אור הישר (נשים ב) לו

מאי חידושיה אילימא דהאי לחודיה והאי לחודיה שרי ובהדי הדדי אסור כלאים נמי כו', ע' נובי"ק חי"ד סי' כ"ו ושם מ"ת חי"ד סי' ל"ז

שם אלא דאי תרו ליה כולי יומא בחלבא שרי ומבשל ליה בשולי אסור, ע' בת' מטה לוי סי' ז'

תוד"ה טעם כעיקר מנליה. וא"ת ודילמא לית ליה וי"ל דודאי אי לא דשמעינן מקרא אחרינא טעם כעיקר כו', עמש"כ הגאון בעל נה"מ בספרו נחלת יעקב לפסחים מ"ג ע"ב

ע"ב כל אשר יגע בבשרה יקדש יכול אפילו שלא בלע ת"ל בבשרה עד שיבלע בבשרה כו', ע' פסחים מ"ה ע"א תוד"ה ר"ח ובקרבן אהרן לתו"כ צו פרק ג' מ"ו ובהתוה"מ שם סי' ל"ח ובדורש לציון דרוש י"א בהגה"ה ובצאן קדשים לזבחים צ"ז ע"ב ובת' באר יצחק חא"ח סי' ח' וסי' יוד ושם חי"ד סי' י"ג

שם ורבנן אמרי לך חטאת להיתר מצטרף לאיסור וחולין מקדשים לא גמרינן ומשרת ליתן טעם כעיקר כו', ע' בס' התרומה סי' מ"ט

שם אלא הא דתניא מכל אשר יעשה מגפן היין לימד על איסורי נזיר שהן מצטרפין זה עם זה לר"ע השתא י"ל היתר מצטרף לאיסור איסור לאיסור מיבעיא כו', ע' אור שמח פט"ז הט"ו ממאכלות אסורות

דף ל"ח ע"א א"ר אלעזר עשר רביעיות הן כו' בפלוגתא לא קא מיירי, ע' סוכה ד"ו ע"א תוד"ה גפן ובס' דורות הראשונים ח"א פרק כ"ג וע"ע טו"א חגיגה כ"ד ע"ב ובחזקה רבה חח"מ סי' כ"ה וע"ע פרדס הגדול לרש"י ס"ס צ"ד ובאור זרוע ח"ב סי' רנ"ו ובפמ"א ח"ב סי' קל"ו

שם והאיכא היה מביא פיילי של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור ר' יהודא אומר רביעית בפלוגתא לא קמיירי, ע' בת' הרשב"א סי' שס"ג

שם והאיכא מקוה בר מההיא דבטלוה רבנן, ע' בת' הרשב"א ח"ד סי' שי"ח

רש"י ד"ה ארבע כוסות הללו. וכגון דדרי על חד תלתא מיא כו', ע' בת' פמ"א ח"ג סי' ט"ז

תוד"ה דלית ליה. דהא דקאמר כל שהוא היינו כשהוא בעיניה אבל כשהוא מעורב לא ס"ד למיסר כו', ע' נובי"ק חי"ד סי' צ"א

ע"ב אמר אביי אכל חרצן לוקה שתים אכל זג לוקה שתים כו', צ' בת' הרשב"א סי' קמ"א ובראב"ן סי' ל"ד

שם רבא אמר אין לוקין על לאו שבכללות מתיב ר"פ כו' אי הכי לילקי שש אחת על מכל אשר יעשה כו'. ע' בסה"מ ל"ת ר"ו ושם ברמב"ן שרש תשיעי ובדורש לציון דרוש ט'

שם אכל ענבים לחים ויבשים חרצנים וזגים וסחט אשכול של ענבים ושתה לוקה חמש כו', ע' בת' הרמב"ם דפוס ירושלים סי' שס"ח

דף ל"ט ע"א תוד"ה סתם נזירות. והלכך בנזירות של ס' אם גילחוהו ביום ל' אינו סותר כלום דאיכא עדיין גידול שער קודם יום תגלחת. ע' לח"מ פ"ו ה"ב מה' נזירות

ע"ב רש"י ד"ה לעולם מלתחת רבי. ר"א אומר אינו סותר אלא ז' לאחר תגלחת כי היכי דבתוך אלו ז' ימים תירבי מזיא וכי היכי דתיהוי כדי לכוף ראשו לעיקרו כו'. ע' ברש"י לעיל ד"ו ע"ב ובאור שמח פ"ו ה"א מה' נזירות ובס' צבי גאון יעקב סי' י"א

דף מ' ע"א א"ר חסדא ללקות באחת לעכב בשתים כו', ע' בספר עמק יהושע סי' ח' ובת' דבר אברהם סי' כ"ד

שם תנן התם שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה נזיר ומצורע ולוים וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות לא עשו ולא כלום, ע' בת' ברית יעקב סי' ה'

ע"ב זקנו מה ת"ל לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו מצורע בן ת"ל זקנו, ע' יבמות ד"ה ע"א תוד"ה זקנו ובשאג"א סי' ס"א ובק"א שם ובגינת וורדים להפמ"ג כלל ט' ובספרו שושנת העמקים כלל ג'

שם ממאי דילמא לעולם אפילו ליקטו במלקט וברהיטני נמי מצוה קעביד כו', ע' בת' מהרשד"ם חי"ד סי' רמ"ז

דף מ"א ע"א כר"ל דאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה ל"ת, ולכאורה מדוע אמרינן בברכות י"ד ע"ב דחופר כוך למת אם אין אחר עמו פטור מק"ש ומתפילין הלא אפשר לקיים שניהם היינו להפסיק מעט ממלאכתו להנחת תפילין וק"ש ולגמור אח"כ חפירת הכוך, דהא ברייתא איירי בסתמא אפילו כשהוא בתחילת היום דיש שהות לקיים שניהם. ומזה ראיה מוכרחת דהאי אפשר לקיים שניהם הוא דוקא כשקיומם ביחד היא בפעולה אחת, משא"כ כשקיומם הוא ע"י הפסק הזמן זה לא נקרא אפשר לקיים שניהם, דהזמן המאוחר לאו בידו הוא, דאולי לא יוכל לגמור אח"כ, דאלא"ה לא משכחת עוסק במצוה פטור מן המצוה דילפינן מקרא בברכות י"א ע"א

שם ל"ל למכתב ראשו ול"ל למכתב זקנו צריכי כו', ע' בת' הרשב"א סי' שנ"ג

תוד"ה ראשו. דאין לאמר דעשה דוגלח דמצורע דחי ל"ת דנזיר דתער לא יעבור על ראשו ועשה דגדל פרע שער ראשו ת"ל שער ראשו מיותר דאף נזיר מצורע חייב לגלח בתער ע"כ, ואע"ג דבכ"מ קיי"ל אין עשה דוחה ל"ת