחולל ועומד כו', ע' ח"ס חי"ד סי' של"ט

דף מ"ג ע"א כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע עליו את המעזיבה דטומאה וביאה בהדי הדדי קאתיין, ע' בת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' ע"ט וע"ע ח"ס חי"ד סי' ש"מ

שם אדם אינו מטמא אלא עד שתצא נפשו כו' לענין טמויי עד דנפקא נפשיה לענין אתחולי הא איתחיל, ע' בת' דבר אברהם סי' ה'

תוד"ה ומהכא שמעינן דכהן אינו מוזהר על הגוסס כו' נמצא יהא כהן מוזהר על גוסס. ע"ל ד"ד ע"ב תוד"ה דילמא גוססין ובאור זרוע ח"ב סי' תכ"ו

ע"ב א"ר חסדא אמר רב נקטע ראשו של אביו אינו מטמא לו מ"ט א"ק לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר כו' ע' בתוס' סוטה ד"ג ריש ע"ב ובת' מקום שמואל סי' פ"ו תשובה ב' ובנובי"ת חי"ד סי' ר"ט וע"ע באור זרוע ח"ב סי' ת"כ

שם והא אית ליה ברא כיון דקאזיל באורחא כמי שאין לו קוברים דמי, ע' העמק שאלה לשאילתות פ' בראשית סי' ג' אות ה'

תוד"ה והאי מת מצוה במקום שיש פנים וטעם בדבר ודאי לכו"ע יש כח לעקור תדע דבכולי סוגיא דהתם לא מייתי מאשה שנאמנת לומר מת בעלי כו', ע' בת' הגרע"א סי' קכ"ג

דף מ"ד ע"א מעשה שמת אביו של ר' צדוק הכהן בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את ר' יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו ואמרו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר, ע' בת' הרשב"א סי' רצ"ב ובס' נר אהרן סי' ה'

רש"י ד"ה לאסור יין מצוה. והאי דמותר בקידושא ואבדלתא דלא חשיב ליה הותר מכללו כו'. ע' שאגת אריה סי' סמ"ך

ע"ב במשנה א"ל ר"ט מה בין זה למצורע א"ל זה טהרתו תלויה בימיו ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו, ע' בסה"מ עשה קי"א

רש"י ד"ה אלא שזה הנזיר טהרתו תלויה בימיו בשביעי כיון שהוזה וטבל הוי טהור כדכתיב וגילח ראשו ביום טהרתו דמשמע שכבר הוא טהור ועומד כשהוא מגלח כו'. ע' לח"מ פ"ו הי"א מנזירות ובח"ס חי"ד סי' קצ"ה

דף מ"ה ע"א במשנה ואם גילח על אחת משלשתן יצא, ע' ראב"ן סי' צ"ד אות ה'

שם אבא חנן אמר משום ר"א וגילח הנזיר פתח אה"מ כל זמן שאין פתח אה"מ פתוח אינו מגלח, ע' מנחת חינוך מצוה שע"ז

ע"ב תוד"ה ולא במי. ואם מגלח פתח אה"מ ודוד שלמים בעיר הרי מחוסר הבאה לקיחה ונתינה, ע' בת' עונג יו"ט סי' י"ח.